שו"ת הרא"ש/סו/ו

שו"ת הרא"ש ‏ סו ו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל סו - סימן ו

שאלה ראובן היה חייב מעות לשמעון ולא היה לו מה לפרוע וראובן פייס ללוי שיעשה שטר על עצמו לפרוע לשמעון הממון ההוא ולוי בקש מראובן לעשות לו דברים אחרים כנגדו וראובן אמר לו אל תחוש תקח קנין בשטר הנזכר והשטר יהיה ביד יהודה ובינתיים אגמור לך אשר תשאל ולוי נתחייב בקנין לשמעון בסכום הממון הנזכר ולא היה שמעון במעמד ההוא ובכאן יש תקנה כמו בטוליטולה שאם יעברו שלשים יום על השטר קודם שיכתוב אותו סופר בית דין שלא יכתוב יותר ולא ידונו בו בית דין עתה שמעון תובע ללוי הממון שנתחייב לו בקנין ההוא ולוי טוען שלא יפרע לו כלום אא"כ יראה השטר שלא קנו מידו אלא על דעת שינתן השטר ביד יהודה ואפי' אם היה נכתב לא היה נותנו לו יהודה לתבעו כל שכן שלא נכתב ושמעון טען שאע"פ שלא נכתב השטר הוא תובע אותו בכח הקנין בעל פה והתנאי שהיה בשטר שינתן ביד יהודה טוען שמעון שלא התנה לוי התנאי אלא אחר שקנו מיד לוי בלא תנאי כלל הזהיר ראובן את הסופרים שימסרו השטר ההוא ליד יהודה והוא אינו חושש מתנאי ראובן כיון שלוי שנתחייב לא התנה ולוי טען שהתנה הוא התנאי הנזכר קודם שקנו מידו ובאו העדים שהיו בשעת הקנין והעידו שראובן שלח אחריהם ואמר להם שיקנו מיד לוי שחייב לשמעון בסכום המעות ההם ושיכתבו שטר וימסרו אותו ליד יהודה והיה זה במעמד לוי ושקנו מידו על דעת כן ושנאנסו בענין שלא נכתב השטר בזמנו ועל זה נראה לי שכיון שלוי לא נתחייב לשמעון אלא כדי לעשות נחת רוח לראובן שהתנאי שהתנה ראובן בפני לוי על העדים שהיה בו זכות ללוי הרי הוא כאלו התנה לוי ואין לו לשנות יותר השטר שלא נכתב משאם היה נכתב והיה ביד יהודה ולא היה יהודה קוצה לתתו ליד שמעון דאיכא למימר שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר וכל זמן שלא הגיע השטר לידו אין לו תביעה אצלו דהא בכולהו שטרות איכא למימר היכא דשייך לא גמר להקנותו אלא בשטר כמו שלמדתנו רבינו בפרק קמא דגיטין (ט') דגרסינן התם כי קתני מילתא דליכא בשטרות מילתא דאיכא בשטרות לא קתני דשלח רבין וכו' שכיב מרע שאמר כתבו ותנו לפלוני ומת אין כותבין ונותנין שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה אלמא בכולהו שטרות היכא דשייך איכא למימר דדמיא לשכיב מרע דכי היכי דגבי שכיב מרע אי לא הוה אמר (ואומר) כתבו הוה יהבינן ליה משום דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורים דמו ומשום דאמר כתבו אמרינן לא גמר להקנותו אלא בשטר ה"נ בנדון זה שלפנינו אף על גב דאיתחייב ליה בקנין כיון דאתניה למכתביה ולמסריה ביד יהודה איכא למימר דלא גמר להקנותו אלא בשטר וכל היכא דלא מטי שטריה לידיה לית ליה גביה ולא מידי ושמעון התובע הוא תלמיד וחולק עלי בדין זה ואני מייחל לתשובת רבינו שיחיה הנה עתה בא יהודה ואמר שאם היה השטר כתוב בידו שהוא היה מוסרו ליד שמעון ולוי טוען שלא נתחייב אלא בהראות השטר ביד שמעון וכיון שלא נכתב ואי אפשר ליכתב מחמת עיכוב התקנה שלא יתן לו כלום עתה הודיענו רבינו אם יש לומר דלא גמר להקנותו אלא בהראות השטר בידו כתוב אפילו מחמת התקנה או נאמר שלא הקפיד אלא שיראה השטר בידו ושלא יעכבנו יהודה אבל בעיכוב התקנה יהיה לו דין שאר אנשי העיר שתחזור להם המלוה על פה אף על פי שנוהגים בכל השטרות שאחר שקונין הסופרים מיד מי שיהיה ושאלו אותו אם יצוה אותם לתת השטר ביד המלוה דהשתא הוה מצי למימר שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר דכל זמן שלא נכתב השטר לא יתחייב אעפ"כ נהגו כך ובאמת אם לא שנהגנו כך היה להסתפק בדבר אנא רבינו הודיענו אם המנהג הזה הוא ישר ואם יש לדון בכיוצא בזה על פי המנהג ובנדון זה כיון שיהודה אינו מעכב אם דומה לשאר שטרות או לא כיון שהתנה בפירוש שיכתב והשב אותי על כל הספקות האלה באר היטב.

תשובה אמת הדבר כאשר כתבת מה שאמר ראובן בפני לוי לעדים שיזכו לשמעון בחיוב שמחייב עצמו לוי לשמעון ושימסרו השטר ליד יהודה התנאי הוא קיים כאלו התנהו לוי והעדים לא זכו לשמעון אלא כפי שנאמר להם בפני לוי והדברים מוכיחין שהוא אמת כמו שטענו שבפיוס ראובן חייב לוי עצמו לשמעון ועל מנת שיעשה לו ראובן דברים אחרים ולדעת כן צוו לתת השטר ביד יהודה שיהא נאמן ושליש ביניהם כאשר יתבאר לו שקיים ראובן ללוי את אשר נדר לו אז יגמר החוב שחייב את עצמו לשמעון ואז ימסור הוא את השטר וכל זמן שלא יתברר לו שקיים ראובן ללוי את אשר נדר לו שיעכב השטר ולא יגמר החיוב שחייב עצמו לשמעון כן מוכיחים כל הדברים וכיון שנאמר לעדים שיתנו את השטר ליד יהודה בודאי גם הקנין היה על דעת כן שבנאמנותו של יהודה יהיה הדבר תלוי כאשר יתבאר לו שקיים ראובן ללוי שאז יגמר הענין והראיה כאשר כתבת ועתה שאומר יהודה שאם היה השטר בידו שהיה נותנו ליד שמעון ישאלוהו הדיינים למה היה נותנו לשמעון אם יאמר שברור לו שקיים ראובן ללוי את אשר נדר לו ישאלו ללוי מה הוא אומר אם הוא מודה לדברי יהודה הרי נגמר הקנין ונהי שנתבטל הקנין על פי התקנה מכל מקום מלוה על פה היא ואם יכחיש לוי את יהודה ויאמר שלא קיים לו ראובן את אשר נדר לו ישבע לוי להכחיש את יהודה ואם יהודה אינו אומר שברור לו שקיים ראובן ללוי את אשר נדר לו אפילו מלוה על פה אין כאן וגם שבועה אינו חייב כיון דאין אדם טוען עליו טענת בריא.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >מעבר לתחילת הדף