שו"ת הרא"ש/סד/ד

שו"ת הרא"ש ‏ סד ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל סד - סימן ד

שאלה ראובן הוציא שטר חוב על שמעון שנכתב לפני כ"ג שנים וסכומו ת"ק זהובים ונפטר שמעון ובא ראובן לגבות חובו מנכסי שמעון והשיב נמואל בנו של שמעון שאותו השטר הוא פרוע כי גבה ראובן בשביל שמעון אביו חטה ושעורה ויין וצמר ונתפרע השטר ומפני חתנות שהיה בין ראובן ושמעון אביו האמינו ולא חשש לקחת השטר מידו אבל פרוע הוא והשיב ראובן שטרח בשביל שמעון לגבות לו חטה ושעורה ודברים הרבה לתועלתו והכל השלים לידו וזה השטר נעשה אחר שגבה בשבילו והלוה לו ממון לנשואי בתו ולשאר צרכיו נכתב לו זה השטר עליהם וראיה לדבר ששתי שנים אחר שנעשה השטר הורידו שמעון זה לנכסיו בסכום זה השטר והראה ההורדה לפני בית דין חתומה ומקויימת שהורידו לפני דיינין בכל בתים שהיו לו בביליירייאל ובכרם שהיה לו בתחום ביליירייאל וחזר היורש וטען כי בודאי נפרע השטר מחטה ושעורה שגבה כאשר טענתי מתחלה ואוכל לברר זה בעדים שהשטר נעשה קודם אלו הגביות ולא כמו שטען שנעשה אח"כ ונפרע השטר ונמחל שעבודו ונשאר בידו כאשר טענתי ואולי שחזר ולוה אבי מראובן על סמך אותו השטר שהיה בידו שכבר נמחל שעבודו ומחמת ההלואה שנייה נעשה לו הורדה בנכסיו ונמצא שהוא פרוע השטר זה אף לפי דבריו לכן אתם בית דין הוציאו השטר מידו לקרעו כי הודה שהוא פרוע ואולי נאבד השטר ונפל מיד אבי או הניחו בבית בתו שהיתה נשואה לאחיו ובא לידו והוא נמחל שעבודו כי הוא פרוע וחזר ראובן וטען כי הורדה זו לא נעשית לפרעון אלא להציל קרקעות שמעון מיד נושים גוים שהיו תובעים אותו וראיה לדבר שהשטר נשאר בידו והקרקעות ביד שמעון וביד יורשיו וחזר היורש וטען שהוא סותר דבריו הראשונים שמתחלה טען שאבי הורידו בקרקע בכח בית דין בסכום זה השטר עצמו וחזר וטען שלא נעשית ההורדה לפרעון אלא להציל ולאו כל כמיניה לחזור ולטעון ולסתור דבריו הראשונים ומה שטוען לחזק דבריו שנשארו הקרקעות ביד אבי וביד בניו אומר אני שאבי ובני ביתו יצאו מן הבתים ודרו חוץ מהם ימים רבים וזה ידוע ומפורסם ולאחר זמן חזר אבי וקנה לי אותם מידו וחזרו ודרו בהם אבי ובני ביתו בפניו בלי שום ערעור ואני לא הייתי דר בעיר בשעת ההורדה והפרעון אחר זמן חזרתי ומצאתי שחזרו כבר לבתים וקיים לי אבי בקנין ודרתי בבתים וסתרתי ובניתי החזקתי בהם בלי ערעור זה עשרים שנה ויותר בחיי אבי ולאחר פטירתו ועוד טען היורש להפקיע השטר בתורת שמיטת כספים.

תשובה מה שטען היורש ששטר זה נפרע ונמחל שעבודו אינו טענה כלל כיון שהשטר יוצא מתחת יד ראובן בלא קרע ובלא שובר לאו כל כמיניה לומר פרוע הוא ואם יש נאמנות בשטר אף להשביעו אינו יכול ובטענתו השנייה שטען על ההורדה שאמר ראובן ששמעון הורידו לנכסיו בסכום אותו השטר והראה ההורדה בבית דין הרי הודה ראובן שנתפרע מאותו השטר גם זה אין בה ממש כי יפה פירש ראובן טענתו שלא הורידוהו לנכסיו לפרעון אלא להוציא נכסי שמעון מיד נושיו ואין כאן חוזר וטוען אלא מתקן דבריו הראשונים וכן מוכח שהרי ראובן חזק טענותיו באותה הורדה לומר לא היה פרוע שיגבו לו בית דין שטרו מנכסי שמעון ואם היה בדעתו שההורדה היתה לפרעון אם כן מה חזוק עשה לדבריו מן ההורדה לומר שאינו פרוע ושיגבו לו שטרו אם לא היה פרוע מן הטענה הראשונה שטען היורש הרי הוא פרוע בשביל ההורדה והוי כעורבא דמייתי נורא לקימיה ועוד אם היה בדעתו שההורדה היתה לפרעון היה לו לתבוע בפני בית דין שיחזיקו אותו בנכסים שהורד בהם ועוד לא טען שהורד לפרעון אלא שהוריד אותו הלוה בפני בית דין בקרקע בסכום השטר ואין הלשון מוכיח על הורדת פרעון כי הורדת פרעון הוא על ידי שומת בית דין ובהכרזה ושלא מדעת הלוה אבל כשהלוה רוצה ליתן מדעתו קרקע למלוה אין באין לבית דין אלא מסכימים בין שניהם על דמי הקרקע והלוה כותב שטר מכירה למלוה והמלוה מחזיר שטר חוב ללוה וגם לשון ההורדה מוכחת כן שכתוב בה שהוריד הלוה למלוה בכל הבתים שהיו לו בביליירייאל ובכרם ואין מוזכר בה שומא והחלטה וניכרין הדברים שההורדה זו לא היתה לפרעון השטר אלא לפנחיא בעלמא שהגבה לו כל נכסיו בשטר מוקדם כדי להציל לו כל נכסיו משטרות המאוחרים וגם הוכחה גדולה שנשאר השטר בידו והקרקעות בחזקת הלוה וכל טענות היורש על דברים הללו אינן אלא טענות שמא ואולי דברים שהוא בודה מלבו לכן אני אומר שאינו סותר דבריו הראשונים אלא הן דבריו הראשונים עצמן ופירושן כאשר הוכחתי ועדיף הא מהא דאמרינן בחזקת הבתים (ל"א) זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתיה היא והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה אמר רבא מה לו לשקר אי בעי אמר מינך זבינתה ואכלתיה שני חזקה אמר ליה אביי מה לו לשקר במקום עדים לא אמרינן ונפסק הדין כאביי וכשראה שהפסיד בטענה זו חזר וטען ותקן דבריו ואמר אין דאבהתך היא ומינך זבנתיה ואכלתיה שני חזקה והא דאמרי דאבהתי היא דסמיכנא עלה כדאבהתי וקאמר גמרא טוען וחוזר וטוען טענה כזאת שאינו סותר טענות הראשונות לגמרי אלא מתקן ומיישב טענה הראשונה או אפילו בזה אינו חוזר וטוען עולא אמר חוזר וטוען ונהרדעי אמרי אינו חוזר וטוען ואפסיקא הלכתא כעולא וכל שכן בנדון זה שטענה האחרונה היא ממש פי' טענה הראשונה ואפי' נהרדעי מודו בהא ועדיפא מהא דקאמר התם ומודים נהרדעי היכא דקאמר של אבותי שלקחוה מאבותיך דטוען וחוזר וטוען דההוא הויא תוספת שמוסיף על דבריו לפרשם אבל בנדון זה אין צריך תוספת כלל ועל דבר השמטה שמטתי את ידי מלכתוב בענין שמטה מיום באי לארץ הזאת כי דברים רבים היו לי עם גדולי העיר מדוע אינם משמיטין כספים ואומרים שכבר נהגו בכל הארץ הזאת שלא להשמיט ואי אפשר לבטל המנהג שנהגו זה ימים רבים כי הרבה מלוות ישנות יש בארץ הזאת והביאו לי ראיה ממנהגם מיפוי לשון שטרותיהם ולא נתיישב לי טעמם ומצאתי התנצלות לעצמי על שמטת ידי עצמי שאיני מתעורר לבטל מנהגם ואומר אני דאפשר כיון שפשט המנהג שלא להשמט והכל יודעים הוה ליה כאלו התנה המלוה על מנת שלא תשמטנו שביעית נאם הכותב אשר בה"ר יחיאל זצ"ל.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >מעבר לתחילת הדף