שו"ת הרא"ש/מג/יב

שו"ת הרא"ש ‏ מג יב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת הרא"ש כלל מג - סימן יב

לאה שתבעה ראובן בעלה לדין וטענה עליו שאין לו גבורת אנשים לבא עליה כדרך כל הארץ ותובעת ממנו שיגרשנה ולא תבעה כתובתה בבית דין נאמנת כדמוכח בנדרים (צ"א) דבכל מידי שהבעל מכיר בשקרה נאמנת אף למשנה אחרונה ולא חיישינן שמא נתנה עיניה באחר דחזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה לטעון בפניו דבר שהוא יודע שהוא שקר ואי תבעה בפני בית דין גט וכתובה לא מהימנא כדאמרינן בפ' האשה שלום (קי"ז) האשה שאמרה מת בעלי התירוני לינשא מתירין אותה ונותנין לה כתובה מת בעלי תנו לי כתובתי אף לינשא אין מתירין אותה ומיבעיא ליה התם התירוני לינשא ותנו לי כתובתי מהו ועלתה בתיקו ואם תבעה גט ולא כתובה יגרשנה ולא יתן לה כתובה כההיא דרב המנונא האשה שאמרה גרשתני דנהי דמהימנא לגבי נפשה להפקיע ממנה איסור אשת איש שעליה מטעם חזקה דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה מ"מ אין לבית דין כח להוציא ממנו ממון כיון שעומד וצווח שלא גרשה ולא דמי לאשה שאמרה מת בעלה שגובה כתובתה על פיה דהתם אין אדם מכחישה ומספר כתובה נלמוד לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי ומה שכתבתי שיגרשנה ולא יתן לה כתובה היינו אם הדין כך שכופין אותו להוציא אז כופין אותו להוציא על פי דבריה דמהימנא כההיא דרב המנונא אבל לענין ממון כיון שעומד וצווח ואומר שגבורת אנשים יש לו ובא עליה כדרך כל הארץ ושלא כדין הוא מגרשה וחפץ להיות אצלה אין כח לבית דין להוציא ממנו ממון אבל אם בלא כפייה נאות לגרשה יתן כתובה כיון שמדעתו מגרשה ולענן כפייה ודאי הוא כמו שכתבת שכופין אותו להוציא דלא דמי להיא אמרה מיניה והוא אומר מינה שאין כופין אותו להוציא אא"כ באה מחמת טענה דהתם אין לה מניעת עונה אבל הכא הכל יודעין למה כלה נכנסת לחופה ודמי לאיני זן ואיני מפרנס ולענין כפייה ידעת מה שכתב ר"י ז"ל שרצה לומר דכל הני יוציא ויתן כתובה דבפרק המדיר (ע"ז) שכופין אותו בשוטי וראיותיו אצלך בתוספות ודעת הירושלמי שהביא אין מעשין אלא לפסולות ומה שפר"ח ז"ל אההיא דירושלמי דאין כופין אלא היכא שמפרש בה כופין והוא גורס האומר איני זן ואיני מפרנס כופין אותו ויוציא ויתן כתובה ומסתבר שכופין לרב שאי אפשר לה שתמות ברעב וההיא דהחולץ (ל"ט) דחוזרין אצל גדול למכפייה היינו בשביל שמנע ממנה כל מיני אישות אבל משום תשמיש לחודיה לא כייפינן והארכתי הרבה בפסקי והסכמתי שאין כופין אלא בבאה מחמת טענה והיכא דליכא למיחש שמא נתנה עיניה באחר על אחת מן הדרכים שכתוב בתוספות ודינא דמאיס עלי ידעת כי חכמי אשכנז וצרפת דנין בה דינא דמתיבתא לענין הממון כמו שכתב הרי"ף ז"ל אבל אין כופין אותו להוציא כדברי ר"ת ז"ל ואף פה בטוליטולה נהגו שאין כופין להוציא אשר בן הרב רבי יחיאל זצ"ל.

אדוננו גאוננו מאור גלותינו מורינו הרא"ש שלומך יגדל לעד כאות נפשך ונפש החתום בכתבך.

דע אדוני שהראתי לדיינים התשובה ששלחת לי מענין אשה שאמרה בעלי אינו משמש עמי שמוש שמוליד ועתה באים מורשי האשה ואומרים כי ספר המצות קטן כתב שכופין ואמרו לי מה יעשו ואמרתי כבר שדעתך הוא כדעת הגדולים ר"ם ור"י ובעל ספר המצות והר"ר שלמה בן אדרת שאין כופין תוך עשר שנים ואני הוצרכתי לחזור ולשאול לפי מעלתך אם ניחוש לדברי סמ"ק אם לאו כי אני אומר חוץ מכבודו שאין לנו לחוש לדבריו בזה כי יש לנו לילך אחר רוב הדעות הגדולים והאחרונים אמרתי בעצמי ספר מצות קטן מביא הגדולים בדבר זה ושמא קטנים כתבו ובזבזו ואתה אדוננו האיר עיני בזה אם ניחוש לזה בענין זה כי אני יודע באמת שאתה ראית סברת סמ"ק כי כל רז לא אנס לך ודע אדוני כי מה שכתבת מענין המגרש שיוכל להתנות כל תנאי עם אשתו שהיא יכולה לקיים אבל לא תנאי ע"מ שלא תכנסי עם אמך בשביל שאם תחלה היא אי אפשר שלא יכנסו זו אצל זו ואומר המגרש כי הוא רוצה ליתן לה הגט בתנאי זה ע"מ שלא תכנסי לבית אמך עד זמן פלוני חוץ מאם תחלה אמך והביא ראיה מן הגמרא ע"מ שלא תכנסי לבית אביך לעולם אינה מגורשת אבל ע"מ שלא תכנסי לבית אביך עד ל' יום מגורשת הרי שאינו מחלק אם תחלה היא או אביה וכן אמר לה ע"מ שלא תכנסי לבית אביך עד נ' שנה או עד ל' שנה הרי זה גט ואין צריך להזכיר חוץ מאם תחלה אמך ועתה אדון הודיעני דרך זו אלך.

תשובה הוי יודע שסמ"ק אינו חולק על כל הגדולים ולא על המשנה דפרק בתרא דנדרים דבמשנה אחרונה חייש שמא נתנה עיניה באחר ואין כופין את הבעל לגרשה אפילו כשהיא באה מחמת טענה אא"כ שהתה עמו עשר שנים ובסמ"ק כתב בתחלה ואם נשא אדם אשה ושהה עמה עשר שנים בלא בנים צריך לגרשה ולפי שהזכיר בתחלה על איש עשר שנים כשדבר אחר כך עם אשה באשה שהיא באה מחמת טענה לא הזכיר עשר שנים לפי שסמך על מה שהזכיר כבר גבי איש עשר שנים וכך היתה דרכו לקצר בחבורו וכן יפה לנו לפרש בדבריו ממה שנאמר ששגג וטעה ולא ידע משנה שלמה של מסכת נדרים ואף לפי דבריהם שכתבו שהם אומרים שכתב שכופין אותו להוציא אף אם לא שהתה עמו עשר שנים היאך נעשה כדבריו לעבור על משנה שלמה אלא שתפח רוחן של אותן הבאים לדון על פי ספרי וחבורי גדולים ואינם יודעים כלל לא במשנה ולא בגמרא שלפעמים טעה הסופר בין חיוב לפטור או בין אסור למותר או מחמת קוצר דעתם לא יבינו דברי המחברים לאשורן ובאים לידי טעות ומה שכתבתי לך בתנאי שלא תלכי לבית אביך תדקדק בדברי ותמצא שלא כתבתי לך שאם התיר התנאי הזה בדיעבד שלא יהא התנאי קיים אלא פשיטא שהגט כשר והתנאי קיים אך כתבתי שאין שום אדם רשאי להשתדל בגט שיותן בתנאי זה כי ודאי יבא לבטל תנאי זה ונמצא גט בטל ובניה למפרע ממזרים אבל אם נעשה בדיעבד הגט כשר והתנאי קיים אבל לכתחלה אם הוא מאותם שכופין אותו להוציא כופין אותו שיגרש ולא יטיל תנאי זה בגט, אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >מעבר לתחילת הדף