שו"ת הרא"ש/לב/ד

שו"ת הרא"ש ‏ לב ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל לב - סימן ד

וששאלתם על סבתא ותרתי בנתהא דאשתביאו ושבקו ארעתא ומטלטלי ונפקו מכללא דישראל ואיתנסיבו לעובדי כוכבים מה יעשה בממונן אי אמרינן דזכו בית דין למתביה לעניים או למעבד ביה דניחא לקהלא משום דלא יהא ממונם חמור כו' ואפילו למ"ד בפרק הגוזל בתרא (קי"ט) דממון מסור לאנסין אסור לאבדו ביד התם כדקאמר טעמא משום יכין רשע וצדיק ילבש אבל הכא שנטמעו בין העובדי כוכבים לא שייך ביה האי טעמא ושרי לאבד ממונם בידים וכל שכן למעבד ביה מה דמעלי דשפיר דמי.

תשובה לדבריך מה שדמית אותם למומר אוכל נבלות להכעיס לא נהירא דדוקא היכא דאיכא היתרא ואיסורא קמיה ושביק היתרא ואכיל איסורא הוא נקרא מומר להכעיס כי היה יכול לאכול היתר ומניחו ואוכל איסור ומתכוין למרוד ולהקניט הילכך נקרא מינאי אבל אלו שנשבו בין האויבים לאנסן היה דכל מה שעושין להנאתן הוא ולא להכעיס וגם מה שאמרת דאפילו למאן דאמר ממון מסור לאנסין אסור לאבדו ביד היינו משום יכין רשע וצדיק ילבש וכו' אבל הכא וכו' לא ירדתי לסוף דעתך כי טעם האיסור הוא שממון הרשע הוא מוכן ומזומן לבא אחריו ליורשו ואין לך אדם בעולם שאין לו יורשים ואסור לאבד ממון מהם והאי דקאמר תלמודא (ב"ב קי"ט) זימנין דנפיק מיניה זרעא מעליא לאו דוקא זרעא מה לי בנו ומה לי קרוב קרוב שהיה ראוי ליורשו דכשם שאסור לאבד הממון מבנו כך אסור לאבדו מאביו או מאחיו או מבן אחיו והאי דנקט זרעא מעליא הקודם בירושה נקט אי נמי דלא תימא מכלבא בישא גוריא טבא לא נפיק כי משרש נחש יצא צפע וכמו שהוא רשע בניו יהיו רשעים קא משמע לך דלא אמרינן הכי ועוד אני אומר הא דפליגי בממון מסור אי מותר לאבדו בידים או לא היינו בשעה שהולך לעשות המסירה לאנסין או שאמר אלך ואעשה שאז ניתן להציל הנרדף בנפשו של רודף כי ההיא מעשה דרב כהנא (ב"ק קי"ז) דשמטיה לקועיה לההוא דאמר מחוינא וחשיב ליה רודף מטעמא דקאמר מה התוא הזה כיון שנפל למכמר אין מרחמין עליו אף ממון של ישראל כיון שנפל ליד עובדי כוכבים אנסין אין מרחמין עליו אבל אחר שעשה המסירה שוב אין הורגין אותו שאם הרג נפש אין הורגין אותו אלא בבית דין ובעדים והתראה ובשעה שהוא רודף ניתן להציל הנרדף בנפשו של רודף והוא הדין לממונו דטעמא דמאן דאמר מותר לאבדו ביד משום שלא יהא ממונו חמור וכו' ודי לו לבא מן הדין להיות כנדון והא דאמרינן (ע"ג כ"ו) המינאין והמסורות וכו' מורידין לא קאמר אלא להורידן לבור ושמא לא יוכל לעלות וימות שמה דהא אפילו ההולך לעבוד עבודת אלילים לא היו הורגין אותו כדי שלא יעבור כדתנן בפרק בן סורר ומורה (ע"ג) אלו שמצילין אותן בנפשן הרודף אחר חבירו להרגו ואחר הזכור ואחר נערה המאורסה אבל הרודף אחר בהמה והמחלל את השבת והעובד עבודת כוכבים אין מצילין אותן בנפשם וכ"ש אם עבר כבר שבת דאין להרגו אלא בבית דין וכן ממונו אינו מחוייב להציל לו ממונו ולהחזיר לו אבדתו אבל בגמרא כעין הורדה לבור לא תחוש על איבוד ממונו אבל לאבד ממונו בידים או לגזול אסור אבל לאידך גיסא דמספקא לן אם יש להוריד קרוב הראוי לירש לנכסיו כך נראה לי שיורידו לקרקעות קרוב הראוי לירש ואפילו לרב דאמר כשלא שמעו בו שמת אין מורידין נראה דמודה הכא דמורידין טעמא דרב דילמא מפסיד להו כי יאכל הפירות ולא ישביח הקרקעות כי כשיבאו הבעלים צריך להחזיר להם אבל בנדון זה נראה שהוא קרוב לודאי שלא ישובו עוד ובלא זה נמי הא קיימא לן כשמואל דאפילו לא שמעו בו שמת מורידין הילכך יחלקו הנכסים בין הקרובים הראוים לירש כאלו מתו ויתנו בית דין לכל אחד חלקו ולא שיהא שלו אלא לעבדו ולשמרו ולאכול הפירות כל ימי חייהם וזה יכתבו בית דין ויהיה מונח בידם לזכרון ואם ישובו הבעלים כל הפירות יהיו של הקרובים ושבח שהשביחו הנכסים שמין להם כאריס וכן פירש רבינו יצחק וכולן שמין להם כאריס אשבח קאי אבל כל הפירות שאכלו נוטלין ודלא כפרש"י ז"ל שפי' יטלו בפירות ובשבת כמנהג אריסי העיר והביא ראיה לפירושו מדמדמי ליה תלמודא למוציא הוצאות על נכסי אשתו והוציא הרבה ואכל קימעא מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל מכלל דהכא נמי מה שאכל אכל דאם לא כן מאי פריך מהמוציא הוצאות על נכסי אשתו אהך דכולן נוטלים כאריס דין הוא דהכא יטול בשבח כאריס מאחר דאין הפירות שלו אבל בנכסי אשתו דין הוא שלא יטול בשבח כאריס משום דכל הפירות שלו (אבל) [אלא] בודאי נמי דבהא יטול כל הפירות ועוד ראיה מדאמר שמואל שבוי שנשבה והניח קמה לקצור ענבים לבצור זיתים למסוק בית דין יורדין לנכסיו ומעמידין אפטרופוס וקוצר ובוצר ומוסק ואחר כך מורידין קרוב לנכסיו ואם איתא שאינו נוטל בפירות אלא כאריס לוקמה לקרוב מרישא ויטול בפירות כאריס הכונס פירות גמורים אלא ודאי דינן ליטול כל הפירות ומשום הכי ב"ד מעמידין אפטרופוס וקוצר ובוצר ומוסק לשמור הפירות לשבוי וכן לעולם היו מעמידין אפטרופוס לתקנת השבוי אלא שלא יוכלו בית דין למצוא לו אפטרופוס כדקאמר התם אפטרופוס לדיקנני לא מוקמינן הילכך בנדון זה לקרקעות יורידו קרוב לנכסיו כדמפרש והמטלטלין יבררו בית דין אדם נאמן דמפשי נכסיו ויניחו המטלטלים בידו כל ימי חייהם ואחרי מותם יחלקום בין היורשים וכל ימי חייהם נכסים בחזקתן לרבות לזה ולמעט לזה ולתתם למי שירצו וכתובתה לאו בחזקת יורשיה קיימי וכיון שלא נשבעה על כתובתה לא זכתה בכתובתה, ושלום אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >מעבר לתחילת הדף