שו"ת הרא"ש/לא/ז

שו"ת הרא"ש ‏ לא ז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל לא - סימן ז

מקוה שהמים נכנסין לתוכו דרך סלונות של מתכת כתב הר"ם במז"ל וז"ל כל כלי שלא נעשה לקבלה אף על פי שהוא מקבל אינו פוסל המקוה כגון הסלונות שהמים נמשכין בהם אף על פי שהם רחבים באמצע ומקבלין אין פוסלים את המקוה בין שהיו של עץ או של חרס דפשוטיהם טהורין וכיון שלא נעשו לקבלה הרי הן טהורין וגם אין המים העוברים על גביו שאובין אבל סילון של מתכת אף על פי שאין המים העוברים על גביו שאובין מיהו כיון דפשוטי כלי מתכות טמאים נפסלו המים העוברים על גביו מההיא דתנן בפ"ו דמסכת פרה נתן ידו או רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו המים לשוקת פסולין עלי קנים ועלי אגוזים כשרים זה הכלל כל דבר המקבל טומאה פסולין ושאינו מקבל טומאה כשרים ומפרש טעמא בפ"ב דזבחים (כ"ה) דכתיב אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור הווייתן ע"י טהרה ותנן נמי בפ"ה דמסכת מקואות נוטפין שעשאן זוחלין סומך אפילו מקל אפילו קנה אפילו זב אפילו זבה יורד וטובל דברי ר' יהודה רבי יוסי אומר כל דבר שמקבל טומאה אין מזחילין בו ופירש רבינו שמשון נוטפין שעשאן זוחלין כגון מקוה שנפרץ על שפתו ומימיו יוצאין וזוחלין סומך מקל או קנה או זב או זבה סומכין ביד או ברגל מקום יציאת המים ועומדין במקום אחד ונעשין אשבורן ויורד הטמא וטובל ורבי יוסי סבר דכל דבר המקבל טומאה אפילו טהור כיון דמקבל טומאה הוא אין מזחילין בו כלומר אין מעמיד מקום זחילתן וטעמא דר' יוסי כדתנן בפ"ו דמסכת פרה נתן ידו או רגלו וכו' כדלעיל ור' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי נמצא שכל דבר הראוי לקבל טומאה אם עברו המים על גביו למקוה פסל את המקוה ועל פי' דרבינו שמשון קשה לי דנוטפין שעשאן זוחלין לא משמע כפירושו כי לא עשאן זוחלין אלא מעצמן פרצו שפת המקוה ועוד דלשון אין מזחילין לא משמע כפירושו ועוד כיון שעיקר המקוה הוייתו ע"י טהרה לא נפסל בשביל שמנע יציאת המים ע"י טומאה ויותר מזה שנינו בסוף אותו פרק בית שמאי אומרים מטבילין בחרדלית ובית הלל אומרים אין מטבילין בחרדלית ומודים שגודר בכלים וטובל בהם וכלים שגודר בהם לא הוטבלו פי' גודר בכלים עושה מחיצה בכלים טמאים כגון בגדים ושאר כלים שיעכבו הילוך המים שלא יהו זוחלין וטובל במים העומדין מקובצים למעלה מן הכלים וכלים שגדר בהם לא הוטבלו כי לא נגעו המים כי אם בצד העליון של הכלים אלמא אף על גב שכל המקוה נעשה ע"י כלים טמאים שיעברו המים לא מיקרי הוייתו ע"י טומאה כיון דירידת המים לתוך המקוה לא הוי ע"י טומאה כל שכן מקוה שנפרץ או גגו שלא נפסל אם מנע זחילתן ע"י דבר המקבל טומאה ופי' נוטפין שעשאן זוחלין נוטפין שנתקבצו במקום אחד שעשאן זוחלין להזחילן למקוה סומך אפילו מקל ואפילו קנה ואפילו זב ואפי' זבה סומכין המקל או הקנה שיעברו המים למקוה כי מקל וקנה הם פשוטי כלי עץ אף על פי שהזב סומך המקל בידו בשעה שהמים עוברין קרינן ביה הוייתו ע"י טהרה כיון שאין המים עוברין על גביו כדאיתא בפ"ו דמסכת פרה עלי קנים ועלי אגוזים כשרים ורבי יוסי אומר לא מיבעיא זב אלא אפילו טהור כיון דבר קבולי טומאה הוא לא יסמוך במקל וההיא דעלי קנים מיירי שנתן הטהור העלין לשם טרם באו המים ולהך פירושא בין רבי יהודה בין רבי יוסי מודים דמקוה שהוייתו ע"י דבר המקבל טומאה פסולה.

אמנם יש להתיר מקוה שהמים נכנסין לתוכו דרך סלונות של מתכת מטעם אחר משום שאינן מקבלין טומאה משום שמשמשין את הקרקע כדתנן בפרק י"א דמסכת כלים כלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו טמא חוץ מן הדלת והנגר והמנעול והפותה והציר והקורה והצנור מפני שנעשו לקרקע ואפילו אינם מחוברים לקרקע טהורים כיון שלא נעשו אלא לשמש הקרקע וכן הנך סלונות כיון שנעשו להיות מונחים בקרקע תמיד אינם מקבלין טומאה אמנם מכבר היה קשה לי מהתוספתא דפ"ג דמקואות לגיון העובר ממקום למקום וכן שיירא העוברת ממקום למקום וזלפו בידיהן ורגליהם שלשה לוגין למקוה כשר ולא עוד אלא אפילו עשו מקוה בתחלה כשר ומאי שנא מקוה הנעשה בזילוף ידים ורגלים מנתן ידו ורגלו כדי שיעברו המים לחבית ולישב תוספתא זו עם המשנה נתקשיתי בה מנעורי ועוד קשה לי על שפירש רבינו יצחק הזקן דכולו שאוב כשר מן התורה והאריך בראיות בפסחים (י"ז) וכולו שאוב אין הוייתו ע"י טהרה עד שלמדתי מקואות וראיתי שר' שמשון הקשה זו הקושיא ופי' דכולו שאוב דאורייתא ודחה ראיותיו של רבינו יצחק ותמה הוא בעיני איך לא העלה רבינו יצחק על לבו משנה דפרה (פ"ו) וגמרא דפ"ב דזבחים (כ"ה) וגם הר"ם במז"ל כתב דכולו שאוב דרבנן וכן פירש רבינו שמואל בב"ב (ס"ו) ומתוך אלו הקושיות עלה בלבי דמסתפינא להקל לפרש ההיא דרשא דהוייתו ע"י טהרה לא קאי רק אמעין אבל לא אבור ומקוה מים לפי שהם כשרים בידי אדם אבל במקום שצריך מעין כגון טבילת זב ומי חטאת והזיית מצורע מצותו דבעינן בהו מים חיים צריך שתהא הוייתן ע"י טהרה וההיא דנוטפין שעשאן זוחלין קאי ארישא דקתני הזוחלין כמעין הנוטפין כמקוה העיד רבי צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפין שהן כשרים ועל אותן נוטפין שהן כזוחלין קתני שאם הזחילן למקוה אחר שסומך במקל או בקנה אפילו זב ואפילו זבה ויורד וטובל הזב ואגב זב תנא זבה דזבה לא בעיא מים חיים ורבי יוסי קאמר דכל דבר המקבל טומאה אין מזחילין בו להכשירו לטבילת זב זה הפירוש עלה בלבי לפרש מימים רבים אלא שאיני רשאי להקל.

וראיתי עתה בספר הר"מ במז"ל שהוא נוטה לפירוש הזה שכתב המים הזוחלין מן המעין הרי הן כמעין לכל דבר והנוטפין מן המעין אף על פי שהן נזחלין הרי הן כמקוה ואין מטהרין אלא בארבעים סאה ופסולים לזבים ולמצורעים ולקדש בהם מי חטאת היו זוחלין מן המעין מתערבים עם הנוטפים ממנו אם רבו הזוחלין על הנוטפין הרי הכל כמעין נוטפין שעשאן זוחלין כגון שסמך למקום המנטף טבלא של חרס חלקה והרי המים נזחלין ויורדין עליה הרי אלו כשרים וכל דבר המקבל טומאה אפילו מדרבנן אין מזחילין בו וגבי מקוה כתב כל כלי שלא נעשה לקבלה אף על פי שהוא מקבל אינו פוסל כגון הסלונות שהמים נמשכין בהם אף על פי שהם רחבים באמצע ומקבלין אין פוסלין את המקוה בין שהם של מתכת או של חרס מכל מקום לא הייתי רשאי לעשות מעשה ומה שכתבת דאפשר לפרש צנור הוא צנורא דדשא אין נפקותא בזה שהרי תולה טעם טהרת אלו הכלים מפני שנעשו לקרקע ופירש רבינו שמשון מחוברים עם הקרקע ותשמישן עם הקרקע וכן צנור שנעשה לחברו בקרקע ולשמש עם הקרקע טהור ולא מבעיא כלי מתכות שנעשה לשמש עם הקרקע שהוא טהור שהוא בטל אגב הקרקע אלא אפילו נעשה לשמש פשוטי כלי עץ טהור כדתנן בפרק י"ב דכלים אנקלי של דרגש טמאה ושל נקליטין טהורה של שדה טמאה ושל אקון טהורה של שלחן טמאה ושל מנורת העץ טהורה זה הכלל כל דבר המחובר לטמא טמא וכל המחובר לטהור טהור ובפ' י"ג עץ המשמש את המתכת טמא ומתכת המשמש את העץ טהור ובשביל שכתבת שהגדולים החמירו לפסול מקוה שהמים באים לתוכו ע"י סילונות של מתכת אפשר אם הסילונות מונחות ע"ג קרקע ולא נתחברו בבנין עם הקרקע אינם בטלים אגב קרקע ומקבלין טומאה אבל אם נתחברו בבנין עם הקרקע או שטמונים כולם בתוך הקרקע נתבטלו עם הקרקע וטהורין והרוצה לצאת מידי ספיקא שלא יהא נדנוד איסור יעשה אותו בענין שלא יגע פי הסילון של מתכת על אוירו של מקוה אלא שישאר פי הסילון חוץ למקוה או ישים בפי הסילון של מתכת סילון של חרס או של עץ שיפלו המים ממנו לאויר המקוה דבפ"ב דזבחים (כ"ה) מיבעיא אויר שסופו לנוח כמונח דמי או לא ופשיט ליה ממזרק שמקבלין בו דם קדשים ואי אפשר כששוחטים הזבח והמזרק תחתיו לקבל הדם שלא יזנק קלוח הדם מעט לצד אחד של הכלי ואינו נופל לגמרי תחת צואר הבהמה נמצא דם בא מן האויר ואנן בעינן דם מן הפר יקבלנו שיפול מצואר הבהמה לכלי ולא שיבא מן האויר אלא ש"מ אויר כלי ככלי דמי ומיד כשיצא מצואר הבהמה והגיע לאויר הכלי חשוב כמונח תחתיו בכלי ומייתי בתר הכי תנן נתן ידו או רגלו או עלי ירקות שיעברו המים לחבית פסולין עלי קנים ועלי אגוזים ועלי גפנים כשרים זה הכלל דבר המקבל טומאה פסולין שאינו מקבל טומאה כשרים מנא הני מילי אמר רבי יוחנן משום ר' יוסי בר אבא אמר קרא אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור הוייתן על ידי טהרה תהא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן זאת אומרת אויר כלי ככלי דמי פירוש דאי לאו ככלי דמי אמאי פסולין והלא לא נפלו מידו לחבית אלא היו מקלחין מהלאה לידו ואחר כך נפלו לחבית מן האויר ולא באו לחבית מדבר המקבל טומאה אלא דאויר כלי ככלי דמי והוי כנפלו מתחת ידו לחבית אמר ליה רבי זירא לרבי חייא בר אבא ודילמא בשותת ולא תפשוט מכאן דאויר כלי ככלי דמי דמיירי שהמים שותתין מתחת ידו לחבית ואין עוברין באויר אמר ליה תרדא כדי שיעברו המים לחבית תנן אלמא משמע שעוברים בקלוח הרי הוכחתי אף על פי שהעביר את המים עד החבית ע"י דבר המקבל טומאה לא מיפסלי אם לא שיגיע אותו דבר המקבל טומאה עד אויר הכלי ותו לא מידי.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >מעבר לתחילת הדף