שו"ת הרא"ש/לא/ד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת הרא"שTriangleArrow-Left.png לא TriangleArrow-Left.png ד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל לא - סימן ד

ועל אשר שאלת מקוה שנעשה ממי גשמים או ממעין ונפסל שאין מטהרין אלא באשבורן ונסדק כותל המקוה או ניקב כמה יהיה שיעור הנקב או הסדק לבטלו מתורת אשבורן.

תשובה אני צריך להאריך בתשובה זו להוציא מלבך מה שראית בספר א' מן המחברים האחרונים שהאשבורן נפסל בנקב קטן שהמים יוצאין ומטפטפין דרך כותליו והמחבר שמע או ראה משנה זו השנויה בפ"ה דמקואות נוטפין שעשאן זוחלין סומך אפילו מקל אפילו קנה אפילו זב אפילו זבה דברי ר"י ר' יוסי אומר כל דבר שהוא מקבל טומאה אין מזחילין בו ופי' רבינו שמשון נוטפין שעשאן זוחלין כגון מקוה שנפרץ על שפתו ומימיו יוצאין וזוחלין סומך מקל או קנה או זב או זבה סומכין ביד או ברגל וסותמין מקום יציאת המים ועומדין במקום אחד ונעשין אשבורן ויורד הטמא וטובל כל דבר המקבל טומאה אין מזחילין בו כלו' אין מעמידין מקום זחילתו ומתוך פי' זה דקדק המחבר שאם נסדק א' מכותלי המקוה והמים מטפטפין דרך הנקב נפסל מתורת האשבורן ונקרא זוחלין ואין לשון המשנה מורה על הפי' הזה כלל לפי הנראה לי דקשיא על ל' נוטפין שעשאן זוחלין כי לא עשאן זוחלים דמעצמן נפרץ והוא בא לסתמו ועוד דקאמר ר' יוסי אין מזחילין אותו ופי' אין מבטלין הזחילה ועוד דתנן באותו הפ' בית שמאי אומרים מטבילין בחרדלית ובית הלל אומרים אין מטבילין ומודים שגודר בכלים וטובל בהם וכלים שגודר בהם לא הוטבלו אלמא לכולי עלמא מבטלין הזחילה בכלים טמאים וכי פליג רבי יוסי אבית הלל ועוד הגודר בכלים אי אפשר לסתום כל כך שלא יצאו המים קצת בין הכלים כי לא הוזכר במשנה שצריך לטוחם בסיד שלא יצאו המים ובת"כ אומר אי מה מעין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין משמע שלא בא למעט אלא דומיא דמעין שכלו זוחל והולך ממקום אל מקום וכן בית שמאי ובית הלל לא נחלקו אלא בחרדלית של גשמים שהם מים הנגרים מעליהם מדליו של הר והכי איתא בתוספתא ואי זהו חרדלית מי גשמים הבאים במקום מדרון רואים אותם אם יש מתחלתן ועד סופן צירוף ארבעים סאה מטבילין בהם ואם לאו אין מטבילין בהם דברי בית שמאי וב"ה ובית הלל אומרים אין מטבילין בהם עד שיהיה לפניו עגול מ' סאה ומשמע הא יש לפניו עגול מ' סאה אף על פי שהחרדלית של גשמים עוברת דרך אותו עגול ונכנסת מצד אחד ויוצא מצד אחר מטבילין בו דאין נוטפין פסולין אלא הטובל בהם דרך זחילתן כמו נהרות שרבו עליהם מי גשמים וכן שנינו לעיל (בפ"ג דמקואות) בור שמלא מים שאובין והאמה נכנסת לו ויוצאת ממנו לעולם הוא בפסולו עד שיתחשב שלא נשאר מן הראשונים שלשת לוגין והאמה דקתני היינו חרדלית של גשמים דאלו היו מים נובעין כיון דהושק הבור לאמה מיד מטהרין משמע מתוך לשון המשנה לאחר שיתחשב שלא נשאר בבור שלשה לוגים הוכשר ואף על פי שהאמה עדיין נכנסת לו ויוצאה הימנו והמשנה אני מפרשה כך נוטפין שעשאן זוחלין כגון מי גשמים שנתקבצו למקום אחד ורוצה להזחילן לתוך גומא אחת לעשות מקוה סומך אפילו מקל אפילו קנה והן פשוטי כלי עץ והאי דקתני אפילו משום הא דתנן בפ"ו דמסכת פרה נתן ידו או רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו המים לחבית פסולים עלי קנים ועלי אגוזים כשרים זה הכלל דבר שהוא מקבל טומאה פסול שאינו מקבל טומאה כשר ומפרש בפ"ב דזבחים (כ"ה) דאמר קרא מקוה מים יהיה טהור הוייתן ע"י טהרה ויליף מי חטאת ממקוה וקאמר לא מיבעיא עלי קנים ועלי אגוזים דאינם ראויין כלל לקבל טומאה אלא אפילו מקל וקנה שאם עשה להם בית קיבול מקבלין טומאה אפילו הכי מזחילין בו ואפילו זב ואפילו זבה סומכין את המקל והקנה ולא פסלינן אלא היכא דנתן ידו או רגלו והמים עוברים דרך גופו אבל הוא סומך הקנה והמקל ואין בכך כלום רבי יוסי אומר לא מבעיא זב וזבה אלא אפילו טהור אינו יכול לסמוך המקל והקנה הואיל ומקבל טומאה וההיא דעלי קנים ועלי גפנים מיירי שנתנן שמה טרם באו המים ואל יעלה על לב אדם לפסול את המקוה אם מימיו זבין קצת לחוץ ואף רבינו לא פירש אלא שנפרץ על שפתו ומימיו יוצאין וזוחלין ומשמע שנפרץ כל כך עד שכל מימיו זוחלין ומתנענעין לצאת ולא ישאר בו מ' סאה אם לא יסתום אותו.


Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >
מעבר לתחילת הדף