שו"ת הרא"ש/יז/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת הרא"שTriangleArrow-Left.png יז TriangleArrow-Left.png א

· הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל יז - סימן א

ילמדנו רבינו מה לעשות באיש אשר נתפרסם עליו שהוא מלשין ליחידים מישראל ולקהל לאנסין והוא מגזם בכל יום תמיד שילך ויאמר לאנסין על אנשים יחידים וקהלות מישראל דברים שיוכל להגיע להם מחמתם נזק בגופם או בממונם והקהל מתייראין מהאיש הזה עד מאד שהוא נצב על משמרתו כל הלילות בחצר אחד מגדולי בעלי היכולת מישמעאלים והנה ניתן להם לישראל רשות מצד המלכות בסתר לדון אותו ואם ימצא מן הדין שחייב מיתה שימיתוהו ועל זה נתקבצו ראשי הקהל והעמידו בית דין לחקור הדבר אם יתאמת הפרסום הנזכר שיקבלו העדויות ועל פיהם ידונו מה שיראה להם מקו היושר והנה יצאו לפניהם עדויות שזה נוסחם העידו ראובן ושמעון בפני בית דין שנתברר להם שהאיש הזה הוא מוחזק שהוא מלשין ומסור ושהוא גזם במלשינות שקר ליהודים פעמים רבות שמהיום חדש ועד הנה בהיות דון פוטרו בכאן באישבילייא כשהיה מגזם בכיוצא בזה גלגל עמו אחד מגדולי הקהל שיסור מזה הגיזום ושימנע ממנו ולא רצה להמנע והעידו עוד ראובן ושמעון הנזכרים שנתברר להם שהזקנים ואנשים רבים מהקהל יראים ממנו שלא ילשין הקהל לשקר וגם העידו עליו אנשים מלבד אלה שהוא מוחזק בחזקת מלשין ומסור ושגיזם לפניהם מלשינות פעמים רבות עתה יורנו רבינו מה דינו אם יש לדונו כדין רודף כיון שהוא הולך ומגזם עתה בהיות דון פטרו בכאן ולא רצה לחזור בו מחמת מוכיחו ואם נתן להצילו בנפשו מההיא דרב כהנא בפרק הגוזל בתרא (קי"ז).

תשובה גם כי בטלו ד' מיתות בית דין מיום שגלו סנהדרין היינו דוקא שאין לדון את האדם לחייבו מיתה על א' מהעבירות שחייבין עליהם מיתה דכיון שאין סנהדרין במקומם אין אדם שליט לדון את חברו למיתה אבל אלו דקא חשיב בסנהדרין בפרק סורר ומורה (ע"ג) שמצילין אותן בנפשן שאין נהרגין לשעבר אלא שלהבא להציל את הנרדף ממות או מפגעים אותם לא בטלו (במקום שהורשה לזה בית דין מצד המלכות כמבואר למעלה) דאין מיתתם תלויה בעדה ועדים אלא בראיית כל אדם שרואה אותם שנאמר לא תעמוד על דם רעך והרודף למסור ממון חבירו ביד אנס השוו חכמים לרודף אחרי גופו להרגו מהאי קרא בניך עולפו שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר מה התוא הזה כיון שנפל למכמר אין מרחמין עליו אף ממון של ישראל כיון שנפל ביד אנסין אין מרחמין עליו נוטלין היום מקצתו ולמחר כולו ולבסוף מוסרין אותו והורגין אותו אולי יודה שיש לו ממון יותר הילכך הוה ליה רודף וניתן להצילו בנפשו ובנידון זה שכתבת שהעידו עדים שבהיות דון פטרו שם שהיה מגזם להלשין ושדבר אליו א' מגדולי הקהל שיסור מן הגיזום ושימנע ממנו ולא רצה לימנע היינו לגמרי עובדא דרב כהנא בפ' הגוזל בתרא (קי"ז) דבעי לאחוויי אתיבנא דחבריה אתא לקמיה דרב אמר ליה לא תחוי אמר ליה מחוינא ומחוינא הוה יתיב רב כהנא קמיה קם שמטיה לקועיה הכא נמי כיון שאמר לו אחד מגדולי הקהל שימנע ואמר שלא רצה להמנע מיד התחייב בנפשו לכל ישראל ואעפ"י דכתב ר"ח שאין הורגין אותן בידים אלא מורידין אותן לבור שלא יוכלו לעלות משם וימותו מעצמן מה שאמרו לגוי להרגו היינו כמו הורדה לבור דאינו עושה מעשה וכן ראיתי בתשובה דמסור לשקר אף שלא בשעת מעשה מותר לשכור עליו עובדי אלילים לענשו ויש מי שאוסר שלא בשעת מעשה לענשו ע"י עובדי אלילים וראייתן מדאמרינן בפ' האיש מקדש (מ"ט) על מנת שאני צדיק אפילו הוא רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו ומורי ה"ר יעקב בן ה"ר יצחק דחה זאת הראיה דילמא משום חומרא דאשת איש אמרינן הכי אבל לענין מסור מקילין ביה כיון דידעינן שהוא מסור לשקר ומחמרינן להציל נפשות אביונים נקיים מספק תדע דאמר בגיטין בפ' השולח (מ"ו) ההוא גברא דזבין נפשיה ללודאי אתא לקמיה דרבי אמי אמר ליה פירקן דהא תנן (גיטין מ”ו) המוכר את עצמו ואת בניו לגוים אין פודין אותו אבל פודין את הבנים משום קלקולא וכל שכן הכא דאיכא קטלא אמרי ליה רבנן לרבי אמי האי ישראל מוחלף הוא דקא חזו ליה דקא אכיל נבלות אמר להו אימא לתיאבון הוא דקא אכיל אמרו ליה והא זימנין דאיכא איסורא והיתירא קמיה ושביק היתירא ואכיל איסורא אמר ליה זיל לא שבקי לי דאפרקינך אלמא לא אמרינן דילמא עבד תשובה עד כאן וכל שכן בנידון זה (ס"א הילכך) שלפי העדות שהיה מגזם והתרו בו ולא רצה להמנע הרי זה בשעת מעשה ורשות ביד כל אדם לענשו ואין צריך לקבל עדות בפניו ואף שלא בשעת מעשה כשדנין עליו לענשו ביד עובד אלילים אין צריך לקבל עדות בפניו כי הדבר ידוע מי שהוא מוחזק מסור ומלשין העובדי אלילים מקרבין אותו בשביל הנאתן ואלו היה צריך לקבל העדות בפניו ולדרוש ולחקור בדינו לעולם לא יעשה ממנו דין כי ינצל ע"י עובדי אלילים כי אפי' כשאינו בסכנה הוא מוסר יחידים ורבים כל שכן כשיראה עצמו בסכנת גופו שימסור בעלילות שקר ויסכן לכל ישראל.

לכך נהגו בכל תפוצת הגולה כשיש מסור מוחזק בכך ששלשה פעמים מסר ישראל או ממונם ביד אנסין שמבקשים עצה ותחבולה לבערו מן העולם משום מיגדר מילתא ושיוסרו האחרים ולא ירבו מוסרים בישראל וגם להציל כל ישראל הנרדפין מתחת ידו הילכך בנידון זה שהעידו העדים שהיה מוחזק מסור ומלשין וגם היה בשעת מעשה יפה עשו שדנוהו להענש לתלויה וכן יאבדו כל אויבי ה' ואוהביו כצאת השמש וגו' נאום הכותב אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

סימן הבא >
מעבר לתחילת הדף