שו"ת הרא"ש/ז/ט

שו"ת הרא"ש ‏ ז ט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל ז - סימן ט

אשר שאלת על הציבור שהטילו חרם והתנו שלא יעשו התרה ולא התרה להתרה עד סוף העולם כבר כתבתי בתשובת שאלה שצריך לדקדק מה דין חרמות שהקהל מתירין (ס"א מעלין) ומתירין כשרוצין בלא פתח וחרטה ובלא יחיד מומחה או ג' הדיוטות ואם יש להם דין נדרים וחרמים איך פשטה שגגה זו בכל תפוצות הגולה בספרד ובצרפת ובכל הארצות שעברתי דבר שתינוקות של בית רבן יודעין הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו אלא על כרחין אין הציבור מכוונין לחרם או שבועה אלא מנדין או מחרימין כל מי שיעבור על גזרתם כחרמו של עכן וכההיא דעזרא יחרם כל רכושו ואפי' אם הזכירו הציבור ל' שבועה אין דעתם אלא לנדות ולהחרים כל מי שיעבור על גזרתם וכן מצינו בפילגש בגבעה דכתיב כי השבועה הגדולה היתה לאשר לא יעלה וכו' ותניא בילמדנו וכי שבועה היתה אלא ללמדך שהחרם היא השבועה והשבועה היא החרם וכן שבועת שאול לא היתה אלא גזרה כל מי שיעבור על גזרתו וכן שבועת יהושע ביריחו לא היתה אלא גזרה ונדוי דאי אפשר להשביע את הנולדים לאחר זמן אבל נדוי בחרם חל על דורות הבאים נמצא שהקהל נדו והחרימו לקיים גזרתם ואחר כך החרימו וגזרו שלא יעשה התרה ויתירו חרם האחרונה שהחרימו שלא להתיר ואח"כ יתירו החרם ואין מכשול בהתרה זו אם היא מדעת רוב הקהל.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >מעבר לתחילת הדף