שו"ת הב"ח (הישנות)/קלט

שו"ת הב"ח (הישנות) ‏ קלט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עצם העליון הנקרא קוליות ובעוף הוא הדבוק לגוף ממש שנשבר וחזר ונקשר יפה אלא שהשברים מונחים זע"ז ולא היה נראה שום ריעות' עד שעת האכילה כשאכלו הבשר מעל העצם ונתגלה העצם ונמלחו ביחד בשר ועופות הרבה ויש הפסד לבשר ולכלי' שנשתמשו בהם אם יש להקל משום הפסד מרובה או לצורך י"ט:

תשובה מדינא דגמרא אין כאן איסור דהא דתנן בפ' בהמה המקשה נשבר העצם אם רוב בשר קיים שחיטה מטהרתו ופרש"י דהיינו לומר דעור ובשר חופין את רובו דברייתא ומתניתן נמי כשיצא לחוץ היא הא לאו הכי לא בעינן רוב בשר קיים ואפילו אם תמצא לומר היכא דלא ידעינן אם יצאו לחוץ אזלינן לחומרא בספיקא דאורייתא מכל מקום אין זה אלא היכא דחזינן דאיכא נקב קמן אבל בנדון דידן דלא היה נראה שום ריעותא למה לנו לאחזוקי ריעותה שמא היה נקב ונתרפא ויצא לחוץ קודם שנתרפא. וגם לא היה עור ובשר חופין את רובו דכל זה הם חומרות יתירות. ואין צריך לומר לשיטת הרא"ש שחולק אפירש"י וכתב שאין הדבר תלוי ביציאת העצם אלא ברוב בשר קיים החופה את רוב העצם לכך סתם הטור דבריו בי"ד סימן נ"ה שלא הזכיר יצא העצם לחוץ. אלא כתב לחלק בין עור ובשר חופין את רובו או לא דלפי זה בנדון דידן פשיטא שאין כאן איסור שהרי עור ובשר היו שלמים מכל צד כנגד השבר מלמעלה ומלמטה ואף להרשב"א בשם מורו הר"ר יונה דמתניתין בלא יוצא לחוץ ולפיכך באם בשר קיים אף על פי שאינו חופה את רובו כשירה וברייתא כשיצא לחוץ והלכך אפילו רוב בשר קיים טריפה עד שיהא עור ובשר חופין את רובו. מ"מ בנדון דידן לא היה יוצא לחוץ וגם רוב הבשר היה קיים ואין צריך לומר להרא"ה בס' בדק הבית והרשב"א בס' משמרת הבית דנחלק עליו לפי פירושו בנדון דידן דלא ניקב כלל הבשר פשיטא דכשר אף על פי שלא היה רוב הבשר קיים אלא מיהו כבר נהגינן בכל גוונא לחומרא:

וכבר כתב ע"ז המגיד בסימן אלף קנ"ד וזה לשונו נשאל אבי למה המנהג להחמיר ולהטריף עוף שנשבר העצם למעלה מן הארכובה אפילו שלא יצא העצם לחוץ ואפילו רחוק מצ"ה ברחוק אגודל ושמא הוא בשביל שמצאתי בהגהות מיימוני שכתבו דאין אנו בקיאין במסמס הבשר שהרופ' גוררו ולא מכשרינן ברוב בשר חופהו והשיב דאמת הוא שהמנהג הוא להטריף ודע לך כי איני מתעסק בספק זה להתירו שהרי הרמב"ם כתב שיעור אורך בשור י"ו אצבעות ולפי ערך זה אולי יגיע בעוף ד' אצבעות וזה כמעט כל שיעור אורך עצם האמצעי של עוף עכ"ל והנך רואה החומרא יתירה שהי' חושש מה שלא חששו לא הראשונים ולא האחרונים ואף לפי דעתו משמע להדיא דבנ"ד דבעצם העליון שאין שם צ"ה אין להחמיר מיהו מטעם דאין אנו בקיאין במסמס הבשר כו' היה אפשר להחמיר בכל הענין ונכון טעם זה לפי שיטת הרא"ש שאין הדבר תלוי ביציאת העצם אלא ברוב בשר קיים דהשתא חיישינן שמא הי' איזה מסמס בבשר כ"כ מהר"ם איסרליש המנהג להטריף כו' הרי לך דמדין הגמרא אין כאן איסור כלל אלא שלא לשנות המנהג אם לא חזר ונקשר:

אבל בנדון דידן משמע דאין פקפוק בדבר ול"מ בנדון דידן דליכא נקב בבשר וא"א דיצא לחוץ דפשיטא דכשר אלא אפילו היכא דאיכא נקב בבשר נמי כשר וכדעת הטור וז"ל נשבר העצם במקום וכו' וכן הרבה פוסקים ואע"פ דלפי דעת הטור ע"פ הסכמות הרא"ש אין הדבר תלוי ביציאת העצם אפ"ה לא נמנע הטור מלהעתיק לשון הגאונים שהוא ע"פ פירש"י מאחר שהדין הוא דין אמת אף להרא"ש דלפי שיטת הרא"ש נמי נאמר דכיון שנקשר בידוע שהיה הבשר החופה את רוב העצם קיים דאי לא הי' קיים לא היה נרפא ונקשר אין בזה צריך לדקדק דהשברים מונחים זע"ז וכבר כתב ב"י אדברי הטור וז"ל ואע"פ שכתב בהגהות אשר"י שלפי שלא הית' לר"י קבלה לא רצה להתיר ולא לאסור כו' וק' דלאיזה צורך נדחק לפרש דהגהות אש"רי ע"ש ר"י חולק אכל הני רבוותא שכתבו להתיר דהא אפשר לומר דהגהת אש"רי מיירי בהשברים מונחים זעג"ז א"נ איירי בנשבר במקום צ"ה וכך פי' מהרא"י בת"ה סי' קס"ד וגם על מה שכתב ב"י לחזק דברי מהרי"ק:

אי נמי מתוך עובדא דר"ק שבהגהות אש"רי אינה ראייה דשם מפורש שהיה העצם יצא לחוץ בכל היקף שבירתו אלא שהיה נדבק השבר שלמעלה מן הארכובה לצד העצם במקום שלא נשבר וא"כ מה יועיל מה שהבריא השבר האחר ואין להקשות הלא כתבו הגאונים דקי' לן שאם יצא לחוץ לא היה מתרפ' והנה הא קחזינן שיצא לחוץ אפ"ה נדבק השבר דאיכא למימר דיציאת השבר האחר לא הית' אלא לאחר שכבר נדבק השבר השני ונתרפ' וא"ה אסרו מאחר שברור הי' שהשבר השני הי' יוצא בכל היקפו אבל לעולם כל שיצא תחילה קודם שנתרפ' ונקשר א"א שוב להתרפאות כל עיקר ואם נתרפ' ולא ידעינן שיצא לחוץ אין לאסור כלל אפילו השברים מונחים זעג"ז ועוד הלא כל עיקר ראיית מהרי"ק הוא מתרי טעמא חד' מדנקטו הפוסקים וחזר ונקשר משמע שחזר השבר במקומו הראשון וע"ז צ"ע שכתב בסמ"ק ונתרפ' שקורין זונ"לייר בלעז ואין נקיט דזונ"לייר אלא דווקא כמו שפירשתי והנה הדקדוק מלשון וחזר הוא דקדק דק לתלות עליו בנין ויסוד גדול דכבר א"ל דלא נקיט לישנא דחזר אלא לומר שנקשר יפה בטוב דכאשר היה חזק בראשונה כך חזר ונקשר בחוזק אבל לעולם אף במונחים זעג"ז נופל עליו לשון וחזר ונקשר כיון שנקשר יפה וכן לשון דזונ"לייר לא נקט בספר אלא לומר שנקשר בחוזק לאפוקי שנקשר במקצת ותדע דהא אף על גב דבסמ"ק ובאגו"ר ובמרדכי פ' בהמה המקשה העתיקו לשון ס' התרומה סוף סי' כ"ז שכתב שקורין רטי"ר מ"מ הא קמן הרשב"א בת"ה הארוך והקצר בית שני שער ג' כתב ע"ש ספר התרומת בשם ר"ת בסתמא להתיר הר"י להדיא דבעה"ת בא להורות בלשון זה נתרפ' יפה בחוזק וכ"כ הר"ן ע"ש סה"ת כפי' ב"ה וכן בהרבה פוסקים רק בהגה"ת סמ"ק כ' שקורין דזונ"לייר גם הא"ו הארוך כ' סתם להתיר וכן נראה מדברי מהר"אי בהגהות ש"ד ובכתביו סי' קפ"ב ע"ש ומשמע דמיירי במושכבים זה על גבי זה דאל"כ הוה ליה לבאר באיזה ענין קאמר דשרי אפילו אינו נתרפא לגמרי:

וכן בתרומת הדשן סימן קס"ד האריך בזה וכ' סתם להתיר משמע דדעתו להתיר בכל ענין אם נתרפא יפה אפילו שוכבים זה על גבי זה ועוד אלו היה מהרא"י סובר דבעינין דווקא כשהשברי' חזרו למקום הראשון למה לו לדחוק בההוא דא"ז דר"י לא רצה להתיר דאיירי דווקא בצ"ה ולא פירשה דמיירי בכל מקום רק שהשברים מונחים זה על גבי זה אלא וודאי אין חילוק ואעפ"י שיש לתת טעם לפיסקו של מהרי"ק ולומר מאחר דביצא אבר לחוץ איסור דאורייתא הוא אם כן אם חוזר ונקשר אין מוציא מידי ספיקא דאורייתא אלא אם כן בחזרו למקום הראשון דאז וודאי לא יצא לחוץ אבל לא בשוכבים זה על גבי זה מכל מקום כי מעיינת תשכח דטעמא פריכא הוא מאחר דעיקר הטעם הוא שאלו יצא לחוץ לא היה מתרפ' כלל השתא לפ"ז אי איתא דאפשר הוא שיתרפ' לאחר שיצא לחוץ והם מושכבי' זעג"ז א"כ הוא כהשברי' מדובקי' נמי דלמא יצא לחוץ ושוב כשחזרו אימר דאתרמו אהדדי כמו גבי ושט. ועוד דשמא הגוים המוכרי' הם שהכניסו והניחו' כך שבר על שבר יחדיו וקרים עליהם עור ובשר אלא דבע"כ דקי' לן כל שיצא לחוץ א"א להתרפ' וא"כ אין חילוק בין כשחזר למקום הראשון בין מושכבי' זעג"ז ובא"ה כתב רמ"א סתם אפילו אם הוא עתה יותר עב וגדול שם מבמקום אחר כשר עכ"ל משמע בכל גוונא שהוא עד אפילו מושכבי' זעג"ז דאל"כ הי' לו לחלק:

ועוד נראה דכל משא ומתן בזה אינה אלא היכא דאיכא בשר בנקב אבל בנ"ד אף מהרי"ק מודה שמותר אע"פי שאין השברים מדובקי' יחדיו כבראשונה ושרי אפי' לפי המנהג וכן לשיטת הרא"ש אין ספק דאין סבר' לחלק בין מושכבי' זעג"ז לאין מושכבים והרוצה להחמיר לעצמו קדוש יאמר לו אבל לאחרים אין להחמיר כלל וכ"ש היכא דאיכא הפסד מרובה או לצורך שבת וי"ט והמחמיר אל יחמיר אלא לאותו קדירה שנתבשל העוף אבל שאר בשר שנמלח עמו אף על פי שאין ס' נגד העוף אין להחמיר כל עיקר דהא מדינא היתר גמור הוא אף אותו עוף אלא שאין להקל הואיל ונפיק מפומי' דמהרי"ק לאיסור וכן בש"ע מ"מ הבו דלא לוסיף ולהחמיר עוד במליחה דהיא נמי חומרא ועיין במ"ש כלל ל"ח יואל מקראקא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף