שו"ת הב"ח (הישנות)/קלח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן היה לו מעות בי חוזאי ושכר את שמעון שילך לשם ויביא מעותיו וגם נתן לו רשות שישתמש במעות ובשעת השכירות אמר שמעון לראובן על מנת שלא אתחייב באחריות ונתרצה ראובן לזה ואח"כ הלך שמעון לשם וקיבל המעות ובמקצת קנה סחורה לעצמו והשאר הי' מוליך עמו במחיצתו ובבואו לביתו ויפתח את שקו ליתן המעות לראובן כסבור המעות שלמים הם אתו ונמצא חסירים הם חמישים זהובים ואינו יודע אם הטעתו בקבלת המעות מהלוה או בשעת שקנה הסחורה לצרכו או נגנבו מידו על הדרך ויש פנים שהלוה הטעוהו. ויש פנים ג"כ שנגנב מידו. ועתה טען שמעון שכבר התנה עם ראובן שלא יתחייב באחריותו ורוצה לפטור עצמו בזה. וראובן טוען שכוונתו היתה על אחריות הדרך. או בטוען ודאי גניבה ואבידה אבל לא ידענא פשיעת' היא, ומזה לא פטרו:
תשובה דבר זה כבר נפסק בש"ע מהב"י בסי' ע"ב ס"ז ורמ"א בהגהותיו סי' ש"ה ס"ד והם הם דברי מהר"ם הובאו במרדכי פ' האומנין דכל האומר איני מקבל אחריותו עלי פטור אפילו מפשיעה אכן כי דייקינן בי' יש לאקהויי אקהיותא טובא חדא דמבי' ראיה מפ' בתרא דמנחות וז"ל דאיתי' התם האומר הרי עלי עולה על מנת שמקריבין בבית חוניו כולי אם הקריבו בבית חוניו יצא ופריך והא מיקטיל קטלא ומשני נעשה כמי שאומר הרי עלי עולה ע"מ שלא אתחייב באחריותו ע"כ אלמא אע"ג דכי אמר הרי עלי עולה מתחייב אפילו באונסין אפ"ה כי הדר אמר ע"מ ל"מ דבאונסין לא מחייב אפילו מפשיעה נמי לא מחייב כי היכא דמיקטלא קטלא עכ"ל:
אבל המעיין והמדקדק בדברי רש"י ז"ל יראה שלא כ"כ וז"ל רש"י כיון דאמר ע"מ כולי הוי כאלו אמר ע"מ שאהרגה ולא מתחייב באחריותו עכ"ל משמע דהא דקאמר בגמר' ע"מ שלא אתחייב באחריותו פירושו אם אהרגם דכיון דאמר בבית חוניו היינו כמפרש שאהרגנו ולא אתחייב באחריותו לפיכך יצא אבל אם אמר סתמא הרי עלי עולה ע"מ שלא אתחייב באחריותו ולא הזכיר ע"מ להקריבו בבית חוניו לא יצא והדין עמו דאס"ד יצא ה"ל למתני רבות' וכן לכולהו אמוראי דבגמר' למה פרטו ע"מ שמקריבין בבית חוניו ע"מ שמקריבין במדבר אלא ודאי דווקא בפורט המקום בשחוטי חוץ הוא דאמרי' דיצא משום דהוי כאמר בפי' ע"מ שאקטלנה ולא אחייב באחריותו הא אילו אמר שלא אתחייב באחריותו היינו מפרשים כוונתו שאם תגנוב או תאבד כו' אבל אם יהרגם בידו חיובו מחייבו וטעמא דמלתא כדאמר' בפ' הפרה נהי דאית לך רשות לאפוקי' לאזוקי' מי אית לך רשות. ה"נ נהי דלא קבל אחריות עליו דממילא מ"מ להרג בידי' מי אית לי' רשות ואלו למהר"ם כשאמר ע"מ שלא אתחייב באחריותו יהיה פטור אפילו במזיק בידי' דומיה דבית חוניו וזה ודאי לא נהירא לי ויש להביא ראים מפ' הזהב בעובדא דהא ביתא קמך דפסק רבא אפילו ש"ח נמי לא הוי ופירש"י ואפי' פשעו בשמירתן פטורין וק' וכי עד האידנא לא ידענא חיוב דש"ח אלא אתא לאשמעינן הא אם הזיק בידים חייב:
וכ"כ התוספ' בהדיא ס"פ החובל בד"ה ורמינהו לשמור ולא לאבד. ויש להביא ראיה משטרות דקי"ל דאין בהם דין שומרים ואפ"ה כתב הטור סי' ס"ו שאם פשע בהם ונגנבו פטור וא"כ ה"נ בעולה נהי דלישנא ע"מ שלא אתחייב באחריות משמע אפי' באחריות פשיעה מ"מ במזיק בידים הוא חייב ולמה אמר במתניתין ואם הקריבו בבית חוניו יצא דהא קטל בידים. אלא ע"כ לומר דהוי כאלו אמר בפי' ע"מ שלא אתחייב אם אהרגם בידים וכפי' רש"י הא באומר ע"מ שלא אתחייב באחריותו סתמא אין ראיה מכאן כלל אי פטר נפשי' מגניבה ואבידה בלבד או אפי' מפשיעה ואפשר שחזר הדין לדין השטרות דלדעת הרמב"ם חייב בפשיעה ולהרי"ף והרא"ש פטור מפשיעה כמו שנתבאר סי' הנ"ל ואפשר לומר דדוקא התם ס"ל להרא"ש דפטור מפשיעה כמו שכתוב וז"ל וכיון שהוציא התורה אח אלו מדין שומרים פטורים אף מפשיעה עכ"ל והתם הזכירה התורה בפירוש דין הפשיעה דהיינו שומר חינם לפיכך כשמיעטה התורה שטרות מדין השומרים ס"ל להרא"ש דמיעט נמי מדין ש"ח דעלה נמי קאי אבל במלוה על המשכון שלא הזכיר בפי' פיטור הפשיעה אפשר דמודה הרא"ש להרמב"ם דסגי לפוטרו מדין ש"ש. ולא גם מדין ש"ח דעלי' דידי' דשומר ראי' לברורי ולפרושא ויש להביא ראי' ממה שכתב הרי"ף בפ' הכותב והסכי' עמו הרמב"ם פ' ט"ו מה' מלוה והטור סי' ע"א וז"ל הרי"ף מלוה דכתב ללוה כל אימת דאמרת פרענא כו' עד הלכך האי מלוה כיון כו' ידו על התחתונה עכ"ל. א"כ ה"נ יד בעל השטר על התחתונה:
ומ"ש ולא דמי לטול את שלך והביא מעות כו' משמע קצת מלשונו דדמי להא בית' קמך ולפיכך פטור אפילו מפשיעה ולא נהירא דשאני הא בית' קמך דלא נחות לחיוב' דשמירה מעולם דה"ל כאומר לו עול ומנטר לך דבכך סליק נפשיה מש"ח כמו מש"ש לפיכך אמר בפ' הזהב ל"מ דש"ש לא הוי אלא אפילו ש"ח נמי לא הוי. וק' דהא ההוא גברא דאמר לי' להוי הני זוזי בפקדון גבך דהא חשכה לי והשיב הא בית' קמך וא"כ מהיכי תיתי דלהוי ש"ש ע"ז דהוצרך רבא לומר ל"מ ש"ש לא הוי דהלא מלת' דפשיטא היא דשומ' פיקדון הוא לא הוה רק ש"ח ואף בלא הא בית' קמך ע"כ לומר דבעלמא קאי וה"ק היכי דהוי ש"ש כמו נותן לו שכר או שוכר או מלוה לו על המשכון ועייליה בבית זה והוא אמר הא בית' קמך ל"מ דש"ש לא הוי אלא אפילו ש"ח נמי לא הוי דהא לישנא דמבורר דאינו מקבל עליו שום שמירה והא דאמר טול את שלך איצטרכי לי' סד"א ש"ח נמי לא הוי קמ"ל דהא לישנא מבורר הוא דהוה כאומר אינו שומרו עוד וזהו לישנא מבורר דמסלק נפשיה לגמריה משמירה קא"ל דאפשר לפרשו דאינה תופסו על שכרו קא"ל וכן פירש"י שם וממילא לא הוי לישנא מבורר ויד השומר על התחתונה וא"כ ע"מ שאיני חייב באחריות נמי לאו לישנא מבורר הוא דהא אינו מסלק נפשי' משמירה אלא רוצה לשומרו ואינו רוצה להתחייב וא"כ אפשר לפרש איני חייב באחריות ש"ש וממילא יד בעל השומר על התחתונה ואפי' לפי מה שכתבו התוס' דיש חילוק בין אם מקבל עכשיו על עצמו שמירה אז אמרינן דאפי' מש"ח נמי מסלק נפשיה ואם הי' ש"ש כבר אז אמרינן דמשמירה ש"ש בלחוד מסלק נפשי' י"ל דהתם ס"ל דטול את שלך אינו פירושו איני תופסו על שכרי אלא פירושו איני שומרו עוד ואפ"ה כיון דעד הנה היה ש"ש סגי בדסליק נפשי' מדין ש"ש אבל באומר ע"מ שאיני חייב באחריות אפשר דמודי' התוס' דלא הוי לישנא מבורר ולא פטר נפשי' אלא מדין ש"ש ואע"ג דעכשיו מקבל עליו השמירה:
ובזה מתורץ נמי הא דמשמע בתוספות ס"פ החובל הנ"ל דעלי' דבעל לברר השמירה די"ל דהיינו היכא דאין שמירת השומר מבוררת מסתמא אבל בשליח או במלוה דמסתמא הוא חייב באחריות שפיר אמר על השומר לברר כ"ז כתבתי בדיני המלוה על המשכון והנה נ"ל דאפילו למהר"ם דס"ל דכשאומר איני מקבל עלי אחריות פטור אפילו מפשיעה מ"מ יש לחלק ולומר דוקא במלוה על המשכון דינא הכי אבל בנ"ד שמסר אותו לשליח אפילו מהר"ם מודה דעל השליח לפרש חדא כמ"ש התוס' פ' האומנין בסוגיא דכל האמנין ש"ש הן וא"ת הא דדחיק למצוא טעם במלוה על משכון לימא טעמא בההיא הנאה דקא תפיס ליה בחובי' הוה ש"ש וי"ל דהתם לא אתהני מלוה מידי דאין מרויח במה שהלוה ממה שלא היה לו מלוה ולא היה לו משכון עכ"ל פי' אבל האומנין מרויח במה שנתן לו לתקן שמקבל שכר פעולתו ולפ"ז בנ"ד הואיל ומקבל שכר על שליחותו ל"ד למלוה על המשכון ולאומר הרי עלי דאין מקבלין שכר ואין מרוויחן לפיכך כשאומר ע"מ שלא אתחייב באחריות פטור אפילו מפשיעה. אבל לא בנ"ד שהוא שליח ומרויח שמקבל שכר הרבה ועוד יש לחלק בשלמא במלוה על המשכון דמונח בביתו שהוא מקום המשומר. וגם הלוה יכול לשומרו. לפיכך כשמתנה המלוה ע"מ שלא אתחייב באחריות פטור אף מפשיעה. אבל בנ"ד שמעביר המעות בדרך בחזקת סכנה שאינו משומר וגם אין המלוה יכול לשומרו פשיטא שמוטל השמירה על השליח ונהי דהתנה השליח שלא יהא באחריות אומדין דעתו מסתמא על פגעי הדרך ולא על פשיעתו אטו אם יניח תיבתו פתוחה על פני השדה ויגנב או אבד המעות מי לא יתחייב השליח אטו בשופטני עסקינן:
ויש להביא ראייה מהא דאמר פרק האומנין איבעיא להו הנח סתמא מאי ולא איפשיט ובתר הכי קאמר לימא כתנאי כולי הרי דמחלק בין חצר לשוק ואע"ג דהתם אמר דשוק אנח ותיב ונטר לך קאמר ליה היינו בשוק שבעיר שקרוב אליו הדבר לשמור אבל בשולח לבי חוזאי וודאי דלא פטר נפשיה מפשיעה וכיוצא בזה כתב הרא"ש בתשובה כלל צ"ד סי' ב' וסי' ד' וטור חושן משפט סימן רצ"א הביאו דהא דאמרינן הא בית' קמך דלא הוי אפילו שומר חינם וכן הנח לפניך זה בבית הנפקד אבל בדרך וכו' וכ"ש בנ"ד שהשליח הולך לבדו על הדרך ואין המשלח עמו ועוד בנדון דידן אפשר דמאחר שהשתמש בהם ואבדו ובזה היתה השמא אם חייב באחריות ואין ספק מוציא מידי וודאי וה"ל לאומר הלויתני וא"י אם פרעתיך וכן ש"ש שטען שמא נאנסו דלא מצי פטיר נפשי' ולא שייך לומר המע"ה דעלי' דשומר רמי דה"ל למידע ודאי דלא נגנבו ונאבדו בעת שנשתמש לצרכו ופטור דאחריות ודאי דלא מהני אלא בזמן שנתעסק לטובת ולצורך המשלח ולא בזמן שנתעסק לצורך עצמו דהא קי"ל המשתמש במעות פקדון אפילו ברשות חייב באונסין לכן נ"ל דחייב השומר לשלם חד' דשמא טעה בעצמו או נגנבו בעת שנשתמש לצרכו ואפילו אם טוען ודאי ורצה לשבע ע"ז מכל מקום מאחר שאינו יודע בוודאי אימת נגנבו הוי פשיעות' ובזה אף מהר"ם מודה דפיטור אחריות לא מהני לפוטרו אף מפשיעה ולא דמי למשכון וכמ"ש דאף במשכון יש פני' לכאן ולכאן כן נ"ל הקטן יואל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |