שו"ת הב"ח (הישנות)/מד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן חייב לסוחר כמה אלפים זהובים וברח והסוחר בא בכתב של המושל ואייבד"ו שיעשה לו הקהל דין והוכרחו לעשות לו דין שלא בפני ראובן שקורין בדיניהם בנאציא"ה ואח"כ תבע הסוחר לראשי הקהל בפני המושל באמרו שהבריחוהו והעמיד עדות גוים שהיה ראובן בב"ה לאחר בנאציא"ה ופסק המושל שראש הקהל מחוייבים להעמיד את ראובן למשפט וקבע להם זמן ושאם יעבורו על זה חייבים לשלם כל החוב וכל ההוצאת והיזיקות שיגיעו לסוחר ועוד ידוע דראובן כשנתן השט"ח לסוחר ואמר המושל שלא יחזיקו הראשים ביניהם הריקים והגזלני' אדר שע"ח ויכול להגיע מזה היזק לרבים באמרם שהיהודים פסלנים ומזייפים שטרות ועתה באו הראשים ותפסו את ראובן ודעתם להעמידו לפני המושל כאשר גזר עליהם ולפטור את עצמם וראובן טוען שאין ידו משגת לפרוע כל חובותיו ונמצא שכשיעמודוהו לפני המושל יצא דינו שיהא נתפס בתפיסות ואסור לישראל להציל את עצמו בגופו של חבירו והראשים טוענים עכ"פ יש תחת ידך לפרוע לסוחר זה תסלק אותנו מידו ואח"כ תלך ותברח עצמך משאר חובות של גוים ועוד טענו הלא אין כאן סכנת נפשו' כי אם חבישה בבית האסורים ועוד אם תהיה בתפיסה כל ישראל יפדוך ע"כ תורף טענותיהם:
תשובה הדין עם הקהל מכמה טעמים דכיון דאפי' בדיני נפשות אם ייחדוהו ואמרו תן לנו פלוני ונהרגהו ואם לאו נהרוג את כולכם א"נ אם לאו נהרוג את פלוני ופלוני אם הוא חייב מיתה בדיניהם ימסרוה' להם ק"ו בממון הקל דימסרוהו להם כיון דמחויב הוא ממון זה ואף לגבי הריגה לא כתב הרמ"א בהגהותיו בי"ד סי' קנ"ז דאין מורין כך לכתחילה נראה דלא ס"ל הכי א"כ בממון פשיטא הוא דלד"ה מורין כך אף לכתחילה שהלא אם לא יהיה לו לשלם לא יעשה לו דבר רע אלא יחבושוהו בבית האסורים וכל ישראל מצווים לפדותו ואל ביתו ומשפחתו ישיב וא"כ למה לא יורו כך לכתחלה כיון דדינא הכי משא"כ בהריגה דאם יהא נהרג וישפכו דמיו ארצה לא ישיב עוד הלכך אע"ג דדינא הכי לא יורו כך לכתחילה וחילוקי דינים בענין זה הלא המה מפורשים ומבוארים בתשובה דלעיל לזו ועיין שם:
ועוד נראה להביא ראייה לנ"ד ממ"ש מהר"מ מירזבורק ומביאו מהרמ"א בהגהותיו בח"מ סוף סי' שפ"ח מי שרוצה לברוח ולא לשלם לגוים מה שחייב ואחד גילה הדבר אין לו דין מסור שהרי לא הפסידו רק שהוצרך לשלם מה שחייב אלא שרעה גדולה עשה דהוי כמשיב אבידה לגוים ע"כ שמעינין מהכא דאין כאן כ"א איסור משיב אבידה לגוי א"כ בנ"ד דהמושל הוא גוזר שיגלו הדבר אין כאן איסור כלל ואין לומר דהכא כיון דמוסרין אותו בידים חמיר טפי הא ליתא דהא אצל דין מסור אין חילוק בין נשא ונתן ביד לאחוי ואחויי וכמ"ש הרמב"ם בפ"ד דה' חובל וז"ל אעפ"י שלא נשא המוסר ולא נתן בידו אלא הרגיל בלבד וכ"כ המרדכי ר"פ החובל ע"ש ראבי"ה וע"ש כי הביא ראייה מרב נחמן ורבא דחייבוהו לשלם בהראה מעצמו כמי שנשא ונתן ביד ואע"ג דדיבורא בעלמא נינהו א"כ בנ"ד נמי כיון דשרי באחוי אחוויי ה"ה נמי כנשא ונתן ביד דאין לחלק בין איסור להיתר דהיכי דאסור לגמרי אסור והיכי דשרי לגמרי שרי אכן צריך לברורי בהא דאיתא בירושלמי פ' בתרא דכתובות ומביאו האלפסי שם ריב"ל אמר אין לך נתפס על חבירו וחייב ליתן לו אלא בארנון או בגלגולת וכך פסק הרמב"ם בפ"ח מהלכות חובל אין לך שנתפס על חבירו ויהיה חבירו חייב לשלם לו חוץ מן הנתפס מפני המס הקצוב וא"כ איכא למימר כי היכא דאין חבירו חייב לשלם לו כשנתפס על חובו ה"ה נמי דאין למסרו ביד הגוי כדי שישלם ואע"ג דלגבי הריגה שרי למסרו שאני התם כיון דחייב מיתה בדין אין לו ליהרג ע"י אבל לגבי ממון חייב אדם ליתן כל אשר לו כדי שלא יעבור עברה דכתיב ובכל מאודיך וכדכתב הר"ן בפרק לולב הגוזל ומייתי לה ב"י בא"ח הלכות לולב הגוזל סוף סי' תר"מ ע"ש הראב"ד מיהו אין ספק דההיא דאין לך נתפס על מה חבירו וכו' לא מיירי אלא בישראל התופס לישראל על חבירו דפטור חבירו אא"כ תופסו בשביל מס המלכות לפי שכך הוא דין המלכות א"נ מיירי אפי' בגוים התופסים את ישראל על חבירו אלא דלא נתפס על חוב שחייב חבירו אלא מעליל עליו ותופס את ישראל זה בעד חבירו א"נ כגון שהמושל הטיל מס על אנשי העיר לתת לו כך וכך כההיא דמי כלילא דרמי אטבריא דרפ"ק דבתרא דלבתר דפקע כלילא קאמר רבי ראיתם שאין באה אלא בשביל עם הארץ דקראה פרענית לפי שלא היו חייבים לתת בדין ורוצה ליטול מהם שלא כדין וכשברחו נתבטלה הגזירה ובכה"ג ודאי אם נתפס אחד על חברו אין חברו שברח חייב לשלם אא"כ בנתפס מפני מס הקצוב כו' אבל היכא שנתפס איש אחד מן הגוי בשביל חוב חבירו שחייב לגוי פשיטא דחייב חברו לשלם לו ואצ"ל דלכתחילה שרי למוסרו כדי שישלם בעצמו ולא יפסיד בשבילו ואע"ג דהתו' בפ' אלו מציאות (דף ל"א) כתבו דפורע חוב של חבירו מחשבין אותו מבריח ארי אע"ג דברי היזקא ואית לי' פסידא אין זה אלא בחוב שחייב לישראל וכדמפרש טעמא בירושלמי הוינא מפייס ליה ומחיל ליה ואפי' במשכון כו' ואפי' בב"ח דוחק וכו' דטעם זה לא שייך אלא בחוב שחייב לישראל אבל לא בחוב שחייב לגוי דגוי לא מחיל ולא מתפייס:
והכי מוכח להדיא בירושלמי דקאמר ואפילו בב"ח דוחק שמעינין מהדא ושוקל את שקלו ואי לא שקול וכי לא ממשכנין אותו הדא אמרה אפילו בב"ח דוחק תדע לך שהוא כן דתנינין ומקריבין עליו קיני זבין וכו' אלמא דלא מיירי בירושלמי אלא בחובות שחייב לישראל דוקא וא"כ שמעינין מינה דחוב שחייב לגוי חייב לשלם וכן פסק מהר"י מולין בתשובה סי' ע"ח וקא מדמי לי' התם לפדיון שבוי' דכי היכא דשבויים לא היו מבריח ארי וכפורע חוב של חבירו ה"נ בפורע חוב של גוי וע"ש וכך פסק מהרמ"א בהגהותיו בח"מ בסי' קכ"ח ופשיטא דלא קשה מההיא דאין לך מי שנתפס וכו' אפילו את"ל דמשמע דמיירי דאפילו בפורע לגוים נמי אין חבירו חייב לשלם לו דאין זה אלא דווקא בנתפס על מה שאינו חייב בדין אבל בנתפס על חוב שחייב באין ספק חייב לשלם:
ולפי זה ניחא הא דכתב בהרמ"א בהגהותיו באותו סי' במלמד שהיה מלו' בבית בעל הבית על המשכנות והפסיד מהם ולא פשר עצמו עם העובדי כוכבים ומזלות ויצא משם ובעל הבית הוצרך להתפשר עם העובדי כוכבים ומזלות דאין המלמד חייב לשלם והיא תשובות מהר"מ במרדכי ר"פ הכותב וסוף הגהות מרדכי דבתרא ולכאורא נראה דזה סותר מה שפסק בתשובות מהר"י מולין דפורע חוב של עובדי כוכבים ומזלות חייב לכ"ע אלא בע"כ דהיינו טעמא דמלמד דכיון דאינו חוב שחייב לעובדי כוכבים ומזלות ומצי לאשתמוטי מן העובדי כוכבים ומזלות ולומר שהמשכנות נפסדו באונס וכיוצא בזה מן הטענות דלא ידע עובדי כוכבים ומזלות דמשקר לכך חשבינין ליה כדין נתפס בשביל חבירו בדברים שאין חיי' חבירו דאין חבירו חייב לשלם דה"נ האי מלמד מדמינן לי להפקעת הלוואתו דשרי היכא דליכא חילול השם כגון היכא דטען ליורש נתתים לאביך ומה דלא ידע עובדי כוכבים ומזלות בהדיא למשקר וכמו שפי' רש"י להדיא בהגוזל בתרא דף קי"ג ע"ב וכן פסק בח"מ ראש סי' שמ"ח והלכך אעפ"י שהב"ה הוצרך להתפשר עם העובדי כוכבים ומזלות אין המלמד חייב לשלם:
ואף על פי שבתשובות מהר"מ שבמרדכי לא משמע כלל שנשא ונתן בענין זה אלא במה שנוגע במעותיו של מלמד שהיה ביד בה"ב שרצה לעכבן לעצמו בשביל שהוצרך להתפשר עם העובדי כוכבים ומזלות ועל זה השיב מהר"מ דאין יכול לעכבן קודם שיתבע את המלמד דלא נחתינן לנכסי דלוה מקמי' דליתבעי לדינא דנכסיהו דאינש אינון ערבין ליה ותנן לא יפרע מן הערב תחלה ע"כ ומה שהיה קשה ע"ז דהלא הלכה מרווחת בישראל דמעקלין הממון שביד הנפקד וכ"ש הכא שממון המלמד הוא ביד בה"ב התובע דפשיטא דמצי לעכבן עד שיתבענו לדין ולמה פסק מהר"מ דמפקינין מעותיו מבה"ב איכא למימר דעובדא דמלמד הוה דהב"ה לא רצה לעכבן עד שיתבענו לדין אלא בתורת גוביינא להחזיקן לעצמו בעבור ההפסד המגיע לו וע"כ פסק מוהר"ם דלא מצי לעכבן מתורת גוביינ' אלא מוציאין מיד בה"ב ויהיו מונחין ביד ב"ד בתורת עיקול עד שיתבענו לדין ונפקא מינה בפירות שיעלה עליהן דהן למלמד ולא לב"ה עד שיתבעהו אותו תחילה והכי משמע להדיא בתרומת הדשן בסי' ש"ה ע"ש והנה לפי כל זה לא משמע דפסק מהר"מ דאין המלמד חייב לשלם לב"ה מטעם דאין לך אדם נתפס וכו' וא"כ איך כתב מהרמ"א בהג"ה זו דאין בה"ב יכול לעכבם מטעם דאין לך אדם שנתפס וכו' נראה לפע"ד דס"ל למהר"מ איסרלש דאעפ"י דמהר"מ בתשובה לא השיב אלא טעמא דלא נחתינין לנכסי' וכו' כדפרי' מ"מ כיון דהאמת כך הוא דאפי' תבעוהו לדינא נמי פטור המלמד מטעם דאין לך אדם שנתפס וכו' הלכך ראוי' לכתוב הך דינא דמלמד אצל דין אין לך אדם שנתפס בעד חבירו היכא שהי' בידו משל חבירו אפי' פרע לישראל מה שעשה עשה כדכתב בהג"ה דלעיל מיניה באותו סי' והיא תשובת מהרי"ו בסי' קס"ו מ"מ הכא במלמד אעפ"י שהיו מעותיו ביד הבעל בית והוצרך להתפשר עם העובדי כוכבים ומזלות אפ"ה פטור המלמד מטעם דאין לך אדם שנתפס וכו' דהכא אינו חוב שחייב לגוים וכבר הוה מצי לאשתמוטי מן העובדי כוכבים ומזלות בגוונא דלא הוה חילול השם וכדכתיבנא אלא דמהר"מ לא היה צריך להשיב לשואלו אלא מתלמוד ערוך דהאי דיינא דנחית לנכסי' דלוה מקמי דליתבעיה לדינא מסלקינין ליה כללא דמלתא בנ"ד אפי' היכא דהוה נתפס יחיד על חבירו ולקחו ממנו ממון בשביל חבירו חייב חבירו לשלם לו וכ"ש שמותר לתופסו ולהעמידו ביד העובדי כוכבים ומזלות כדי לפטור את עצמו ועוד אפילו את"ל דהכא בנ"ד נמי היכא שהקהל היו נתפסין וכבר שלמו החוב לא היה ראובן חייב לשלם מה שאינו לפי האמת מ"מ לכתחילה כיון שיש ביד הקהל לתופסו ולמוסרו ביד המושל כדי שישלם בעצמו מה שחייב בדין פשיטא דמותר למוסרו דאין ללמוד זה מזה כ"ש שהאמת הוא שאפילו כבר שילמו בעדו החוב א"ה חייב ראובן לשלם להקהל כל מה שהיה לסוחר ואצ"ל דלכתחילה מותר להן למסרו כדי שישלם הוא בעצמו מה שחייב. והדין עם הקהל בכל טענותיהם חדא כיון שידו משגת לפרוע לסוחר זה מחויב ראובן לסלק יד הסוחר מעל הקהל:
ועוד אפי' אין ידו משגת ויהא נתפס בבית האסורים כיון שאין כאן דחיית נפש מפני נפש וגם כל ישראל יהיו מצווין לפדותו א"כ אין כאן איסור אם ימסרוהו ביד המושל וכדברי הרמב"ם ומביאו בח"מ סי' ק"א במי שחייב לישראל ויש עליו חובות לעובדי כוכבים ומזלות שיגבה הישראל ואם ימסרוהו הרי כל ישראל מצווין לפדותו וה"נ דכוותיה יסלק יד הסוחר מן הקהל ואח"כ אם יתפסוהו עובדי כוכבים ומזלות הרי כל ישראל מצווים לפדותו ואם לא יסלק מותר להם למסרו ביד המושל להעמידו למשפט עם הסוחר ואם יהיה נתפס אין על הקהל שום אשם כי איהו דאפסיד אנפשיה ועוד דראובן זה עסוק בזיוף השטר שנתן לסוחר וכבר פסק מהר"מ מריזבורק במי שעסק בזיופים דיכולין למוסרו בידי עובדי כוכבים ומזלות שאין אחר מתעסק בו אלא זה בלבד ובנ"ד נמי שהמושל התרעם ואמר דלא ניחא ליה שיחזיקו ביניהם ריקים וגזלנים וחושד שכל הקהל מחזיקין ביד ראובן הנה מצוה הוא לסלק מעליהן תרעומת המושל והזיקא דרבים ולהעמידו למשפט לפניו ואעפ"י דמהר"מ מיריזבורק כתב על העוסק בזיופי' דמתרין בו שלא יעשה ואם אינו משגיח על ההתראה אז יכולין למוסרו וכו' אבל לא קודם ההתראה ובנ"ד לא התרו בראובן נראה לפי ע"ד דדוקא היכא שאין המושל ידע מאומה מאותו שעוסק בזיופים אלא דאנן מעצמינו באים לפרסם למושל שאין אחר מתעסק בו אלא זה בלבד התם הוא דבעינן שיתרו בו תחלה אבל כאן שהמושל הוא שגזר להעמידו למשפט אין מקום לשום התראה אלא כיון שגזר שיעמידוהו למשפט מעמידין אותו לסלק היזקן ואעפ"י שלא התרו בו מתחילה וכבר עשה מה שעשה ואין מקום להתראה על להבא לא חיישינין להא. בהא סלקינין ובהא נחתינא דמותר להקהל להעמיד את ראובן לפני מושל כאשר גזר על הקהל ומורין לה בי מדרשא והוא דבר ברור ופשוט ולא היה צריך להאריך בכל זה אלא להוציא מלבו של ראובן והעומדים לעזרו הנראה לפע"ד כתבתי וחתמתי את שמי אנכי הקטן והצעיר יואל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |