שדי חמד - פאת השדה/כללים/א/קלט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים א קלט

לק"ט) אמירה מה שאדם כותב לחברו אי שייך לכנותו בשם אמירה הנה במאי דכתיב ריש פרשת יתרו ויאמר אני חתנך יתרו בא אליך פירש רש"י שאמר לו כן על ידי שליח והרמב"ן טען שאם היה על ידי שליח היה צריך לומר הנה חתנך יתרו בא אליך (לא אני חתנך) לכן פירש שאמר לו כן על ידי אגרת והרר"א אבן עזרא כתב שני הפירושים מתבאר דשייך לשון אמירה על הנאמר בכתב וכן מתבאר מדברי הרא"ם שכתב ליישב טענת הרמב"ן על רש"י כיעי"ש ולא בא בטענה עליו לומר דלא יתכן לפרש שהיה על ידי אגרת דהא כתיב ויאמר מוכח דסבר וקביל שגם על ידי כתב שייך לשון אמירה וגם בלשון חכמים מצינו דקרו להכותב אומר כמו שהביא הגאון חקרי לב בזכרונותיו שבסוף ספר ישרי לב דף צ"ח אות קס"ג מש"ס דגטין דף מ' ע"ב אמר ר' יוחנן וכולן בשטר עי"ש בפירוש רש"י (אלא שבנדפס באות קס"ח כתבתי דיש לדחות זה עי"ש):

שוב ראיתי ששני הפירושים שכתבו רש"י והרמב"ן אמורים במדרש רבה יתרו פרשה ז"ך סי' ב' ובמכילתא ובתנחומא עי"ש שנחלקו בזה ר' אליעזר ור' יהושע ולרש"י ניחא ליה פירוש האומר שהכונה היא שאמר לו על ידי שליח והרמב"ן בחר לו דברי האומר על ידי אגרת ונראה לי הדל שלא היתה כונתו לטעון על דברי רש"י (כמו שהבין הרא"ם בכונתו) דודאי לא נעלם ממנו דרש"י לא מדעת עצמו אמר כן והם דברי ר' אליעזר או ר' יהושע במדרשי רז"ל הנ"ל (עיין בדברי המפרשים שיש גירסאות חלוקות) ומה לו כי יזעק על רש"י אם בחר לו פירוש אחד מהפירושים שאמרו התנאים ולכן לא הזכיר בזה דברי רש"י כדרכו בכמה מקומות רק כונתו להודיע טעמו ונימוקו אשר בחר לו בפירוש האומר על ידי אגרת ומביא ראיה מדכתיב ויאמר חורם מלך צור בכתב וגם במפרשים על המדרש ראיתי שמביאים מדכתיב אמר עם הספר ועל כל פנים כיון שמצינו מפורש שתנא אחד סובר דויאמר הוא על ידי כתב והסובר שהיה על ידי שליח לא ראינו שחולק בפירוש לומר דאין שייך לומר אמירה על הכתב אין לנו לבדות מחלוקת ביניהם ושפיר יש לנו לומר דכולי עלמא מודו דשייך ויאמר על דברים שבכתב והיה לו איזה טעם לפרש כאן על ידי שליח ולא על ידי אגרת (כל מה שכתבתי שוב ראיתי ששני הפירושים וכו' נוסף לי עתה על מה שכתבתי בימי חרפי ולפי הוספה זו יש לבנות ולסתור במה שכתוב להלן וקל להבין) ומזה כתבתי בימי חרפי (זה כשלשים שנה ומעלה) בחידושי על השלחן א"ח לפשוט מה שנסתפקתי אם מותר לכתוב דברי תורה במקומות שאסור לדבר בהם בדברי תורה ורק להרהר בהם מותר (כמו בית אמצעי של בית המרחץ וכיוצא) ומצאתי שנסתפק בזה הגאון פרי מגדים בסי' מ"ז במשבצות אות ב' שלפי האמור נראה שאסור שהכתיבה עצמה הויא כאמירה ושוב כתבתי שיש לדחות דאף שהכתיבה נקראת אמירה מכל מקום אין מזה הכרח דחשיב כמוציא בפיו ממש אלא כמהרהר בעלמא שהרי מצינו לשון אמירה על ההרהור שבלב כדכתיב ויאמר ה' אל לבו ויאמר המן בלבו וכמוהם עוד הרבה ואם כן אין מזה הכרח דאסור לכתוב דיש לומר דחשיב מהרהר ומותר ואין לדחות דשאני התם דכתיב בלבו ולעולם דאמירה סתם היא בפה וכתיבה דנאמר עליה לשון אמירה סתם ויאמר יתרו) חשיבא כמוציא בפה שהרי הרמב"ן הוכיח שנאמרה אמירה על הכתב מדכתיב ויאמר חורם מלך צור בכתב וישלח אל שלמה (דברי הימים שני ב' יו"ד) ולא משמע ליה לחלק השאני התם דמפורש בכתב דוגמא לזה מצינו לרש"י דמפרש והגית בו יומם ולילה שהוא במחשבה ומביא ראיה מדכתיב והגיון לבי וכן בתהלים (סי' א') ובתורתו יהגה ובסימן ב' יהגו ריק ובסי' ל"ז יהגה חכמה ובסי' ל"ח ובמרמות כל היום יהגו ובסי' ס"ג באשמורות אהגה בך מפרש לשון מחשבה ומביא ראיה מוהגיון לבי ולא משמע ליה לחלק דשאני התם דכתיב לבי אלמא דאין לחלק והכי נמי כיון שמצינו אמירה על דברים שבלב יש לומר דאמירה סתם הנאמרה בכתיבה חשיבה אמירה בלב וכותב לא הוי אלא כמהרהר:

הן אמת שנראה לכאורה דלדעת רבותינו התוספות צריך לומר שיש לחלק בין אמירה סתם להיכא דכתיב בה בלב שבגטין דף ע"א (ד"ה והא יכול) כתבו דמאי דלא פריך תלמודא מחליצה דממעטינן חרש וחרשת מואמר ואמרה ולא אמרינן שיאמרו על ידי כתב היינו משום כיון דכתיב אמירה פשיטא לש"ס דהוא שלא מן הכתב יעויין שם והנה אף דלדידהו צריך לומר דמאי דכתיב ויאמר יתרו היינו על ידי שליח כפירוש רש"י ולא כפירוש הרמב"ן ואם כן לא מצינו שנאמרה אמירה על הכתב בכל זאת טעמא בעי מנא ליה לש"ס דלא שייכא אמירה על הכתב דלוא תהא כתיבה כמחשבה בעלמא הא על מחשבת הלב נאמרה אמירה בכתובים הרבה (ובמסרה מונה עשרה ויאמר בלבו) ונימא שפיר ואמר ואמרה בכתב ותו דהכתיב ויאמר חירם מלך צור בכתב אם לא שצריך לומר לדעתם שיש לחלק בין סתם אמירה לאמירה דגלי בה שהיא בלב או בכתב מכל מקום הרי גם התוספות סוברים דהיכא דכתיב אמירה אין בכללה כתיבה אם כן שמעינן דכותב בדברי תורה אינו כאומר בפיו:

והרב נהר שלום בסי' מ"ז אף הוא היה מתכוין להוכיח מדברי התוספות דגטין הנ"ל דכותב אינו כאומר והוא שהביא מה שהקשה הרב טורי זהב על מה שפסק מרן דכותב בדברי תורה צריך לברך ברכת התורה דהא קימא לן גבי עדות דלא מהני בכתב אלמא כתב לא הוי כהגדה בפה והכי נמי נימא דכותב בדברי תורה לא הוי כאומר בפיו אלא כמהרהר דאין צריך לברך וכתב שנעלם ממנו סוגיא דגטין דף ע"א דשאני עדות דכתיב מפיהם ולא מפי כתבם ואם כן לא קשיא קושית הטורי זהב וסיים דמכל מקום קשה לפי מה שכתבו התוספות דהיכא דכתיב אמירה כמו בחליצה לא מהני כתיבה אלמא דכתיבה לא הויא אמירה והכי נמי נימא בדברי תורה דכתיב בהו דבור (ודברת בם) לא מהני כתיבה והניחו בקושיא עי"ש ונראה דכל זה הוא לפי מה שכתבו התוספות בתחלה אבל למה שכתבו ועוד דבחליצה ילפינן וענתה מוענו הלוים שצריך בלשון הקודש ומינה שמעינן נמי שהיא בפה יש לומר דבעלמא גם כותב הוי כאומר בפה ומאי דממעטינן חרש וחרשת מחליצה הוא משום דגלי בה קרא וענתה שוב הבאתי מה שכתבו הפוסקים לענין כותב אגרת לחברו בימי הספירה וכותב היום כך וכך לעומר ם יוצא בזה ידי ספירה ומה שכתבו בנשבע שלא לדבר עם חברו אם יכול לדבר לו בכתב ומה שנחלקו בכותב שבועה ולא ביטא בשפתיו אם חייב לקיים שבועתו והארכתי בכל הפרטים בסיעתא דשמיא ועל עיקר הספק כתבתי דלפי מה שכתבו תלמידי רבנו יונה שדרך הכותב להוציא מפיו איזו תיבות אם כן אסור לכתוב אף במקומות שמותר להרהר שמא יוציא מפיו ואף שהרב טורי זהב לא נחה דעתו לומר שמפני זה צריך הכותב בדברי תורה לברך על התורה היינו משום דחשיב ליה ספק אם יוציא מפיו ואין לברך מספק אבל לספק דידן נהפוך הוא דכיון דמידי ספק לא נפיק אסור לכתוב מספק שמא יוציא בשפתיו:

ולעיקר כללין אם מה שכותב אדם שייך לכנותו אמירה מצאתי אחר זמן רב שהגאון חתם סופר באבן העזר ח"א סוף סי' מ"ט שכתב בענין זה וז"ל ואיידי דאיידי אעורר אמה שכתבו התוספות בגטין (דף ע"א ד"ה והרי יכול) דכתיבה ל מקרי אמירה וכן ביאר יותר בחידושי הרשב"א וכן נראה לי מש"ס שם שהרי ממעט מפיהם ולא מפי כתבם שמעת מינה דכתב לא מקרי מפיהם ואם כן הא דמייתי התם אלם לא יפתח פיו נמי משמע פיו לא יפתח אבל יכול הוא לכתוב ואפילו הכי מקרי אלם ואמרינן התם אלם כדאמרי אנשי אשתקול מלוליה וידוע כי מילוליה הוא התרגום של אמירה ודבור ושמעת מינה אף על גב שיכול לכתוב מכל מקום אשתקול מלוליה שאינו בר אמירה וצריך עיון גדול ממה שכתב רמב"ן על התורה פרשת יתרו על פסוק ויאמר אני חותנך יתרו בא אליך שאמר כן באגרת כתוב ומייתי על זה ראיות ברורות ובפרט מ"ש מחירם יע"ש וצ"ע עכ"ל ולי הדל בהורמנותיה דמר נראה שהתוספות מפרשים כפירוש רש"י דויאמר יתרו היינו שאמר על ידי שליח ומה שהביא הרמב"ן ראיה מחורם סוברים התוספות דשאני התם דכתיב מפורש בכתב אבל מסתמא אמירה היא בפה כדמשמע מסוגית הש"ס ומה שכתב שבחידושי הרשב"א ביאר יותר הנה עיינתי שם וראיתי שהביא מה שהקשה רבינו אלחנן (על מה שאמרו בש"ס והא יכול בכתב) מדממעטינן חרש מחליצה מדכתיב ואמר ואמרה ושתירצו בתוספות דהגדה (דכתיב בעדות) נוכל לפרש שהוא בכתב וכתב הרשב"א שהוא תירוץ נכון שהרי כתיב ובעל כנפים יגיד דבר וכדבריו כתב הריטב"א בחידושיו שם ולא ראיתי שביאר יותר מזה ומה שכתב בשם הרמב"ן שהביא ראיה ברורה ובפרט מ"ש מחורם הנה המעיין בדברי הרמב"ן יראה שאינו בסוג ראיה ברורה רק הכרעת דעתו שאם היה על ידי שליח היה צריך לומר הנה חתנך יתרו בא אליך ועל זה כבר השיב הרא"ם עיין בדב"ק ורק הראיה היא מחורם ואינה מכרעת כל כך דיש לדחות לדעת התוספות דהיכא דגלי קרא בכתב שאני כמו שכתבתי למעלה ובאמת שאחרי כתבי כן מדעתי ראיתי שכן כתוב בהגהות וחידושי הרש"ש בש"ס דפוס רא"ם ליישב דברי התוספות בגטין הנ"ל דמשמע להו דאין שייך לומר אמירה על הכתב אלא שהקשה וז"ל אבל קשה מקרא דריש יתרו ויאמר אני חותנך יתרו דאיכא מאן דאמר במדרש אגרת שלח לו עכ"ל ולי הדל נראה דאפשר שהתוספות משמע להו דהני תנאי פליגי בהכי (שלא כמו שכתבתי למעלה דכולי עלמא מודו דשייך ויאמר על הכתב) דמאן דאמר על ידי שליח סובר דאין לומר אמירה על הכתב ומאן דאמר על ידי אגרת סובר דנאמר אמירה על הכתב וכתבו שני התירוצים ליישב לשתי הדעות אך על הרשב"א והריטב"א דנראה דנקטי בפשיטות דאין שייך לומר אמירה על הכתב קשה קצת שאין זה פשוט כל כך ואדרבה יש צד לומר דלכולי עלמא שייך אמירה על הכתב כאמור. א"ה תלמידו הצעיר רפאל לאבאק הי"ו בר' משה ליב שו"ב נ"ע למה שכתב אדמו"ר המחבר שליט"א ששייך לכנות לכתיבה אמירה נראה שכן יש להביא ראיה ברורה לדברי רבינו יצ"ו מתרגום שני על מגילת אסתר על פסוק ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי שכתוב בזה הלשון ואמרת אסתר בכתבא לאתבא פתגמא למרדכי ע"כ הרי מפורש יוצא מפה קדוש ששייך לומר אמירה על הכתב:

וידידי הרה"ג מוהר"ר שלום צבי הירש אבד"ק יאנאווצא יצ"ו כתב לי בענין זה וז"ל במערכת האל"ף דחלק הכללים אות קס"ח מ"ש כת"ר הי"ו בענין אמירה אי שייך על הכתב כעת ראיתי בנימוקי רמב"ן פ' יתרו ע"פ אני חתנך יתרו שפי' שהיה על ידי אגרת (והוא מבואר במדרש ש"ר פכ"ז ובמכילתא שם) הרי דיצדק לשון אמירה על הכתב ות"ל מצאתי כן מפורש בספר גור אריה למרן מוהר"ל מפראג פ' יתרו דבזה שכתב לו אגרת היה לנכח ממש יע"ש ויעויין עוד בראב"ע פ' יתרו ובביאור רד"ל על המדרש שם ובשו"ת ברכת רצ"ה לש"ב הגאבד"ק לבוב סי' ט"ז העיר ג"כ מדברי רמב"ן הנז' יע"ש ויעויין עוד בס' מתת יה על המדרש שם פכ"ז עכ"ד יצ"ו והמעיין בגוף ספר אור לי סי' ט' שרשמתי בנדפס בחלק הכללים אות קס"ח הנז"ל עיניו תחזינה שכבר הבאתי שם דברי הרמב"ן ורבינו אבן עזרא שבפרשת יתרו הנ"ל וגם הבאתי דברי התוספות בגטין דף ע"א הנז"ל וכתבתי שצריך לומר שאין מפרשים כפירוש הרמב"ן וכו' וידידי הרב הנ"ל יצ"ו (לפי שאין מצוי אצלו ספר אור לי אשר החל הדפסתו בשנת תר"ל ונגמר בבית הדפוס בשנת תרל"ג) חשב להקריב לפני מנחה חדשה גם דברי המדרש והמפרשים והמכילתא והתנחומא כבר זכיתי בהם תחלה בעזרת שוכן מעלה. וככתוב למעלה. ובכל זאת הרי זה טעון תודה. על הערתו החמודה. אך בזאת תמיה לי איך לא הביט הרב יצ"ו במה שציינתי בספרי באות קס"ח הנ"ל לעיין בשו"ת חתם סופר אבן העזר סוף סי' מ"ט והיה רואה שלא נעלמו ממני הדל דברי הנשר הגדול הרמב"ן כנז"ל:

אמנם חדת היא לי מה שציין שו"ת ברכת רצ"ה וספר מתת יה על המדרש כי לא ראיתי דב"ק עד הנה עם כי שניהם ישנם בידי (שהשגתים לפני איזה ירחים אחדים בעה"י) ועיינתי בברכת רצ"ה בסי' ט"ז ובסוף ד"ה והיכי שהכתב וכו' הביא דברי הרמב"ן להוכיח דיוצדק לשון אמירה גם על הכתב ושוב כתב ואף אי נימא דאמירה הוא נאמר רק על אמירה בפה עיין תוספות גטין ע"א ד"ה והא בתירוצם הראשון מכל מקום יש לומר דלאו בדוקא הוא ולא דמי לעיקר השבועה דדקדק קרא וכתב לבטא בשפתים דכל היכא דלא חזינן דדקדק הכתוב יש לומר דלאו בדוקא הוא דמהאי טעמא קיימא לן דלאו דוקא שאמר אמן. שגם באמר הן או שאר דבר שמורה על הקבלה מהני אף דבקרא נאמר אמן ושם בהגהות מלחמות אריה להגאון חתן המחבר הביא דברי התוספות דגטין הנ"ל והביא גם כן מה שהגאון נודע ביהודה במהדורא קמא חלק יו"ד סי' ס"ו הבין ששני תירוצים שבתוספות חולקים בענין זה אי כתיבה מקריא אמירה ורצה לומר שאין שני התירוצים שבתוספות חולקים ורצה להעמיס שגם בתירוצם השני כתיבה לאו כדיבור דמי היכא דבעינן אמירה בפועל ולפי שחזר בו ובטל דעתו מפני שראה בחידושי הרשב"א וכו' לא הוצרכתי להאריך בדב"ק:

וספר מתת יה הנ"ל הוא להגאון מו"ה מתתיא שטארישון וראיתי שהביא לשון המדרש רבה ר' יהושע אומר על ידי שליח ר' אליעזר אומר על ידי אגרת וכו' ושבמכילתא הגירסא ר"י אומר כתב לו אגרת ר' אליעזר המודעי אומר שלח לו ביד שליח וכו' ובחר בגירסא זו וכו' והביא מה שכתב הרמב"ן דמצינו אמירה על הכתב ויאמר חורם מלך צור בכתב ושהרד"ל בפירושו על המדרש הביא מאמר עם הספר והשיגו שלא זכר פירוש רש"י אמר המלך בפיו וציוה לכתוב בספר והראב"ע כתב אמר המלך שיכתוב וגם כתב לדחות שאין ראיה משני הכתובים אלו שיוצדק לשון אמירה סתם על כתיבה דהא בשניהם מפורש אצלם שיהא בכתיבה והוא הביא ראיה ממה שכתוב (מלכים ב' סי' י"ט וישעיה סי' ל"ו וישלח מלאכים אל חזקיהו לאמר והיה זה בכתב ככתוב שם בפירוש ויקח חזקיהו את הספרים מיד המלאכים ויקראם (לדעתי גם הוא לא איפרק מחולשא דגם זה הוא כמפורש כתוב) והביא דברי התוס' בגטין ד' ע"א הנ"ל דאמירה היא בפה ולא בכתב וציין קצת פוסקים המדברים בדין אם כתיבה כדיבור אלו תורף דב"ק ועיניך הרואות שבאיזה דברים כיונתי בעה"י לדעת הגדולים עליונים למעלה:

ומצאתי בענין זה בספר הפסגה היוצא לאור על יד ידידי הגאון אבד"ק ווילקי יצ"ו בח"ג שנדפס בשנתנו (תנז"ר) מאמר אחד דברי חכמים כמשמרות נטועים (בצד 33) מאת ידידי הגאון אבד"ק סטעפאינעף יצ"ו כתב בשם חוקר אחד בהאסיף שנת תרמ"ה (צד 45) שהשיג על דברי התוס' בגטין ע"א שחילקו דהגדה חשיבא גם בכתב ואמירה הוא רק בפה שהרי נמצא אמירה גם על מחשבה כמו ויאמר עשו בלבו וכו' לא כן הגדה וכתב על דבריו וז"ל הנה בכל השגותיו כבר הרגיש בהם הגאון מוהר"ש מסאקאלא בספרו בית שלמה חיו"ד ח"ב סי' פ"ז ותירצם בטוב טעם ודעת וע"ש בהגהה מבן המחבר וכשאני לעצמי אין כאן קושיא כלל כי דברי תוס' נוסדו על כלל בחקי הדקדוק הובא במסלול נתיב י"א אות פ"ג שהעתיד עם ו' ההיפוך יורה על עבר בלתי נשלם ולכן יש ויאמר שהוא בלתי נשלם פעולת המאמר או שהוא רק מחשבה או כתיבה כמו ויאמר חורם מלך צור בכתב דה"ב ב' יו"ד בעוד לא הגיע המכתב ליד המקבל לא כן בהיפוך עבר לעתיד כמו ואמר ואמרה דמיירו מיניה התוס' שם ומה שכתב ולא כן הגדה וכו' נעלם מהח' הנזכר דברי הרשב"א בחידושיו שם שכתב על דברי התוס' ויפה אמרו דכתיב ובעל כנפים יגיד דבר וקרוב שדעתו ז"ל כי בעל כנפים ירמוז על עט סופר אשר מלפנים לא היה רק מנוצות בעל כנפים:

עוד שלח שם רסן לשונו להשיג על הט"ז בא"ח סי' מ"ז סק"ב כי על הא דכתב המחבר שם הכותב דברי תורה צריך לברך הקשה הט"ז דהא גבי עדות מצינו בגיטין ע"א א' מפיהם ולא מפי כתבם והח' הנ"ל השיג דמפורש שם בגמ' שאין למדין דבר אחר מעדות ולא דק דבעדות טעמא משום דכתיב על פי כמו שכתב רש"י שם ואין למדין לדבר שלא נאמר בו פה משא"כ לימוד תורה עיקרו נאמר בו פה על פי התורה דברים י"ז לא ימושו מפיך ישעיה נ"ט ובעירובין נ"ו שיננא פתח פומיך וכו' אלא למוצאיהם בפה ועוד כמה דרשות שם שעיקר תורה בפה ושפתים יעו"ש ועיין יו"ד סי' רמ"ו סכ"ב ומג"א סי' ק"א סק"ב ולא לחנם סיים בה ר' יוחנן בברכות י"א הערב וכו' דברי תורתך בפינו ועי' בתשו' רעק"א סי' כ"ט עכ"ד יצ"ו ומובן שבהאסיף יש עוד איזו ראיות על ענין זה ואין מצוי אצלי וכן שו"ת בית שלמה יו"ד ח"ב אין אצלי ואולי הובאו שם דברי הרמב"ן על התורה בפרשת יתרו הנ"ל וכן תשובת הגאון חתם סופר הנז"ל וכבר כתבתי למעלה דמקרא דויאמר בלבו אין סתירה למה שכתבו התוספות בתירוץ ראשון דאין כתיבה בכלל אמירה ומה שכתב ידידי הגאון יצ"ו ליישב הקושיא על פי חקי כללי הדקדוק וכו' הנה במסרה מנו עשרה אמירה בלבו דוקא בלבו (במלכים א' סי' י"ב כ"ו) ואלו הן הלבן מאה שנה יולד. עשיו. ירבעם. נבל וחברו. המן אמר בלבו מי יורידני ארץ. אמר בלבו לא תדרוש. אמר בלבו שכח אל. אמר בלבו בל אמוט ואין לי יד בחכמת הדקדוק לידע אם אין סתירה מהמקראות הכתובים בלא וי"ו אמר בלבו וכו' לכן כתבתי רק הפסוקים ומי שבקי בזה יבאר הדברים אמנם אף אם נאמר דלפי הדקדוק אין חילוק בין ואמר ואמרה לאמר בלא וי"ו לעתיד אין שום סתירה לדברי התוספות לפי מה שכתבתי למעלה לחלק בין אמירה סתמית להיכא דכתיב בלבו:

ואם שייך לומר אמירה על דברים שבלב כתבתי בנדפס באות קס"ח בענין זה וידידי הרה"ג מוהר"ר שלום צבי הירש אבד"ק יאנאווצא יצ"ו ציין לי לעיין בספר אור יקרות ולוית חן פרשת יתרו ואינם מצויים אצלי ותלמידי הבחור יוסף הלוי הי"ו הראה לי מה שכתב רד"ק בישעיה קאפיטול יו"ד פסוק ח' על הכתוב שם כי יאמר וכו' דלפירוש ראשון הוא אמירה בלב וא שבפירוש שני כתב שהיא אמירה לעמו מכל מקום ראינו לא נפלאת לפרש אמירה על האמירה שבלב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף