שדי חמד - פאת השדה/כללים/א/יג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים א יג

יג) אין מבטלין איסור לכתחלה. לענין חמץ קודם הפסח שלא חל עדיין שם איסור עליו אי איכא משום אין מבטלין וכו' הארכתי קצת בנדפס מערכה זו אות א' ושם בד"ה ומכל האמור וכו' נשמט סיום הדיבור ההוא וכצ"ל גם הרב פרמ"ג בס' ראש יוסף למס' חולין על דף צ"ז ע"א (אמה שאמרו בש"ס קדרה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב) כתב בשם הרב פני יהושע בשיטתו לפסחים על דברי התוס' דף ל' ד"ה לישהינהו דלא אמרו אין מבטלין איסור אלא באיסורא בלע ולא בהיתרא בלע כמו חמץ לפני הפסח וכתב על דבריו לא ידענא דא"כ יהא מותר לבשל בשר בקדרה שבשל בה כזית חלב וימלא אחר כך בשר שיהא ששים ואף לאחר מעת לעת דהוי תרתי לטיבותא נותן טעם לפגם ומשהו ולא שמענו זאת מעולם מי שיאמר כן עכ"ל ועל כולם יש להעיר דהרי בחמץ לפני הפסח נקטינן דאסור לבטל לכתחלה (כל זה נשמט בנדפס) וס' פני יהושע הנ"ל אין מצוי אצלי לעיין בדב"ק שנראה מדברי הרב ראש יוסף דלקושטא דמלתא ס"ל להרב פני יהושע כן ואילו מדברי הרב כתב סופר בחיו"ד סי' ה"ן שהבאתי לעיל באות ו' אין נראה כן אלא משמע שרצה לומר כן וחזר בו ומי שנמצא אצלו ישכיל בכוונתו:

ובעיקר כללין שדר לן חורפא ידידי הרה"ג מוהר"ר יוסף לעווינשטעיין אבד"ק סרעאצק יצ"ו בקבלתו הספרי שדי חמד וזה לשונו פתח דבריו מבין שורתיים יצהירו אות א' בהא דבכל האיסורין מותר לבטל קודם שנעשה איסור ולא בחמץ אף שהיה קודם הפסח לענ"ד כן נראה מפסחים (ד' ו') המקדש בחמץ מו' ולמעלה א"ח לקידושין והקשה בס' נחלת צבי סי' צ"ט דאמאי אינו בר דמים הא יכול לערב ברוב היתר ע"ש ונר' דבחמץ הרי מחויב להשביתו ולבערו ובהולך מביתו חייב לבערו באין דעתו לחזור א"כ באוכלו מבטל בקום ועשה וזו ביאר א"ו חמץ שמו עליו לבערו ויש לעיין בהא דמכות (ט"ז) ביטלו ולא ביטלו הא משכחת לה בכה"ג ובז"מ ד' התוס' בזבחים (ד' ט"ז) ד"ה ואם דיש ביטול ברוב והקשה הראש יוסף בחולין ד' קי"א ד"ה הלכתא וכו' דא"כ למה הצריכה שבירה או הגעלה דהא מדאורייתא ברובא בטל ע"ש ולהנ"ל י"ל דאוסר לבטל נותר מה"ת כיון דמצותו בשריפה ובשבירת הכ"ח הוי במקום שריפה כמ"ש הר"ן סוף ע"ז וכן בשפיכת מי ההגעלה משא"כ לבשל בו אף דבכל יום נעשה גיעול לחבירו ה"ד קודם שנעשה נותר דאז הוי ככל האיסורין אבל אחר שנעשה נותר מצותו בשריפה ושבירה דוקא וה"ה חמץ אסור לבטלו כמ"ש המקור חיים (סי' תמ"ז סק"כ) דלאו מטעם ביטול הוי אלא דעשאו כאינו נראה ומצוי וכמש"כ הב"ח והמג"א רסי' ת"נא לענין בלוע בכלי וצ"ע מזה על הגרע"א בתשו' סי' ל"ח וכעין זה ביו"ד סי' רצ"ט דאין עליו צורת צמר רחלים ומותר לערב בפשתן אך הט"ז סובר דכיון דקיי"ל כהר"ן בתשו' דהיתר בהיתר בטל נמצא שנתבטל קודם שנעשה איסור ועוד דכשהגיע ע"פ בשעה ו' שנאסר מדרבנן יתבטל אז כמ"ש המהר"ח א"ז סי' י"ז לענין נתערב ממילא דהא בדרבנן מותר להוסיף גם להרשב"א מותר לבטל ובתשו' כ' לדון לענין בצלים שנחתכו דק דק בסכין של בשר להוסיף עד ס' וכמ"ש הד"ג בשם הכנה"ג לערב חלב ביין ולאכלו עם בשר אלא דצ"ע מ"ד הרמ"א סי' ק"ח דפת שאפאו עם הצלי אם יש לו פת אחר לא יאכל בכותח כיון דיכול לאכלו עם בשר ואמאי שרי לערב המים שנפל בו חלב עם בשר אף לכתחלה וער"ן נדרים (דף נ"ב) אך דיש לדחוק לפמ"ש הח"ס סי' פ"ו דלאביי יליף לח בלח מבב"ח דהיתר בהיתר בטל משא"כ ביבש ביבש ע"ש ובפת שאפאו משום ריחא יש לו חשיבות כיבש ביבש להחמיר בו לכתחלה ובשם אר"י חא"ח סי' יו"ד דאסור לערב חלב במים ליתנו לבשר אבל חמץ קודם זמן איסורו שרי לכתחלה להט"ז לערב ונדחק בזה ולענד"נ דכבר נודע קושי' הרע"א סי' ר"ז והח"ס סי' פ"א דהיכי מוכיח אביי בחולין (דף ק"ח) מבב"ח דטע"כ דאו' דילמא הא דאסור משום שהוי היתר בהיתר ואם יש ס' מותר מגזה"כ דדרך בישול אסרה תורה וכמו שכתב התוס' והרא"ש בנדה (דף ס"א) עיין שם אך יש לומר דבשלמא בכלאים שפיר הוי היתר בהיתר לעולם דעיקר איסורין בעת חיבורן וכשנפרדו מאריגתן לא יאסר ועש"ך סו' ק"ה סעיף קטן י"ז אם כן חשיב היתר בהיתר כעומד בפני עצמו שלא יתבטל מה שאין כן בבב"ח דאפשר לסוחטו אסור והיינו משום דאיסור בהנאה שחוץ לגופו וגם בשלכדה"ן אם כן לא גרע מאלו נשרף משום הכי כשמבשל זית בשר בס' חלב הבשר נאסר לעולם ומיושב בזה קושיו' ר' עקיבא איגר שם בהא דאסר לבשל לכתחלה ביש ס' דיש לומר דעל כל פנים נעשה תועבה בבישול על ידי החלב שבתוכה ועכו"פ רסי' פ"ז וכיון שפליטת הבשר נאסר מהחלב שבתוכו וטע"כ דאורייתא אם כן לא מיחשב היתר בהיתר אלא איסור ונתבטל תוך ההיתר והא דהקשו התוס' בנדה שם בהא דבטל בב"ח היינו אי נימא דטע"כ לאו דאורייתא רק דחידוש הוי אם כן אי לאו גזירת הכתוב הי' הבשר מותר אף שיש בו טעם חלב אם כן אף ביותר מס' ראוי שלא לבטל דהא הוי תערובת היתר בהיתר לזה תירצו דאי טע"כ לאו דאורייתא הא אמר בחולין שם דהא דבעי נתינת טעם משום דדרך בישול אסרה תורה אם כן ממ"נ בטל או משום דהוי איסור בהיתר להצד דטע"כ דאורייתא או משום דרק דרך בישול אסרה תורה וחתני הרב החריף המובהק מו' אברהם קרונינגאלאד ני' הקשה לדעת האחרים שהביא הר"ן דגם נ"ט בנ"ט שני שרי א"כ למה יאסר פת שאפאו עם הצלי אך י"ל דהא דשרי נ"ט בנ"ט היא משום דבב"ח חידוש ואין לך בו אלא חידושי בב"ח דרך בישול ולא ע"י דבר אחר א"כ לרבא דאמר דלא ילפי מבב"ח דחידוש הוא וביאר בנוב"ת (סי' ל"ז) דלדידי' ע"כ החידוש הוי משום דשניהם היתר ותיקשי קו' הגמ' כלאים נמי וצ"ל דבכלאים כל שדבר אחר מערבן שניהם יחד בטלים באותו דבר כמבואר ביו"ד סי' רצ"ט בטו' שם משא"כ בב"ח אף טעם ראשון להיתר אוסר כהך דפת שאפאו וכו' משא"כ כשיש ס' במים דרק דרך בישול אסרה תורה לא אסרה א"כ מותר לבטל לכתחילה במים משא"כ לאביי דטעם כעיקר דאורייתא א"כ בחלב עצמו הוי איסור לבטל כהנ"ל דלא יהי' היתר בהיתר להצד דטע"כ דאורייתא וכיון דלא הוי חידוש בבב"ח שוב נ"ט בנ"ט אוסר ואסר גם במים לבטל כהנ"ל (אך דלפמ"ש רש"י לאביי דגמרינן מזרוע בשלה דלא יהיב טעמא שרי א"כ לאו משום ביטול נגעי ביה אפשר דמותר לבטל) א"כ י"ל דשאר איסורין קל מבב"ח לשיטות פוסקים דבש"א טע"כ ל"ד לענין לבטל לכתחלה אך הרשב"א בתשו' אסר לערב חמץ והביא הד"ג שליט"א בשם הקהל יהודה להקשות עליו מהא דיו"ד סי' ק"ט דשרי לערב ביבש עד ס' (וכבר כתבנו לעיל מזה דחמץ שאני) ולהנ"ל י"ל דהרשב"א לשיטתו דהיתר בהיתר לא בטל כמש"כ הנוב"י מה"ת סי' קפ'"ו מדבריו שבתה"א וכ"כ להדיא בתשובתו סי' תתל"א מהך דאין מטבילין כלי לכשיטמא יטהר ומש"ה אסר שם לבטל לכתחלה משא"כ ביבש דיו"ד סי' ק"ט דכבר חל האיסור וכמ"ש בתשו' מהר"ח א"ז סי' י"ז דבצמר רחלים חל כבר איסור אבל חמץ קודם זמנו הוי היתר בהיתר וכ"ה בתשו' מהרי"ל סי' רי"ד הביאו הח"ס חא"ח סי' ק"ז וזה הי' בהעלם עין להעיני כל חי שהביאו הד"ג דכלאים הוי היתר כמו חמץ ולפ"ז י"ל דברי הר"ן בתשו' סי' נ"ט שה"ר דיוכל לבטל חמץ בעודו היתר מהא ותמה עליו הפר"ח סי' תמ"ז סק"ד דהא כלאים האיסור לעולם הוי ואינו תלוי בזמן הוי איסור בהיתר ובטל משא"כ בחמץ ע"ש ולהנ"ל י"ל דהר"ן לשיטתו בנדרים (דף נ"ב) דהא דהיתר לא בטל אינו מטעם דאין מבטלין כו' אלא מטעם דהוי דומיא דעולין ומש"ה דשיל"מ לא בטל א"כ בחמץ דסופו ליאסר לא הוי דומיא דעולין וכמ"ש הראב"ד בתמים דעים סי' ל"ו שהחמץ יש לו זמן איסור והשמן שנפל לתוכו אין לו זמן איסור כאיסור בהיתר דמיא כמו בצמר רחלים ול"ג ע"ש להכי מתבטל לדידי' אם טוחן עם המבוקעות שאינו מוסיף בזה דבר חדש אבל לבטל לכתחלה אסור והט"ז אזל בשיטת האור זרוע סי' תשע"ט דהיתר בהיתר בטיל ול"ש לומר בכה"ג אין מבטלין איסור לכתחל' ע"כ מותר גם לבטל לכתחל' בעודו היתר והדר"ג הביא בשם האפי זוטרי דהרשב"א דאסר מיירי ביבש והט"ז מיירי בלח וכבודו שיחי' תמה עליו שאין שום סברא לחלק בזה ולא נמצא בתשו' הרשב"א לבטל לכתחלה (יש לדחוק בכוונת הרשב"א בתש"ו סי' רכ"ב וע"ש סי' תש"ל בשם הר"ש) והביא שכ"כ בחי' לב"ב פ' המוכר את הספינה והביאו בשטמ"ק שם (דף פ"ז) (ובשם אר"י סי' יו"ד השיאו לע"א) ולענ"ד הסברא דביבש ביבש דאסור לבשל יחד אין האיסור נהפך להיתר אלא דהתורה התירה לאכול כאו"א מטעם שהוא מהרוב ע"כ אסור לבטל גם בזמן התירו כיון דלא נתהפך כלל הוי כאלו עומד בפ"ע משא"כ בלח בלח דהאיסור נהפך להיתר ולדעת הנוב"י סי' מ"ה גם לכתחלה מותר לבטל האיסור מה"ת ולשיטתו שם סי' נ"ד הביטול הוי מחמת שאין בו טעם כאלו נאבד מציאותו וכ"כ גם הישועת יעקב סי' צ"ט סק"ג וע"ש סי' י"ד ובשו"מ מה"ת ח"א סי' י"ב ובז"מ ק"ו התוס' בחולין דף צ"ח בד"ה לאו למעוטי דמה קושי' דלמא למעוטי כל איסורין שבתורה ה"ד לענין שאין מבטלין איסור לכתחילה והכא שרי עי"ש ולהנ"ל ניחא דהא בז"ב הוי לא נתבטל בששים מכל וכל א"כ גם בש"א מותר לבטל ובז"מ קו' התוס' שם ד"ה מ"ד כו' דהא הכא מב"מ הוא ומנ"ל למבשא"מ ע"ש דדייק הש"ס שפיר דמדחזי' בז"ב דהותר גם לכתחלה ע"כ שנתבטל מצד עצמותו כאילו נאבד ע"כ אפילו במבשא"ס שרי א"כ אי נימא דבש"א אסור דלא ילפי מז"ב לבטל לכתחלה הוי אסור לבטל לכתחלה גם בז"ב ודוחק לומר בכה"ג חידוש הוא ובש"א הוי ס"ד דלא בטיל כלל ומיושב קו' התוס' ד"ה לאו ובז"מ קו' התו' ד"ה לחומרא גמרי' וא"ת הא תינח במינו אבל בשא"מ לא בטיל דטע"כ דאו' ע"ש ולהנ"ל ניחא דאי לאו דגבי שאר איסורין הותרה לא הוי מצינין לבטל איסור לכתחלה וא"כ חומרא היא דהא דאמרי' חידוש הוא היינו לשיטות ר' יהודה אבל לדידן לאו חידוש הואי ואפי' מבשא"מ בטל ואחרי שנתבאר דבלח היכא דיש ס' א"צ לדין ביטול אלא הוא כמו שנאבד א"כ ל"ש בזה חמץ שמו עליו דהוי כאילו נאבד:

וכת"ה נ"י הקשה עליו דהא בסי' תרכ"ו הוי יבש ביבש ונראה ליישב בהקדם ד' זקיני הלבוש סי' תרל"ב בטעם דסכך פסול פחות מג' אינו פוסל משום דבטל אצל הסכך כשר ואף בניכר כמו בסנהדרין והט"ז שם בסק"ב השיג עליו דל"ש ביטול בניכר ומסנהדרין אין ראי' שהתורה בטלה המיעוט ע"ש ואף שבמשמרת הבית בית ד' שער ד' (דף פ"ב) דאפי' בניכר האיסור בטל עכ"ז אחרי שהש"ך ביו"ד סי' ק"ב סק"ח תפס כהרא"ה נראה דגם הלבוש סובר הכי אלא כיון דאין לנו הלכה מבוארת הסכך רק מקרא דחג הסוכות תעשה לך שתהי' מסוככת לצל מהחמה כמ"ש וסוכה תהי' לצל יומם ולהכי בעי' צלתה מרובה מחמתה ממילא כיון דכתיב בתרי' באספך מגרנך דרשו שאותו הצל המרובה תהי' מפסולת גורן וכשיש רוב צל מסכך כשר מיעוט צל מפסול דנין על הצל שבטל ברוב הכשר שאינו ניכר מהות הצל מאין בא המיעוט והרוב ונהפך להיות כהרוב עד שישנים גם תחת צל הפסול וכמ"ש רש"י בריש סוכה ושחמתה מרובה מצילתה דהמיעוט בטל בהרוב וה"ה כמו שאינו ע"ש והיינו דאז הוי כלא הי' צל כלל וממילא פסול כיון דבעי' סוכה וכמו כן בסנהדרין הקשו המרדכי בפ"ק דחולין והרוקח סי' תס"ו ות"פ דהיכי אזלינן בד' דהא הם הוי קבועים וכל קבוע כמע"מ דמי ותירצו דהדיבור הוי פירש וכ"כ המהרי"ק שורש קע"ב בשם התוס' והרי שם פי' לפנינו ממקום הקבוע וע"כ דאין משגיחין על מוצא הדבר שמסתעף ממנו א"כ ה"נ דנין על הצל שאינו ניכר ועל הסכך העיקרי אין משגיחין כלל וע' ח"ס א"ח סי' קע"ח ואכמ"ל א"כ כשדנין על הצל אין עליו דין יבש כלל ולכך מותר לבטל ויש להאריך לפ"ז הא דבעי הכא לערב (עיין בזה לעיל אות ט' בד"ה וידידי):

ובספק כבוש שהביא בשם הגרע"א רסי' ק"ה אם מותר להוסיף מ"ד הפ"מ סי' ס"ד (ט"ס ס"ח) במשבצות הנה הט"ז שם התיר וכתבתי בתשו' מ"ד המהרי"ט דחזקה קמייתא חזקה אלימתה כ"ז שאין הריעותא ברורה כהך דריש נדה ואף דהתוס' בכתובות (דף כ"ג) ד"ה תרווייהו כתבו דאיתרע חזקת פנוי' היינו למיחש לספק הנולד אחר הריעותא או בשעת הריעותא דהספק התם על הקידושין שבשעת הזריקה אבל הכא בספק כבוש שאנו באין לדון על מציאת האיסור לפנינו לומר שנפק מקודם שנראה לפנינו לענין זה לא איתרע החזקה ע"י הריעותא הספק ואמרינן השתא נפל ואין כאן ריעותא כלל דריעותא ברורה שפיר מרעי לחזקה לגמרי ואפי' למפרע וריעותא ס' לא מרע החזקה למפרע ובז"מ ד' הט"ז לחלק מסי' צ"ח וקי"א דהתם בשעת הנפילה איתיליד הריעותא לכך חוששין שמא לא הי' ס' ושמא נפל לקדירת היתר דעכ"פ איתרע לה חזקה מכאן ולהבא אבל בס' כבוש להחזיק הריעותא למפרע מספק ובפרט בב"ח דכל חד לחודי' שרי ומסתמא לא בלע עדין ובנפש חי' סי' מ' כ' להשיג על הט"ז עפי"ד החוות יאיר בתשו' דגם תוך מעל"ע פולט מעט מעט אלא דאיכא ששים א"כ בס' אם נכבש מעל"ע הוי כודאי כפל איסור ואי' אם היה ששים דיש להחמיר כמו בנשפך ע"ש וביאור דבריו דכוונת הט"ז דבנשפך שיש תוכו איסור והאיסור בעצמו יש לו חזקת איסור ועיו"ד סי' קכ"ב בשם זקיני המהרש"ל ומסופק אם הי' בו ס' ונהפך האיסור להיתר מנ"ל להלך אחר החזקת היתר של המאכל ולהפך את החזקת האיסור נלך אחר החזקת האיסור של האיסור וממילא יאסר גם ההיתר אבל בס' כבוש דליכא חזקת איסור שהרי לא נתערב האיסור בממשו שפיר יש לאוקמי' אחזקה א"כ גם בשאר איסורין מותר ועז"כ דאי פולט מעט א"כ שפיר הוי חזקת איסור על המשהו הנבלע תוך מעל"ע אמרי' דנכבש מעל"ע ונשאר באיסורו אך דלענ"ד הט"ז לשיטתו רסי' ק"ה דכבוש בכלי מותר משום דהוי נטל"פ א"כ סובר דקודם מעל"ע לא נבלע כלל מהאיסור וכמ"ש בשו"ת כתב סופר סי' ע"ב א"כ שפיר מכשיר משום חזקת היתר ולפ"ז מה שהשיג הש"ך בנקה"כ על הט"ז סק"ג מדברי האו"ה דהכא כבר איתרע לי' חזקתו ע"ש דהאו"ה לשיטתו דאוסר כבוש בכלי א"כ שפולט מעט ואית לו חזקת איסור משא"כ להט"ז כשמסיר האיסור אית לי' חזקת היתר כנ"ל א"כ בבב"ח שכ"א בפ"ע מותר וגם המעט הנבלע בתוכו כל שלא קבלו טעם זה מזה מותר והי' לו חזקת היתר קודם הבישול ואמרי' דנשאר בהיתירו גם אם בישלו אחר כך מטעם חזקה דהחתיכה כיון דקודם הבישול הותרה באכילה ואף להש"ך בנקה"כ לא איתרע החזקה כלל ועכצ"ל כמ"ש הכו"פ והביאו בפת"ש שם דמיירי שיש כאן ב' חתיכות א' נכבשה מעל"ע וא' בפחות ולא ידעי איזהו בזה שפיר אסור לבשל לדעת החוות דעת אבל בחתיכה אחת ס' נכבשה מותר אף לכתחלה ועי' בשו"ת שב שמעתתא ש"ג פ"ז ובחסד לאברהם חיו"ד ססי' מ"א מזה:

ומה שתמה על הצל"ח שנעלם ממנו שכבר קדמו המג"א סי' תק"ז אפש"ל שהמג"א כ' שם רק להרבות על הכלים ולא לבטל בידים והיינו דמפרש דזהו דומיא דעצים שנשרו מן הדקל שהיו עצים כבר בתנור אלא שלא הי' בו שיעור ביטול מותר להוסיף ובכה"ג אין כוונתו לבטל האיסור אלא ההיתר רק דמ"מ אסור לעשות פעולת ההיתר כמ"ש המג"א סי' שכ"ג והפמ"ג ביו"ד סי' צ"ט במ"ז סק"י וע"י אגודת איזוב חאו"ח סי' ט"ז וזהו דמקשה בביצה דהא אין מבטלין איסור לכתחלה היינו משום דהוי יו"ט ועז"כ המג"א דכיון דהוי היתר ממ"נ עתה הוי הכל היתר וכשיתחיל לידלק דהוי מוקצה הרי בדיעבד מותר ליהנות ממוקצה כמ"ש המג"א סי' תק"ט ובפרט דיש עצים דהיתרא וא"צ לעצים דאיסורא וא"צ לדין ביטול אך הצל"ח מפרש הא דמסיקין בכלים שמערב הכלים בידים עם עצים מוכנים דאלו הי' מעורב כבר הי' שרי אפי' בשברי כלים כמו עצים שנשרו מן הדקל להוסיף כהנ"ל ואם כן לערב בידים היכי שרי הא אין מבטלין ולזה כ' דבעודו היתר אפי' בידים שרי כהך דאו"ח סי' תרכ"ו ובזה יש ליישב קו' המפרשים על הרמב"ם בפ"ב מהל' יו"ט הי"ד דמסיקין בכלים ולא פסק דעבד כר' מתנא ולהנ"ל ניחא דלכאו' יל"ד מה קאמר לר' יהודה דאמר מסיקין רק כיון דעיקר הקושי' לר' יהודה דס"ל דמוקצה חמיר אפי' בטלטול וכמו שכתב זקיני הפ"י בשבת (דף מ"ד):( ומש"ה שפיר משני לר"י דס"ל מב"מ לא בטל מכח דיליף מדם הפר ומדם השעיר ולית לי' הא דעולין שאני דשניהם היתר כמו שכתב הר"ן בנדרים (דף) ובין איסור והיתר א"כ בעי' דומי' דדם הפר וכו' דהיינו בלח בלח ומש"ה כ' התוס' ביבמות (דף) דביבש ביבש בטל והייינו אפי' בהיתר בהיתר א"כ נתבטל הכלי בעודו היתר ושפיר משני דעבד כדר' מתנא אבל לדידן דמב"מ בטל רק דעולין שאני משום דהיתר בהיתר בטל לא אמרי' א"כ גם ביטול לא מהני וע"כ דעיקר ההיתר משום דטלטול מוקצה מותר משום אוכל נפש כמ"ש התוס' והמרדכי הביאם המג"א ססי' תק"ט כיון דקיי"ל כר' שמעון דמיקל במוקצה א"כ לא צריך דליעבד כר' מתנה וכו'. ועוד חזון למועד עכ"ד יצ"ו:

גם ידידי חתנו הרב המאוה"ג מוהר"ר שמואל אביגדור הלוי יצ"ו שלח לי הערות על דברתי בשדי חמד בכמה מקומות ומכללם הוא בעיקר כללין (בדין ביטול קודם הפסח וכיוצא) וז"ל הנני להציע לפני כ"ק מה שיש לי להעיר על ספרו הקדוש שדי חמד בחלק הכללים במערכת האל"ף באות א' הביא להקשות ד"ה ט"ז סי' תמ"ז סק"ה מתשו' הרשב"א (סי' תפ"ה) הובא במג"א (ס"ק מ"ה) ולעד"נ דהרשב"א לשיטתי' דחו"ן וטעמי' משום דהאיסור אינו נהפך להיתר כמובא בשמו ביוד"ע (סי' ק"ט) משו"ה חשיב קוה"פ כמבטל איסור דהא תוך הפסח איכא שם האיסור על החמץ ומותר רק משום ביטול והא דכתב בדגול מרבבה דבלח לית לי' חו"נ ליתא דבתשו' הרשב"א (סי' ג"ן וסי' תפ"ה) מבואר אף בטעם חו"נ וכ"כ בפר"ח שם (סעי' ד') והא דהוצרך הרשב"א להטעם דהוי כמבטל איסור י"ל דמשום חו"נ יכול לאפות קודם פסח ולא שייך חו"נ (אבל במקום) אבל במקום ששייך חו"נ דהאיסור לא נהפך להיתר ומותר רק משום ביטול אבל לדידן דבלח לא אמרי' חו"נ משום דאיני בעין והאיסור נהפך להיתר דמקלי' בהפ"מ בישול יבש חד בתרי אחר שנודע כמבואר בהגה וסי' ק"ט) לא חשיב כמבטל איסור דהא בפסח כבר נתהפך להיתר:

ובד"ה והרב הקשה להפר"ח החילוק בין חמץ קודם פסח למבטל יבש שנתערב חד בתרי לע"ד חילוק ידענא דחמץ כיון שמבטלו לפסח חשיב מבטל איסור דהא בלא ביטול אסור בפסח אבל יבש חב"ת היתר חשוב רק מוסיף היתר בישול ועוד אמינא לולא דמיסתפינא דביטול הטעם בבישול לא חשוב ביטול איסור דבששים לא אסרה תורה כלל ויש לפלפל בזה. עוד הביא להוכיח דאין מבטלין קודם פסח מדכתב במג"א (סי' תס"ז סק"ב) בשם הרשד"ם דאין עושין ס"ס לע"ד אין הנידון דומה לראי' דהטעם דאין עושים ס"ס משום דחיישי' שמא הוא כצד האיסור ואף דאיכא רוב צדדים להיתר מ"מ אם באמת הוא כצד האיסור שוגג באיסור חשוב ולמה נכנס לספק איסור וא"כ מה לי שהוא קודם הפסח הא מ"מ אם אמת כצד האיסור אסור בפסח אבל האיסור הבטל ברוב אין שום צד לאיסור דהא ידעי' דאיכא האיסור ואפי"ה מותר מגזה"כ רק לכתחלה אסור לבטל איסור וקודם פסח דאינו אוסר עדיין שפיר י"ל דמותר לבטל דהא אינו מבטל איסור ויש לפלפל בזה אך אכ"מ ובד"ה וביטול הביא המג"א (סי' תק"ז סק"א) דקודם האיסור מותר לבטל לכאו' קשה דנסתר מחמתו מ"ש (בסי' תמ"ז סקמ"ה) וי"ל דשאני בכלי דהאיסור בא אחר כך משום שנשתנה על ידי האש אבל חלב גם עכשיו אסור עם בשר וחמץ שמו עליו ונדחה ראיית צל"ח נגד צ"ץ. ובד"ה ובספק כתב דספק הגאון רעק"א בספק כבוש בב"ח לבטל בס' נפשט לאסור מתשו' (סי' ל"ח) לע"ד הספק במקומו די"ל כמו דמתירין הבב"ח הכבוש משום דתלי' דלא נכבש מעל"ע יש להתיר לבטל דהא גם זה אינו רק איסור דרבנן אפילו להפוסקים אין מבטלין מן התורה דהא מן התורה מותר כבוש בב"ח ומשום דבבישול יהי' ספק איסור תורה ודאי לא מיסתבר לאסור הביטול חדא דיש לומר דמן התורה אסור רק בשעת איסור ומצאתי בספרו הקדוש שקדמוני בזה הרמ"ץ ועוד יש לומר ס"ס שמא כהרמב"ם דספק מותר מה"ת ושמא כהפוסקים דספק איסור מותר לבטל ולדינא יש לדון להתיר בצירוף הספק שמא כהפוסקים דאין מבטלין רק מדרבנן ושרי בספק ככל ספקא דרבנן (ועיין במה שהבאתי בשמו לקמן אות י"ד בד"ה אי):

ובאות ג' (במאי דשקו"ט אי איתמר כללא דאין מבטלין איסור לכתחלה לגבי מצות) כתב דתירוץ הרב נהר שלום דבסוכה שאני דהוי מצוה ליתא להטור דסובר אין מבטלין מן התורה ולפי מ"ש דקודם זמן האיסור לכ"ע ליכא איסור תורה ניחא ובד"ה ובעיקר הביא המוהרש"ק מתיר לעשות ס"ס לכתחלה במצוה דמדמי לביטול לפמש"כ לעיל דבס"ס הטעם דחיישינן לצד האיסור מה לי בזה שהוא במקום מצוה עכ"ד יצ"ו:

וידידי הגאון מוהר"ר אליהו קלאצקי אבד"ק ברעזא קארטוז מח"ס אבן הראשה יצ"ו כתב לי בענין זה וז"ל בעיוני בספרו היקר כי בראש ספרו יביא בענין אין מבטלין איסור לכתחילה מ"ש הט"ז והמ"א סי' תרכ"ו דהיינו דוקא כשכבר חל עליו שם איסור משא"כ כשמבטל בשעה שלא חל עדיין האיסור והוכיח מזה דאם נתערב לח בלח פחות מס' מותר להרבות עליו קוה"פ עד שיהא ס' כדי שיהיה מותר בפסח. ועמ"ש המ"א סי' תמ"ז ס"ק מ"ה ובט"ז ס"ק ה'. אודיע למעכ"ת הנלע"ד בזה דמסתברא דתלי במה שחקרו הראשונים אי היתר בטל בהיתר. דאי היתר אינו בטל בהיתר אינו בגדר ביטול עד שעת חלות האיסור והדר איכא משום מבטל איסור לכתחילה דמה בכך שמבטל בשעה שהוא היתר כיון שאינו מתבטל עד שעת חלות האיסור משא"כ אי נימא דהיתר בטל בהיתר דהשתא י"ל שמתבטל מיד בהיותו היתר עדיין ואינו מבטל איסור אלא היתר ועמ"ש האו"ז ה' פסחים מההיא דקדירות בפסח ישברו וע' במהרי"ל ת' קפ"ו והובא בח"ס או"ח ת' ק"ז. ועמ"ש הנ"ב מה"ת י"ז או"ח ת' ע"ב ובחלק יו"ד ת' קפ"ו מ"ש לסתור הוכחת האו"ה. וכבר קדמו באו"ז ומוהרי"ל ועמ"ש הר"ן בנדרים (דף נ"ט) ד"ה שאני דדברים שהן שוויין לגמרי אין אחד מבטל את חבירו. ובר"ן נדרים (דף י"ב) בההיא דביצה (דף ל"ט) דדבר שהוא ניתר עכשיו כמים ומלח ראוי יותר שלא יתבטל לגבי עיסה אף על גב דהוי דבצו"מ ולפי סברתו אין היתר בהיתר מתבטל אף בא"מ ועמ"ש הש"כ יו"ד (סי' צ"ט ס"ק כ"ב) ובפמ"ג בפתיחה לה' תערובת דהיתר בהיתר בטל בא"מ ואינו בטל במינו. והשתא י"ל דמשו"ה משפיל הענפים עד הסכך ומערבן ומבטלן לכתחלה דהסכך הכשר והאילן הן מינין נבדלין ושמו מובדל ששם אילן עליו ומתבטל קודם יום טוב דמבא"מ מתבטל היתר בהיתר וליכא משום מבטל איסור לכתחילה כיון שמבטלו בהיותו היתר עדיין משא"כ לבטל חטים מבוקעות קודם הפסח בחטים שאינן מבוקעות דהוי מב"מ. וכן בתערובת לח בלח כדהוי מב"מ שאינו מתבטל קודם הפסח בהיותו היתר ואינו מתבטל בערב הפסח בשעת חלות האיסור והדר איכא משום מבטל איסור לכתחילה כיון, שלא נתבטל עד שעת חלות האיסור ושפיר כ' הרשב"א דהוי כמא"ל. ובירושלמי פ"ט דכלאים צו"פ שטרפן אסורים כיצד הוא עושה מביא לטרא ועוד צמר גמלים ומבטלן. ומשום שמבטלן קודם שחל האיסור שטרפן ולא נתחברו עדיין בשום חיבור וליכא עדיין לא שוע ולא טווי ולא נוז. וי"ל דהיינו משום דצ"ג יש לו שם לווי דלא מקרי צמר סתם כמ"ש שם בירוש' אין לך קרוי צמר אלא צמר אלים בלבד ושאני ההיא דע"ז (דף ס"ו) חלא דחמרא וחלא דשיכרא דהאי חלא מקרי והאי חלא מיקרי וכיון שחלוקים בשמן הו"ל צ"ר וצ"ג מבא"מ ומתבטל גם בהיותו היתר קודם חלות האיסור ומשו"ה לא הוי כמא"ל:

ויש מקום להוכיח שגם דעת התוס' הוא כן ממש"כ בחולין (דף י"ד) תד"ה ונסבין וז"ל ואף על פי שנפלט מבפנים מצד זה לצד זה אינו אסור עד שיפרוש לחוץ וכו' והא דאמרינן בפ' כל הבשר גבי רב ששת דמלח גרמא גרמא תרי מ"ט לאו משום דפריש מהאי ובלע האי חדא נמי פריש מהאי גיסא ובלע בהאי גיסא. התם פריש לגמרי לחוץ מהאי גיסא קאמר וכך כת ב התוס' בפסחים (דף ע"ד) ד"ה האי מולייתא יעו"ש, וכבר תמה הג' ר' עקיבא איגר בדו"ח בפסחים שם וכתב שלא זכה לעמוד על דבריהם הקדושים דהא התם החשש דאזיל מהאי גיסא ולא יפליטו המלח ואם כן דעדיין ליתא איסורא דהוי דם איברים שלא פירש מכל מקום כשבישל אחר כך יצא הדם ויאסור והניח בתמיהה. וכדי ליישב זה יתכן לבאר כונת התוס' דקשיא להו מאי פריך הש"ס חד נמי פריש מהאי גיסא ובלע האי גיסא דהא יש לומר דסבר רב ששת שגם זה הדם הבלוע יפליטנו המלח שלא יפליטנו בשלימות וישתייר משהו דם דלא יפלוט (א"נ דחייש דפריש מהאי ובלע האי משהו ולא הרבה כ"ז שטרודין לפלוט) דבודאי לא יחלוק על הדבר הנראה בחוש שנפלט הדם במליחה והגם שישתייר רק משהו דם מכל מקום מלח גרמא גרמא דחייש משום מבטל איסור לכתחילה שמבטל הדם האסור כיון שגורם שישאר משהו משא"כ בחד דליכא חששא דפריש מהאי גיסא ובלע האי גיסא כיון דהאי שעתא הוי עדיין דם שלא פירש ואם כן מבטלו קודם חלות האיסור והגם שבשעת הבישול יפרוש הדם הא כבר נתבטל מקודם. והכא דהוי בא"מ ליכא כה"ג משום אמא"ל ומזה הכריחו התוס' דפריש לגמרי לחוץ מהאי גיסא קאמר ועמ"ש הר"ן גבי דגים ועופות וז"ל ואף על פי שאחר שיעור המליחה המוהל מאדים קים להו דבשיעור מליחה יוצא כל מה שהוא דם גמור והשאר מוהל אדום הוא שיוצא ומותר ועוד נראה לי שלא רצו חכמים להחמיר בדבר כיון דקי"ל דבר שמלחו אין עובר עליו ועיין פרמ"ג בפתיחה להל' מליחה שחקר דאם רוצה לבשל בלי מליחה ולהרבות עד ס' לישתרי לכתחילה בשלמא לדידן אותה חתיכה אסורה דפירש ממקום למקום משא"כ להמחבר ס' וכ"ת אין מבטלין איסור לכתחילה הא כ"ז שלא פירש שרי וכה"ג לא מקרי מבטל איסור. וכתב שוב ראיתי שאין זה כלום דלעשות לכתחלה כן אסור ואף בחמץ קודם הפסח לערב לכתחלה אסור, וכ"ת שאין כונתינו לבטל הדם אלא לאכול הבשר אפילו הכי מבטל מקרי וכו' עכ"ל ולפי מה שכתב צ"ע דברי הפרי מגדים דהכא דהוי באיני מינו כבר נתבטל קודם חלות האיסור. אך י"ל דבלא"ה אינו מתבטל קודם שיפרוש דהא באותו שעה עדיין הדם מובלעת בחתיכה וניכר ועומד בפ"ע ואינו מתערב עם המים ורוטב ושאר הבשר (כשהחתיכה ניכרת) ואינו מתערב ומתבטל עד שעת הבישול שיצא ויפלוט הדם ואם כן הוא מבטלו בשעה שפורש וכבר נאסר והדר משום מבטל איסור לכתחילה (ולבטל ברוב חתיכות שווייות שלא תהא החתיכה ניכרת גם אי נימא דגם ביבש ביבש הוי כן כדמוכח מההיא דסכך. אכתי היו מחמירין להשליך חתיכה אחת. וגם להמחבר לא אכלן אדם אחד בב"א):

ועמ"ש בתשובות רע"א (סי' ר"ז) בדין הגבינות שמעמידין בעור קיבת כשרה ויש בחלב הרבה פעמים ס' נגד עור הקיבה דבאיסור בשר בחלב יש להקל טפי בענין הביטול לכתחילה לפי מה שכתב התוס' בעבודה זרה (דף ס"ה) וברא"ש הל' כלאים דבי דכל אחד ואחד שרי ועירובן אוסרן ל"ש ביטול (אף אי בטל היתר בהיתר כיון שהעירוב אוסרן ונעשין גוף א') אלא דדרך בישול אסרה תורה כשאינו נותן טעם אין כאן איסור כלל ועיין מה שכתב הש"כ סי' צ"ב ס"ק ח' היאך ינער הקדירה שיתערב הכל דילמא יש טעם בחתיכה ס' ואיך יבטל איסור לכתחילה וכו' ועל פי זה יש לצרף עוד סברא דבט"ח שנפלה על חתיכה א' שבקדרה עומד הוא לכך שינער הקדירה ויתערב בכל הקדירה ומעיקרא אינו דרך בישול (וגם לא נודע לאיזה נפל) משו"ה לא חל עלה כל כך שם איסור שיאסר לבטל לכתחילה ויתיישב מה שהקשה בחדושי רע"א שם אמאי לא כתב הרמב"ם שנותנן לארמאי לטעום כל חתיכה וחתיכה דשמא זו החתיכה שנפל עלי' הטיפה עי"ש. ועמ"ש הב"ח סי' צ"ח ומ"ש או"ה בשם רמב"ן שאם נפל חלב לקדרה ונמס אם יש ס' מצוה ליתן בו מים קרים לקרוש החלב ולהסירו ובסוף הס' כתב דט"ח שנפל ברוטב של בשר ישפוך עליו מים צוננים ויסיר השומן הצף עליו מלמעלה והנשאר מותר אפי' ליכא ס' וסותר למ"ש מקודם וע' ש"כ ס"ק ט"ז ואולי הכונה דבדליכא ס' יש להתיר עי"ז. ובגם כשיש בו ס' מצוה לעשות כן. ועפמ"ש יש לומר נמי דבבח יש להקל טפי דהכא כשאין נותן טעם אין עליו שם איסור כלל. והא דאפשר לסוחטו אסור היינו משום דחו"נ והיינו היכא שנתערב היטב וצריך סחיטה ופליטת הבלוע שנבלע דרך בישול ולא כשאינו מתערב כ"כ שעל ידי נתינת מים צוננין יפרד מאליו וגם כשנשאר משהו אינו בגדר ביטול אלא דליכא לאיסור כלל. משא"כ בחלב ושאר איסורין אם ישאר משהו גם אחר נתינת המים צוננין אמ"א לכתחילה. ואף דפשיטא דגם בבב"ח אסור לבטל לכתחילה היינו כשנתערב היטב בדרך בישול ובזה יתיישב מ"ש הרשב"א בתה"א וכדקיי"ל בסי' ק"ו דאף להסוברים דל"א חו"נ בשאר איסורין אפשר לסוחטו אסור ותמה הכו"פ מדלא דחי כש"ס חולין (דף ק"ט) דכו"ע ס"ל אפשר לסוחטו אסור ופליגי אי חו"נ דר"י ס"ל חו"נ ואוסרת כל הקדרה דמב"מ ל"ב. ובחו"ב תירץ עפמ"ש המרדכי גבי יבמה שרקקה דם וכו' וכבר תמה באמרי ברוך שם ד"ב המרדכי אינו אלא היכא שההיתר עודינו אינו ניכר וע' סי' צ"ט ש"כ ס"ק ט"ו. ועפמ"ש י"ל דשאני בב"ח דכשנשאר משהו אינו כאיסור שנתבטל אלא שאינו בגדר בב"ח כל שאין כדי ליתן טעם דתרווייהו היתרא. משו"ה דוקא אם חו"נ י"ל גם בבב"ח דאפשר לסוחטו אסור לפי שכבר נעשה כולו נבלה ואילו לא הוי חו"נ לא הי' מקום לאסור זה בבב"ח ולענין חו"נ יש חומר בבב"ח שתערובתן אוסרתן והן בגוף א' של איסור מחמת עצמו. ולענין אפשר לסוחטו אדרבה יש חומר טפי בשאר איסורין דגם כשנשאר משהו שם איסור עליו אלא שנתבטל ומשו"ה גבי בב"ח תלי האיסור דאפשר לסוחטו אי חו"נ משא"כ בשאר איסורין:

ועמ"ש הח"ס חיו"ד (תשו' שי"ט) ע"ד הקושייא ביומא (דף פ"ג) מ"ס טבל חמיר ומ"ס תרומה חמירא. דקשה יפרוש ויחזור ויבטל דמדרבנן הוא דאסור לבטל לכתחלה עמש"ש אי יבש ביבש במינו אסור לבטל מן התורה והביא ממ"ש חולין (ק"מ לא אמרה תורה שלח לתקלה וע' יומא (ס"ז) ומהירוש' (רפ"ב דדמאי דהדרא לטיבלא אם חזרה למקומה ועיין ח"ס או"ח (ת' קכ"ט וע"ש בתשו' (קל"ז) גבי מצה של טבל דגם בדלית לי' אלא כזית של טבל לא סד"א דליתי עשה ולדחי ל"ת דאפשר לקיים שניהם שיפריש תרומה ויחזור ויערבו ויבטל ואחר כך יאכל כזית כולו ועמ"ש באבני מילואים בשו"ת (סי' י"ח) די"ל דבין (דכיון) שמוזהרין על התרומה שלא יפסידוה אסור לבטלה בחולין דהוי מאבד תרומה בידים. וכבר תמה ע"ז בהגהות שם דהא בביצה (דף א יליף ממשנה תרומות הרי דל"ש תרומה משאר איסורין. וכן מההיא דזרוע בשלה ע"ש ולענ"ד אפ"ל דל"מ הפרשת תרומה כשמפריש ע"ד כן לחזור ולערבה תכף שתבטל וכל הפרשתו הוא רק לחזור ולערבה. ולולי זאת לא היה מפרישה כיון דצריך לאכול כל הכזית. דהא טעמא דשוטה שתרם אין תרומתו תרומה הוי מקרא דאשר ידבנו לבו שיש בו דעת לנדב פרט לחרש שוטה. ובירוש' רפ"ק דתרומות פריך ויוכיח מעשה שלהן על מחשבתן דתנינן תמן וכו' ר' זעירא בשם רבון ונחשב לכם תרומתכם את שכתוב בו מחשבה אין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו וכו' וע' חולין (דף י"ב) תוד"ה ותבעי וע' בכורות (נ"ט) תוד"ה במחשבה ודבתמורה העיקר תלוי במחשבה מה שגומר לבו ודעתו להפריש התרומה. והכא שאינו אלא הערמה בעלמא ואין כונתו שתהא תרומה אלא כדי שאחר כך יערבנה תיכף ותיבטל בחולין הרי אין כונתו ודעתו לנדב שתהא תרומה אלא שיחזור ויאכלנה בתורת חולין וגם אי שרי הערמה בפרט דהוי הערמה דהתירא (וע' ירוש' פ"ד דיבמות הי' הערים קיד"ש ע"מ להאכילן בתרומה ובירוש' פ"ב דפסחים ה"ג ופ"ה דנזיר ה"א ובירושלמי דמע"ש ח"א למה מערימין מפני שכתוב בה ברכה וע' ב"מ מ"ו שבת קל"ט הכא שאני כיון שלא גמר בלבו לנדוב כלל והוי כחרש ושוטה שתרמו ויש להאריך בזה מכמה סוגיות בש"ס וקצר הגליון להעתיק ממה שהארכתי בחידושיי בענין בטול איסור לכתחילה ועכ"ז מה שהביא מעכ"ת עמ"ש הצ"ץ ביין שנשתנה מראיתו וכו' הא גם להרשב"א י"ל דהכא שאני דהוי כאינו מינו דמתבטל קוה"פ. וכאשר יודיעני כתר"ה מקבלת מכתבי דנא אוסיף איה"ש לכתוב בארוכה וכעת יספיק הקיצור השייך לתחילת ספרו הנחמד. וה' ירים קרן עמו וקרן תורתו ויתברך כבודו וכל המתעסקים במלאכת הקדש תומכי התורה יתענגו על רוב שלום מאדה"ש כנפש הדו"ש אלי' קלאצקי עכ"ד יצ"ו במכתבו אלי בחדש שבט התרב"ן שוב בשנת תרנ"ו הדפיס ספרו הבהיר אמרי שפר וכבדני בו וראיתי שכבר הדפיס בספרו כל ענין הנ"ל בתוספת נופך וביתר שאת כמו שיראה הרואה בדב"ק ובכל זאת למזכרת אהבה קדומה משנתו לא זזה ממקומה:

והכהן הגדול ידידי הגאון מוהר"ר שלמה הכהן מח"ס שו"ת בנין שלמה והגהות חשק שלמה ועוד יצ"ו כתב לי בעניינים אלו במכתב לחזקיהו בקבלת ספרי שדי חמד וז"ל אמרתי לכתוב למר נ"י איזה גרגרים שעלו על רעיוני בעת עיוני בספרו וזה החלי בע"ה וראשון לציון ראיתי למר נ"י בראש ספרו שהאריך למעניתו בדין דאין מבטלין איסור לכתחלה ואסף כל מחנות הקדושים גאוני קדמאי ובתראי המדברים בדין זה כל רז לא אניס לי' בדבריהם ז"ל והוציא מהם סולת מנופה בי"ג נפה כמה חילוקי דינים בזה וכמעט שלא הניח מקום להתגדר בו זולת מה שראיתי להדר"ג נ"י דמתקשה בד' הפר"ח באו"ח סי' תנ"ג שהוציא מלשון הטור שם דאם מתכוין לבטל החמץ אסור ואף דעדיין היתר הוא ולא דמי ליבש ביבש שנתבטל חד בתרי ורוצה לבשלם בקדרה אחת שמותר להרבות עד ס' דשאני גבי חמץ שרוצה לבטל כדי שיה' מותר לאכול בפסח הרי הוא כמבטל איסור לכתחלה וכתב כת"ר נ"י שאינו מבין מה בין זה ליבש ביבש שנתבטל בששים ומה שהביא לתרץ בשם ס' קהל יהודה דהתם יכול לבשלו בב' קדרות אינו נכון לענ"ד דמה בכך דיכול לבשלו בב' קדרות הא גבי חמץ נמי יכול לאכול בהיתר גם בלא ביטול והיינו אם יאכל קודם הפסח ומ"מ כיון דהוא רוצה לאכלו בפסח בזמן איסור הצריך ביטול מיקרי מבטל איסור וא"ל התם נמי הא מבטלו אדעתא שיוכל לבשלו בקדרה אחת ולבשלו בקדרה אחת צריך ביטול בס' וא"כ גם התם מיקרי מבטל איסור דהא נהנה בביטולו. אבל איני יודע מה קשה לו בד' הפר"ח דהא דבריו ז"ל פשוט וברור בלי שום דוחק דשאני יבש ביבש שנתבטל ברוב מין במינו כבר נעשה הכל היתר מה"ת אף לבשלו בקדרה אחת דמה"ת מין במינו בטל ברוב אף לח בלח רק דמדר' אמרי' דחוזר וניעור אם בא לבשלן בקדירה אחת וגם בזה אינו מוסכם להלכה דהרשב"א הוא דס"ל כן דחוזר וניעור וכן פסק המחבר ביו"ד בס"ס ק"ט אבל הרא"ש ז"ל סובר דמאחר שנתבטל ההיתר ברוב בעודו יבש נהפך האיסור להיתר ומותר לבשלו בקדרה אחת אף בלא ביטול בס' וכן פסק הרמ"א בהגה שם דבמקום הפסד יש לסמוך על דברי המקילין להתיר והלכך אף לדעת הרשב"א דצריך ביטול בס' מ"מ לא עדיף מאיסור דרבנן שכבר נתערב ברוב ואין בהיתר כדי לבטלו דסובר הרשב"א בעצמו בתו"ה דמותר להוסיף עד ס' ולבטלו וכמו שכ' המחבר בסי' צ"ט סעיף ו' והוא מד' הטור בשם הרשב"א ואף דשם אינו מתיר רק באיסור דרבנן שנתערב ואין בהיתר כדי לבטלו שאני התם דתחילת התערובת היה לח בלח ולא הי' ס' דכוותה באיסור דאורייתא בודאי אסור להוסיף דהא אף לאחר התערובת עדיין אסור הוא מדרבנן מיהת אבל בנתערב יבש ביבש דעכשיו היתר גמור הוא ואף לאחר שיתבשל בקדרה אחת לא יהי' רק איסור דרבנן בודאי מותר לבטל אבל לערב חמץ קודם הפסח דבלא ביטול איכא איסור כרת אם יאכלנו בפסח בודאי מיקרי מבטל איסור דהא בפסח הוא דבר אסור ואף דעכשיו הוא היתר מ"מ הוא מבטלו כדי לאכלו בפסח ומיהו יש להוציא משם דחמץ נוקשה דרבנן בודאי מותר לבטל בששים קודם הפסח דבחמץ נוקשה דרבנן קודם הפסח הוא ממש כמו יבש ביבש שנתבטל חד בתרי וק"ל. וגם דנתערב ממילא חמץ חד בתרי יבש ביבש קודם הפסח מ"מ אסור להוסיף עד ס' כדי שיהי' מותר לבשלו בקדרה אחת בפסח דהא חמץ במצה הוי מין בשאינו מינו ואם יבשלם בקדרה אחת יהי' איסור דאורייתא דהא מין בשא"מ צריך ס' אף ביבש מדרבנן מחמת גזירה דשמא יבשלם ויתן טעם הרי אם מבשלן באחת אסור מה"ת ואף שכבר נתבטל ברוב בעודו יבש ומיהו אין נ"מ בזה דהא בלא"ה לא מהני ביטול ליבש ביבש קודם הפסח דהא קי"ל דביבש ביבש חוזר וניעור בפסח לאסור במשהו. ובאמת שאיני מבין מה דנחלקו האחרונים בדין אם מותר לבטל חמץ בס' קודם הפסח דהא בלא"ה לא שייך ביטול דהא הוה דשל"מ דהרי יכול לאכלו קודם הפסח והיאך יהי' מועיל הביטול לאכלו בפסח והא דעת הר"ן בנדרים ד' נ"ח ע"א דמה דתנן בשביעית דשביעית אוסרת כל שהוא במינה לבעור דר"ל דצריך לאכלה קודם זמן הביעור ולא מהני הביטול לאוכלו גם לאחר זמן הביעור משום דמיקרי דשיל"מ דהא יכול לאכלו מקודם ודלא כפרש"י שם וא"כ חמץ לפני הפסח נמי יכול לאוכלו לפני הפסח ואולי דמיירי לענין לבטל בס' מין בשא"מ דבטיל בס' גם בדבר שיש לו מתירין. או דמיירו אם עבר והשהה אותו עד שהגיע הפסח אם מהני הביטול שביטול קודם הפסח. ועוד נ"ל לומר דדוקא בשביעית דגם עכשיו מיקרי איסור לענין סחורה ושאר קדושת שביעית אבל בחמץ קודם הפסח לא שייך לקרותו דשיל"מ דבדבר של היתר לא שייך לקרותו דשל"מ ובזה נתיישב מה שתמה על הר"ן בתשובה בחטין מבוקעות שסותר לדברי הר"ן בנדרים הנ"ל ובשו"ת נו"ב מה"ת ביו"ד בסי' נ"ג בהגהת בנו דחה ליישב.

וגם מה שתמה מר נ"י על הרב אפי זוטרי מה שמחלק בין תערובת יבש ביבש לתערובת לח בלח לענ"ד דברי הרב הנ"ל יש להם מקום עפ"י דברי הגאון בעל נוב"י ז"ל מהד"ת ב"ח יו"ד סי' מ"ה שהעלה שם דלבטל יבש ביבש לד"ה הוא איסור תורה דדעת הסוברים דאינו אלא מדרבנן למדו כן מזרוע בשלה וא"כ אין לנו אלא בתערובת לח בלח דאין האיסור עומד בפני עצמו רק הוא מעורב בהיתר ואינו עומד להכירו לעולם דומיא דזרוע בשלה דאין שם רק תערובת טעמו של איסור אבל יבש ביבש דאם יבא אליהו ויאמר דזהו האיסור הרי יחזור לאיסורו אין סברא כלל דיהי' מותר לבטל מה"ת לכתחלה ועפ"י הנחה זו דברי האפי זוטרי מאירין ונכונים דביבש ביבש דהוא איסור תורה ובאיסור תורה לא שייך לחלק בין זמן היתר לזמן איסור דמ"מ הא רוצה לבטל ולהנות ממנו בזמן איסור אבל לח בלח כיון דאינו אלא מדרבנן ובטיל דהטעם דאסרו רבנן לבטל איסור משום דחשו חכמים דשמא ישהה האיסור בביתו כדי לבטלו ויבא לידי תקלה וכמו דאסרו להשהות ספק טרפה י"ב חדש מחשש תקלה וכן כל איסורי הנאה דתנן במתני' דסוף תמורה דצריכין קבורה ודאי אינו אלא מדרבנן משום חשש תקלה אצרכינהו רבנן קבורה דהיכן מצינו בתורה זבוח ושאר איסורי הנאה דצריכין קבורה וכן מפורש בתוס' דע"ג ד' ס"ב ע"ב ד"ח ולקברינהו דכל חיוב קבורה באיסורי הנאה הוא משום חשש תקלה (אמר המחבר עיין לקמן באות ל"ח בד"ה ומה שאיסורי הנאה) וכן מה שגזרו דגידולי תרומה תרומה הוא ג"כ מחשש תקלה וכמו שמבואר בשבת ד' י"ז ע"ב וע"ע היטב בתוס' ב"ק ד' קט"ו ד"ה אתי] וא"כ זה לא שייך רק כשמבטלו בזמן איסור אבל בזמן היתר מה תקלה שייך אז ולפ"ז אפי' נימא דחמץ שמו עליו מ"מ לענין איסור ביטול אינו מעלה ומוריד ואף דשם איסור עליו מ"מ הא לא שייך תקלה קודם הפסח ואף דנר' דהאפי זוטרי לא כיון לזה דהא מסיים הטעם דבלח מעורב יפה מ"מ חילוקו אמת ונכון מטעם שכתבתי. ואכן מש"כ האפי זוטרי בד' הרשב"א כן דבלח בלח מודה זה ודאי ליתא לפי הטעם שכתבתי דהא הרשב"א איירי לענין חטים מבוקעות דצריך לטחון אותם ולעשותם קמח ולאחר שנעשו קמח הרי א"א להוציא האיסור מההיתר ואף אם יבא אליהו ויאמר דזהו קמח הנעשה מחיטי חמץ מ"מ א"א לבררן ואף לדעת הסוברים דקמח בקמח מיקרי יבש ביבש מ"מ לענין זה מיקרי לח דהא בקמח לא שייך סברת הנו"ב כלל ודו"ק:

ובדברי אלה אשר כתבתי דאם הוא דרבנן עיקר הטעם הוא משום תקלה עולה לנו טעם נכון ג"כ למש"כ מר ני' שם אות ג' בשם הפמ"ג דהא דכ' המרדכי דמשו"ה מותר לערב סכך פסול בסכך כשר לכתחלה היינו משום דס"ל דהוא איסור דרבנן ולכן לא אסרו אלא באיסורי מאכלות ואיסורי הנאה אבל לא בפיסולי מצוה אבל למ"ד דהוא דאורייתא אין חילוק בין איסור לפסול וכן משמע באמת מלשון המרדכי שם וכמו שמדייק מר מלשונו ולכאורה צריך להבין דמ"ש דלא גזרו גם בפסולי מצוה דמה לי איסור לאו או איסור עשה ועוד דהא אפילו באיסור דרבנן קי"ל דאסור לבטל או להוסיף אבל לפי מש"כ אתי שפיר דגבי סכך פסול לא שייך כלל חשש תקלה. מיהו מד' המרדכי שכ' הטעם דמצות לאו ליהנות ניתנו משמע דלאו משום חשש תקלה רק דגזרו רבנן שלא יהנה מן האיסור אך לפ"ז יצא לנו דין חדש דדבר שאינו ראוי לאכילה כגון גיד הנשה שנחתך לחתיכות דקות יהא מותר לבטלו בס' או ברוב וכן להיפך באתרוג של ערלה יהא אסור לבטלו כדי לצאת בו ידי מצוה דהא באתרוג שייך שפיר חשש תקלה ובאסיפת דינים במערכת ד' מינים סי' י"ג הביא מר ד' הסמ"ג דאסור משום שמא יאמרו דמבטלין איסור לכתחילה לאכילה ולפי מש"כ בלא"ה אסור וצ"ע בזה וכן יהא מותר לכתחלה לערב חלב בתוך מרק של בשר ולבטלו בס' דהא חלב היתר הוא ולא שייך חשש תקלה. ובהגהותי על היו"ד הנדפס ביו"ד החדשים ד' ראם הנדפס בתוך ביאור מטה יהונתן בסי' פ"ז כתבתי ליישב בזה תמיהת המהרש"א בחולין ד' קט"ז ע"ב בהא דאמרינן שם דאין מעמיד' בעור קיבת נבלה והקשה המהרש"א ז"ל דמאי אירייא עור קיבת נבילה ואפי' בעור קיבת כשרה אסור לכתחל' מצד איסור בו"ח וכה"ג הקשו התוס' שם בעמוד א' ד"ה המעמיד ותירוצם שם לא שייך הכא ואמנם אם נאמר דמותר לערב לכתחי' טעם חלב בבשר אם יש ס' י"ל דמיירי הכא אם יש ס' בגבינות כנגד עור הקיבה דמצד איסור בו"ח הוי שרי אבל אם הוי עור של נבילה אסור מטעם מעמיד ולא מהני ס' דאיסור מעמיד אינו אלא אם מעמיד בדבר שכבר אסור וכמו שמבואר שם בשו"ע ובלא"ה הא שם אינו אלא בו"ח דרבנן דהא אינו אלא דרך בישול ובאיסור דר' הא מותר לבטל לכתחילה היכא דמקלי קלי איסורא והכא הוי כמקלי קלי איסורא דעור הקיבה נאבד וכלה לגמרי בתוך הגבינות ומיהו אין זה ברור כ"כ וצ"ע:

ולענין מה שהביא שם בשם הישועות יעקב דבאיסורי הנאה אסור לבטל מה"ת לד"ה תמהתי שלא העיר כת"ר מ"ש המ"ל ז"ל בהלכות מעילה שהביא כת"ר בעצמו ד' ד' ע"א דהוא חולק ע"ז דהרי התם מיירי בציפורי עיר הנדחת דאסורין בהנאה ובזה לד"ה אסור מה"ת לבטל ומה ראיה מייתי מזה המ"ל לדעת הסוברים דאסור לבטל מה"ת גם באיסורי מאכלות. וגם מוכח דלא ס"ל סברת הנו"ב דביבש ביבש אסור מה"ת דהא התם יבש ביבש הוא ואפשר להכיר האיסור ומיהו בעיקר דברי המ"ל אינו מובן לי לא קושייתו ולא תירוצו דמה ענין זה למבטל איסור הא אין כונתו לבטל רק לקיים מצות שילוח וגם מי יימר דיתבטל ויתערב בין צפרים אחרים כשרים וגם הקושייא אינו מובן כלל דהא איכא חשש תקלה דימצא אותו אדם כשהוא בעצמו בלא תערובת כלל ויאכלנו. וגם בלא"ה לא קשייא דעיקר כונת הגמ' דאף דמותר לבטל איסור מה"ת מ"מ אין סברא דהתורה תצוה זה למ"ע לעשות מצוה שיבוא בזה תקלה לאחרים דהא כתוב דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום ואין סברא כלל דהתורה תצוה מצוה שיוכל לבא מזה תקלת עבירה וכעין זה כתבתי מכבר לכת"ר נ"י במה שמקשה הש"ס בפסחים ד' ק"ט דהיכי מתקני רבנן מילתא דאתי בה לידי סכנה ואף דשלוחי מצוה אינן ניזוקין וכמו שהקשה כת"ר בספרו הבהיר מכתב לחזקיאו וכתבתי ליישב דאף דכונת הגמ' להקשות דנהי דלאחר שתקנו רבנן ד' כוסות לא יבא לידי סכנה אבל הקושייא על חז"ל איך הטילו מצוה שיכול לבא לידי סכנה וזה ברור עכ"ל יצ"ו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף