שדי חמד/כללים/ט/כג
|
< הקודם · הבא > |
כלל כג טובת הנאה אי הויא ממון או לא עיין להרבנים שפתי כהן בח"מ סי' ל"ז סק"י ובסוף סי' ש"ן מחנה אפרים בהלכות טובת הנאה (ד' ז"ך ע"ב) נאות יעקב בתשובות שבראש הספר בסי' ד' באריכות שאגת אריה תוך סי' ע"ז דרך המלך בהלכות מעשר פרק ששי דין ו' (וגם בדין טובת הנאה לבעלים) עי"ש בדף פ' ע"ג והלאה ובס' ימי שלמה בדף ח"ק ע"ג בדין טובת הנאה לבעלים ועיין עוד בדרך המלך הנ"ל בהלכות מכירה פרק שלישי דין ח"י ד' ק' בדין טובת הנאה אי הוי ממון וישרי לב ד' ז"ן ע"ב אות ו' ובקונטרס אחרון שם במערכה זו שאילת שלום על השאלתות בפרשת קרח שאלתא קל"ב האריך בדין ה ודעתו דאית לן למינקט כדפסקו רבינו חננאל והשאלתות דטובת הנאה ממון והפוסקים שפסקו אינה ממון אילו הוו חזו שגם דעת רבינו השאלתות כדעת רבינו חננאל דטובת הנאה ממון הוו הדרי בהו ועל כל פנים חלילה להקל על פי סברא דטובת הנאה אינה ממון כי מי לא יירא משני האריות האלו וכו' עי"ש דב"ק והמעיין בדברי הפוסקים יראה דנלוו עמהם שרים רבים מהראשונים ואחרונים דנקטי הכי הלא המה הרמב"ן והר"ן והרשב"א והריטב"א בחידושיהם לסוף פרק האיש מקדש שהביאו דברי רבינו חננאל בשתיקה כהודאה והריטב"א כתב כן בפירוש בתשובה שהביא מרן הב"י בח"מ סי' ל"ז ובפירושו לנדרים בסוגיא דדף פ"ד גבי מאי דתנן קונם כהנים ולוים נהנים לי וכו' עי"ש וכן נקיט הרב מוהרימ"ט בח"ב בחלק יו"ד סי' ה' ובחלק ח"מ סי' צ"ז וכן נראה דעת הרב כנסת הגדולה שהביא הרב ערוך השלחן ביו"ד סי' ס"א ס"ק כ"ד וכן תפס הרב מוהרח"א בקונטרס שבסוף ס' מוצל מאש דת שהביא תורף דבריו הרב אהל יעקב במערכה זו אות א' וכן נראה דעת הראב"ד בפרק ששי מהלכות מעשר דין ט"ו כמו שכתב הרב מחנה אפרים בהלכות טובת הנאה סי' א' ד' ז"ך ע"ג (בד"ה אמנם) והרב מקנה אברהם במהדורא בתרא אות קפ"ב וכן כתב מפורש באור זרוע הגדול בפסקיו לבבא מציעא (שנדפסו בעיר קדשנו ירושלים תוב"ב בשנת תרח"ם) בסוגיא דדף י"א ע"ב דרבינו חננאל פסק דטובת הנאה ממון וקימא לן כוותיה:
עוד תשוב ותראה בעניינים אלו פלפולים עמוקים ורחבים בהעמק שאלה פרשת קרח שאלתא קל"ב הנ"ל ובפרטות בדף כ"ח ע"א קרוב לסופו עד ד' ל"ב ע"א קרוב לסופו והם דברי ידידי הגאון המופלא מוהר"ר רפאל שפירא אבד"ק באברוסק יצ"ו חתן הגאון המחבר ושם אתה מוצא פלפול גדול ונורא בחריפותו ובקיאותו ברוך שחלק ליראיו מחכמתו ועיין עוד בקרן אורה בחידושיו לנדרים דף פ"ד ע"ב (מד"ה אלמא טובת הנאה והלאה) יבא הלוי דף ז"ן ע"ג מקור חיים בהלכות פסח בהקדמה לסי' תל"א אות ג' (בד"ה ועתה נבאר אי מהני) קהלת יעקב במענה לשון בחלק ג' אות תרל"ב אהל יעקב במערכה זו אות א' מלא הרועים במערכה זו מקנה אברהם במהדורא בתרא אות קפ"ב כסף נבחר כלל ע"ה אזן אהרן במערכה זו אות א' ב' ג' וכן אברהם אזכור אות ט"ז ספר המקנה החדש (להגאבד"ק חאללאש) כלל כ"ט ד' נ"א ובח"ג כלל ט"ל פרט ד' דף ל"ה עבודת השם בחלק יו"ד סי' ב' ד' יו"ד ע"א וע"ב תהלה לדוד החדש (להגאבד"ק בארדיעשוב) בקונטרס שהם וישפה שבסוף ח"א בהלכות נדרים ד' ו' ע"ג:
וכתב הרב מלא הרועים באות א' דר' אליעזר בפסחים דף מ"ו ע"ב סובר טובת הנאה ממון ולכן עובר על חלה בבל יראה ואף דמסקינן דכולי עלמא אינה ממון הנה רש"י בדף מ"ח בד"ה אהדר ליה במכילתא כתב דלפי מאי דאהדר ליה על כרחין סובר דטובת הנאה ממון וכל זה לפירוש רש"י וכו' וסיים ויש לומר דוקא בחמץ סובר ממון כיון דמצוי בידו אבל בעלמא סובר אינה ממון עיין בפני יהושע שכתב כן אליבא דרבי עכ"ל וספר פני יהושע אין אצלי אבל ראיתי סברא זו (לחלק בטובת הנאה בין שאר מילי לחמץ) בשאגת אריה (סי' ע"ז תוך ד"ה ובאמת בד' נו"ן ע"ד מדפוס יוזעפאף) ששם הביא סוגיא דפסחים דף מ"ו ע"ב הנ"ל דמסקי' דכולי עלמא טובת הנאה אינה ממון וכו' והכריח דלפירוש רש"י על כרחין דלמסקנא סבירא ליה לר' אליעזר טובת הנאה ממון והקשה על פי זה דרבי שם בדף מ"ח ע"א פסק הלכה כר' אליעזר והלא רבי סבירא ליה בקדושין דף נ"ו ובנדרים ד' פ"א דטובת הנאה אינה ממון ואיך קאמר הלכה כר' אליעזר וכתב דאף דלפירוש רש"י בהכרח לומר דהא דאמר רבי הלכה כר' אליעזר לאו אכוליה מילתיה קאמר דהלכה כר' אליעזר אלא דוקא בהואיל אך לא משמע הכי מדסתם ואמר הלכה כר' אליעזר משמע דאכוליה מילתיה קאמר וכתב לפרש דהא דפליגי ר' אליעזר ור' יהושע בטובת הנאה אי ממון אי לא לא דמי לשאר המקומות שבש"ס בפלוגתא דטובת הנאה ממון או לא דבהנהו הפירוש הוא אם מה שיש לבעלים טובת הנאה נחשב לו לממון דידיה או לא ונפקא מינה לענין קידושין ולגונב טבלו של חבירו אם משלם דמי תרומות ומעשרות שבו ולענין מודר הנאה וכן אם אפשר לו להקנות במטלטלין אגב קרקע דמאן דאמר טובת הנאה ממון הוי ממונו לכל הנ"ל אבל בהא דר' אליעזר ור' יהושע הא דקאמר ר' אליעזר סבר דטובת הנאה ממון היינו דלעבור עליו בבל יראה דוקא נחשב כממון וטעמא דר' אליעזר משום דכמו שמצינו שהחמירה התורה לענין בל יראה בקבל עליו אחריות דאף דדבר הגורם לממון כי האי גוונא לאו כממון דמי לכולי עלמא בכל דוכתא משום דהא איתיה בעיניה והדרא למאריה ואפילו הכי לענין בל יראה כממון דמי כדאמרינן בפרק קמא דפסחים הכא נמי סבירא ליה בטובת הנאה דאף על גב דבכל דוכתא לאו כממון דמי לענין בל יראה טובת הנאה ממון הויא ור' יהושע סובר דאף דבדבר הגורם לממון חדית לן קרא לענין בל יראה מכל מקום לא גמרי' מניה לטובת הנאה אלא כשם שאינה ממון בכל דוכתא הכי נמי אינה ממון לבל יראה אלו תורף דברי קדשו והאריך עוד לצדד בזה עי"ש:
והרב מקור חיים בפתיחה לסי' תל"א בסק"ג (בד"ה ועתה נבאר אי מהני) הביא מה שכתב הרב שאגת אריה דר' אליעזר סובר בעלמא טובת הנאה אינה ממון ורק לענין בל יראה כממון דמי ומה שהמציא על ידי זה דלא מהני ביטול למידי דהוא רק טובת הנאה והרבה להשיב על המצאתו והוא כתב להסביר בדרך אחרת דודאי למאן דאמר טובת הנאה אינה ממון כיון דיכול להקדיש ולהחרים הטובת הנאה שיש לו בקדשים כמבואר בערכין דף כ"ח וכ"ט כל שכן שיכול להפקיר ולבטל ומה שאין יכול לקדש אשה בטובת הנאה למאן דאמר טובת הנאה אינה ממון וכן הגנב פטור מכפל של טובת הנאה היינו טעמא דודאי טובת הנאה שוה כסף היא דהא שמין אותה בהקדש כדאיתא בערכין שם ואיך שייך לומר אינה ממון בדבר שיש לו שומה וכל העולם נותנים סך הרבה עבור זה אלא פלוגתייהו אם טובת הנאה חשיב ממון וזכות בגוף החפץ דמאן דסבר ממון חשיב כאילו יש לו ממון וזכות בגוף החפץ ויכול להקנות הטובת הנאה במשיכת החמץ ומאן דסבר אינה ממון היינו שאין חשוב ממון וקנין בגוף החפץ רק זכות מבחוץ הוא דזכי ליה רחמנא ואין יכול להקנות הטובת הנאה במשיכת החפץ וכן אין יכול להקנות בחליפין ואגב קרקע רק חפץ ולא זכות מבחוץ אבל קנין הנתפס בדבור כגון הקדש הפקר ביטול ודאי מועיל בטובת הנאה וכו' עי"ש דב"ק אחר זמן רב שהשגתי ספר המקנה החדש מצאתי בחלק ג' כלל ט"ל פרט ד' אות ו' ד' ל"ה ע"א שהביא דברי השאגת אריה והמקור חיים הנ"ל והצריך עיון דמדברי התוספות בתמורה דף ל"ב ד"ה מקדשין במה שכתבו ונראה למורי וכו' שמתבאר שרק משום שיש שם בעלים על החפץ יש מקום לחול ההקדש על החפץ אבל בבדק הבית אין מקום לחול אף שיש לו טובת הנאה וזה כהשאגת אריה שמדייק שאין מקום לחול ההפקר עי"ש עוד בזה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |