שדי חמד/כללים/ו/יד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים יד

כלל יד ולערב אל תנח ידך דדרשינן במסכת יבמות ד' ס"ב היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו אינו אלא מדרבנן ולכן שבועה חלה עליו כן כתב הרדב"ז בתשובות החדשות סי' כ"ו וכן מתבאר יפה בדברי הראשונים הרי"ף והרז"ה והרמב"ן ונמקי יוסף והרא"ש בפרק ששי דיבמות (סי' ט') וכן כתבו הרב המגיד והרב לחם משנה בפרק ט"ו מהלכות אישות דין ז' (על מה שכתב הרמב"ם בדין ט"ז ומדברי סופרים וכו') וכן נקטי רבנן בתראי עיין להרבנים בית שמואל ריש סי' א' וס"ק י"ד וישועות יעקב סק"ה ובאר מים חיים בשו"ת אה"עז ד' ט"ל ע"ג ובדרשות הרב מוהראנ"ח בדברי הרב בנו בסוף פרשת חיי שרה ובית חדש אהע"ז סי' א' סק"ו ובשו"ת הרב מוהר"י קצבי סי' ג' וביד שלמה ד' ס"ד ועיניך תחזנה מישרים דנקטי בפשיטות דאינו אלא מדרבנן. ויש לתמוה על מה שכתב הרב בית חדש ביו"ד סוף סי' רכ"ח דאף שקיים מצות פו"ר מצוה מן התורה לישא אשה משום בבקר זרע זרעיך ולערב אל תנח ידך עי"ש. ואף שכתב כן לפרש דברי האור זרוע שהביא שם מכל מקום משמעות דבריו הוא דלקושטא דמילתא קאמר שהדין כן ואף אי אליבא דריא"ז הוא דאמר וליה לא סבירא ליה הכי מכל מקום היה לו להעיר שסברא זו היא נגד כל הראשונים הנז"ל ומנא ליה להא"ז שדבר זה הוא מן התורה. וכן יש לתמוה על הרב ש"ך ביו"ד (סי' רל"ט ס"ק כ"ג) שלא העיר בזה כיעי"ש גם הריב"ש (בסי' ט"ו) כתב ואפילו מי שיש לו בנים וכבר קיים מצות פו"ר אף שאינו חייב מן התורה ליש אשה בת בנים ממצות חכמים לישא בת בנים כר' יהושע דאמר נשא אשה בילדותו וכו' ולזה כתב הרמב"ם מצוה מדברי סופרים וכו' עכ"ל. וכן כתב הרב קרן אורה בסוף פרק הבא על יבמתו (בד"ה ולא מפקדא) דאינו אלא מדרבנן ועיין במה שרשמתי בקונטריס כללי הפוסקים סי' ה' אות ח' ובקונטריס אסיפת דינים במערכת אישות סי' ב' אות כ"ה סק"ז (בשדי חמד ת"א) הבאתי שמצאתי שכבר השיגו על הרב ב"ח בזה עי"ש. וכן כתב הסמ"ג בעשין ריש סי' מ"ט דמדרבנן הוא דאמר ר' יהושע היו לו בנים וכו' וכדברי הריב"ש:

והנה עיקר דין זה למדנו מדברי קבלה ונקיטינן בעלמא דברי קבלה כדברי תורה דמו ויש הרבה פוסקים שסוברים דאזלינן בספקו לחומרא כדין ספיקא דאוריתא כמו שרשמתי בקונטריס הכללים במערכת הסמ"ך אות ל"ח ומכל מקום אין נראה לומר שיהא לו דין תורה ממש להקל שלא תהי' שבועה חלה עליו (כמו שכתוב הרב ב"ח לדברי הא"ז הנ"ל) אמנם יש מקום ליישב קצת על פי דברי הרשב"ם במסכת בבא בתרא ד' צ"א ע"א (בד"ה כדרבה בר רב הונא) וז"ל ואעפ"י שהיה לו עדין בנים הרבה אשמועינן שאם נשא אדם אשה בבחרותו ישא אשה בזקנותו כמו שעשה אבצן דהיינו בועז לפי שהיה ירא שמא ימותו בניו מאשתו ראשונה בחייו ולא יהיה לו זכר וכתיב בבקר זרע זרעיך ולערב אל תנח ידך דמהכא נמי דרשינן ליה כדמפרש קרא טעמא כי אינך יודע איזה יכשר וכו' עכ"ל ונמצא דעיקר חיוב זה הוא משום חשש ביטול מצות פו"ר ואם כן יש לומר דחשיב ספקא דאוריתא משום מצות פריה ורביה ולכן לדעת הסוברים דחומר הספקות מדאוריתא חשיב זה חיוב דאוריתא מספק וכיון דהוא מדאוריתא יתכן לומר דאין שבועה חלה עליו כן נראה לצדד בדוחק והייתי נבוך בזה זמן רב כי לפי הנראה אין זה בסוג ספיקא דאורייתא ומה גם שלא ראיתי בדברי הראשונים הנ"ל מי שכתב כדברי הרשב"ם שהוא משום ספק שמא ימותו בניו ח"ו שוב האיר ה' את עיני ואראה מראות נגהי"ם שמקור דברי הרשב"ם הם מדברי רבינו בעל השאלתות בפרשת הברכה שאלתא קס"ה שאחר שכתב דמחייבי דבית ישראל למינסב נשי ואולודי בני וכו' כתב ברם צריך אילו מאן דאית ליה בנין וידע בנפשה דבר אולודי הוא מי מחייב בפו"ר או לא מי אמרינן כיון דאית ליה בני הא קיים פו"ר או דילמא אף דאית ליה מיחייב למיעסק בפו"ר ואולודי בני דלא ידע אי בני דינקותיה מצליחים או בני דסיבותיה מצליחים וכו' עי"ש כל דב"ק ופירש כונתו מאור עינינו הגאון העמק שאלה יצ"ו. דהיכא דידע בנפשיה חייב משום דספיקא דאוריתא לחומרא הוא כלל גדול בדין בין במצות לא תעשה ובין במצות עשה כדמוכח בחולין ד' פ"ו ע"א לענין שחיטת חרש שוטה וקטן ורבנן מאי שנא רישא דלא פליגי ומאי שנא סיפא דפליגי אלמא דלא תעשה דאותו ואת בנו ועשה דכיסוי הדם שוים אבל אי לא ידע בנפשה דבר אולודי הוא איכא ספק ספיקא שמא בניו הראשונים יצליחו ושמא לאו בר אולודי הוא וכו' וביאר עוד שם בסק"ג דהיכא דידע דבר אולודי הוא דחייב מחמת ספיקא דאוריתא לחומרא הוא מדאוריתא שכן דעת רבינו השאלתות דחומר הספקות מדאוריתא עי"ש ואין ספק שטעם שכתב הרשב"ם משום שמא ימותו בניו הראשונים וכו' מאיש לקח מדברי רבינו בעל השאלתות. שפירש שהוא מחשש כזה והבין בכונתו שמה שכתב ולא ידע אי בני דינקותיה מצליחים וכו' כונתו שלא יצליחו להתקיים בעולם ושמא ימותו בחייו כן נראה לי הדל והגאון העמק שאלה יצ"ו אם היה רואה דברי הרשב"ם הנ"ל היה מאיר עינינו בביאור הדברים כדרכו בקדש ולפי דרכנו למדנו שליש ישוב לדברי הרב בית חדש דיתכן לומר שהוא מן התורה ומכל מקום אינו מתיישב יפה יפה דעל כל פנים דעת כל הראשונים הנ"ל דהוא רק מדרבנן וכן כתב בהעמק שאלה שם לדעת הרמב"ם והרי"ף וכו' עיי"ש ומה שכתב הגאון יצ"ו דכללא דספיקא דאוריתא לחומרא הוא במצות עשה נמי הנה כלל זה שריר וקיים מפי כל הפוסקים דספקא דאורייתא דאזלינן לחומרא הוא גם במצות עשה ואדרבא יש סוברים דאפילו לדעת הרמב"ם דחומר הספקות הוא מדרבנן היינו דוקא בלא תעשה אבל במצות עשה לכולי עלמא ספקן לחומרא אלא דיש סוברים לאידך גיסא דבמצות עשה גם להרשב"א חומר הספקות הוא מדרבנן כמו שמתבאר ממה שרשמתי לקמן במערכת הסמ"ך אות מ"א הצד השוה שבהם דבספק מצות עשה דאוריתא אזלינן לחומרא וכדברי הגאון יצ"ו. ובעיקר האי דינא דנשא אשה בילדותו וכו'. משום לערב אל תנח ידיך. עיין פלפלת נאה להגאון מוהרי"ץ בלאזר יצ"ו בספרי פרי יצחק בסי' מ"ג:

ובמכתב רב גדול מוהר"ר נחום פעפערמאן ריש מתיבתא דעיר דויניסק יצ"ו כתב לי בענין זה ולא איסתייעא לי לעיין בדב"ק ובכל זאת נתתי להעתיק דבריו ככתבו וזה לשונו בעברי על שדותיו החמודות כעני המחזר על השדות בגרנות ללקט איזה שבולת להביא אוכל לנפשי והנה מצאתי ראיתי שבולת אחת אשר לא אוכל להביאה בנפשי וזהו כתב כת"ר דהרשב"ם יחיד בדבר שכתב על ר"י שאמר נשא אשה בילדותו ישא בזקנותו הטעם שמא ימות ע"כ. ואני מצאתי שגם רש"י יבמות כתב כן להדיא ויע"ש ולפע"ד נראה דהראשונים ומכללם הרי"ף דלא גרסי בגמרא מתניתין דלא כר' יהושע אלא גרסי מתניתין כר"י גם כן סוברים כן דהטעם שמא ימות ואם כן קשה אמאי אתותב ר"א דאמר דאם מתו קיים פריה ורביה ממתניתין דבני בנים דילמא ר"א אית ליה כמתנית' דפליג על ר"י ואם קיים פריה ורביה לא ישא בזקנותו דאף אם ימותו גם כן קיים אבל מתניתין דבני בנים דמוכח מינה דלא קיים סברה כר' יהושע דישא בזקנותו דחייש שמא ימות ואם ימות לא קיים לכן גרסי שפיר דמתניתין כר"י ס"ל ואם כן כולי עלמא סברי דישא ואם מתו לא קיים לכן שפיר אתותב אבל אי לא סברי הטעם של רש"י מחשש מיתה קשה מי הכריחו למחוק כל הגרסאות של כל הספרים ואין לומר דפליג מתניתין על ר' יהושע אלא דבהא פליגי דר' יהושע חייש למיתה ומתניתין לא חייש דהרי מתניתין סתמא וסתם מתניתין ר' מאיר ור' מאיר חייש לשמא ימות בכמה דוכתא ולפי זה יצא לנו דין חדש דאם כבר היו לו הרבה בנים יותר מזכר ונקבה אין צריך לישא בזקנותו לפי מאי דנקיטינן דלא חיישינן למיתה דתרי ואבצן שנשא לעת זקנותו אף דהיה לו הרבה בנים מדת חסידות הוא וכיון דכל הטעם דצריך לישא בזקנותו משום חששא הוא והאי חששא דרבנן הוא לכולי עלמא כמבואר להדיא בגמרא בכמה דוכתא ואם כן מאי האי דכתב כבודו משמיה דהנצי"ב מל"ך דהאי דצריך לישא בזקנותו הוא משום ספק דאוריתא וכבודו שתק ליה אלמא אודויי אודי ליה ואיך ארכיב אתרי רכשי התוס' בשבת ק"י ע"ב כתבו דאתתא דר' חייא אי הות מיפקדת אפילו הוא היה אסור לה לסרוסי נפשה משום לערב אף דכבר היו לה ארבעה בנים אלמא דאף שכבר היו הרבה בנים לה אפי"ה מחייב לישא בזקנותו. וקשה הא קימא לן למיתה דתרי לא חיישינן כנ"ל ונראה לתרץ הדבר בטוב טעם ודעת דביבמות דטעמא דבית הלל דאמרי זכר ונקיבה דילפי מבריתו של עולם ובית שמאי ילפי ממשה ופריך מאי טעמא דב"ה ומשני דב"ה סברי דמשה מדעתיה הוא דעבד וכו' וקשה הא גם ב"ש סברי כן דמשה מדעתיה הוא דעבד ואם כן איך ילפי ממשה דשני זכרים סגי ויש לתרץ דב"ש סברי כר"י ב"ב דעל שניהם הוא אומר פרו ורבו ואם כן גם צפורה הוזהרה על פריה ורביה ואם הם לא קיימו פריה ורביה בשני זכרים קשה אמאי לא גרשה משה בכדי שתקיים פריה ורביה אלא ודאי בשני זכרים סגי ולכן לא גרשה וחילי דידי מהא דלקמן ביבמות איתא אמר ראב"י וכבשה כתיב ויש אם למסורת ולריב"ב דגם היא מוזהרת על פריה ורביה דרשינן דיש אם למקרא וכבשוה כתיב כלומר דגם היא נצטוית דגם היא בת כיבוש היא ובסנהדרין דף ד' איתא דבית שמאי אית להו דיש אם למקרא ואם כן כר"י ב"ב סבירא להו דגם היא מיפקדת אפריה ורביה ולכן סברי בית שמאי דבשני זכרים סגי דאי לא קיימו עדיין פריה ורביה קשה אמאי לא גירשה בכדי שתנשא לאחר ותלד עוד נקבה אלא ודאי דבשני זכרים סגי אבל בית הלל סברי דיש אם למסורת ולכן סברי דהיא לא מיפקדה דוכבשה כתיב ולכן אית להו דזכר ונקבה סגי דיליף מברייתו של עולם אבל ממשה ליכא למילף דהוא עבר מדעתיה ומדלא גירשה לצפורה ליכא למילף דהיא אינה מוזהרת אפריה ורביה ומעתה יבאו דברי התוס' כפתור ופרח דהא דביתהו דר"ח היא מפקדת אפריה ורביה ואם כן קשה אמאי לא גירש משה לצפורה אלא ודאי דבשני זכרים סגי ואם כן אף דהיה לו ארבעה בנים מכל מקום לא היה לה יותר מכדי הצורך דצורך פריה ורביה הוא לפי שטה זו שני זכרים כנ"ל ולכן מחוייבת הייתה בלערב דחייש שמא ימות אחד מבניה הזכרים. ות"ל אמרתי דבר זה לפני אחד מגדולי הדור וקלסו יהי נא מחסדו וכו' ואשים קנצי למילי נחום פעפערמאן רש מתיבתא פה דוינסק. שוב כתב במכתב שני אשלים מה שחסרתי במכתבו הקודם בענין נשא אשה בילדותו דאף דכתב הרשב"ם ורש"י דהטעם דצריך לישא בזקנות מחשש מיתה הוא לחד תירוצא בב"מ דהיכא דמפורש טעמא דרשינן טעמא דקרא אבל לאידך תירוצא לא דרשינן נמי בכי האי גוונא עכ"ד יצ"ו:

גם הרה"ג מוהר"ר יוסף הלוי אבד"ק פערעיאסאוו יצ"ו כתב לי בענין זה וז"ל כתב כת"ר בספרו הבהיר לתרץ דברי הרב בית חדש ביו"ד סי' רכ"ח דאף שקיום מצות פריה ורביה מצוה מדין תורה לישא אשה משום לערב אל תנח ידך ומשום הכי לא חיילא עליו שבועה ופירש מר על פי דברי הרשב"ם בבבא בתרא ד' צ"א דיש חשש שמא ימותו בניו בחייו ואם כן הוי ספק תורה ולחומרא מן התורה דבמצות עשה אף להרמב"ם אזלינן לחומרא מן התורה ומשום הכי לא חלה השבועה זהו תוכן דבריו בקיצור לענ"ד תמוה הא מבואר בש"ס יבמות ד' כ"ו ע"ב למיתה דתרי לא חיישינן ואם כן מי שיש לו הרבה בנים שאף אם ימות אחד ישאר לו כדי קיום מצות פריה ורביה תו ליכא ספק תורה שמא ימותו תרי דלא שכיח ולא הוי ספק השקול ומוכרח דמה שכתב הרשב"ם באבצן שהיה ירא שמא ימותו בניו הוא רק מדרבנן מדברי קבלה כדעת כל הפוסקים ולא מטעם ספק תורה דלא הוי ספק כלל כנ"ל דלמיתה דתרי לא חיישינן רק מדברי קבלה חיישינן אף במידי דלא שכיח כיון דקיום העולם תלוי בזה ניחוש אפילו למיתה דתרי ותלת וכי האי גוונא כתבו התוס' יומא ד' ב' ע"א ד"ה וחכ"א כיון דכפרת כל ישראל תלוי בזה חיישינין עיי"ש הכי נמי יש לפרש כוונת הרשב"ם אבל מצד ספק תורה בוודאי ליכא ספק כלל דהוי מילתא דלא שכיח היכא דיש לו הרבה בנים והב"ח מיירי בכל גוונא אם כן אי אפשר ליישב דבריו כדכתב כת"ר:

ובעיקר קושייתו על הבית חדש יש ליישב בפשיטות כדכתב מר דנקיטינין דדברי קבלה כדברי תורה דמו ומה שכתב שלא נראה לומר שיהא לו דין תורה ממש להקל שלא תהיה שבועה חלה עליו נראה לענ"ד ליישב על פי דברי הש"ך ביו"ד (סי' רט"ו ס"ק י"א) על מה שכתב הרמב"ם והשו"ע סעיף ד' בנדר לצום יום ראשון או שני כל ימיו ופגע בהם חנוכה ופורים נדרו בטל והקשה מרן הבית יוסף באו"ח סי' תי"ח על הרמב"ם היאך יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה שאנו אומרים אכול. לזה תירץ מרן הב"י משום מגדר מלתא כו' יש כח בידם לקיים דבריהם ופירש הק"ך דדוקא היכא דנדר לצום כל ימיו יום ראשון או שני אם כן יצטרך זה להתענות כל ימיו בחנוכה ופורים אם כן מיעקר מלתא דרבנן ובזה יש כח ביד חז"ל לעקור דבר מן התורה אפילו בקום ועשה יעו"ש בש"ך ולפי זה יש לומר גם בנידון הב"ח מיירו שנשבע שלא ישא אשה כל ימיו אם כן מיעקר מלתא דרבנן לגמרי דחייבו חז"ל לישא אשה מדברי קבלה משום בבוקר זרע זרעך וכו' ובכי האי גוונא לא חלה השבועה משום מיגדר מלתא יש כח בידם לעקור דבר מן התורה אף בקום ועשה וכדעת הרמב"ם אבל אם נשבע שלא לישא אשה עד זמן פלוני יש לומר דמודה הב"ח דחלה השבועה דהא אפשר לקיים המצוה אחר הזמן וכדכתב הש"ך שם ומשום הכי הש"ך בסי' רל"ט סי"ק כ"ג לא העיר כלל על דברי הבית חדש משום דיש לתרץ דבריו על פי מה שכתב בש"ך הנ"ל (אמר המחבר עדיין לחלוחית הדין קיימת שכתב הרב יצ"ו דהבית חדש מיירי בכל גוונא ומפני זה לא נתקררה דעתו במה שכתבתי אני הדל דנצטרך לומר דמיירי באופן כזה ולא באופן כזה וזה דוחק דסתמא דמילתא בכל גוונא מיירי ואמאי לא לימא מר לדידיה נמי הכי ואיך תנוח דעתו לומר דהבית חדש איירי בנשבע שלא ישא כל ימיו וכו'):

ומענין לענין באותו ענין קשה לי לפי מה שפירש מר בכוונת הבית חדש דמשום הכי לא חלה השבועה משום ספק במצות עשה דהרי ספק דבר תורה לחומרא מדאורייתא וחיישינן שמא ימותו הבנים אם כן הא שבועה היא גם כן דבר תורה ונימא להיפך לחומרא לענין איסר שבועה דוודאי לא ימותו וחלה השבועה דהא אף בספק דרבנן היכא דסתרי אהדדי אזלינן לחומרא בתרוייהו וכדכתבו התוספת בבבא קמא ד' י"א ד"ה דהא ובמסכת נדה ד' כ"ז ע"א ד"ה חומר וכדכתב השער המלך בפרק יו"ד מהלכות מקואות וכת"ר בעצמו בספרו דברי חכמים בסי' ס"ז האריך בזה וכל שכן בספק תורה היכא דסתרי אהדדי אזלינן לחומרא בתרוייהו ואם כן בנדון דידן דהספק סותר דלענין מצות פריה ורביה יש לומר לחומרא שמא ימותו הבנים ולענין השבועה יש לומר להיפך לחומרא דלא ימותו והשבועה חלה וחייב קרבן הן אמת דלענין קרבן יש לומר דלא אמרינן ספק תורה לחומרא דיש חשש דמביא חולין לעזרה וכדכתב רי"ט אלגזי בהלכות בכורות פרק ג' דאף לדעת הרמב"ם דסובר בספק מצות עשה אזלינן לחומרא מן התורה מכל מקום לענין קרבן לא אזלינן לחומרא משום חולין לעזרה עיי"ש מכל מקום יהא חלה השבועה לענין לעבור על בל יחל ולמה כתב הב"ח דלא חלה השבועה כלל ואין לומר כיון דלא חלה השבועה לענין קרבן ממילא לא חלה גם לענין בל יחל זה אינו דהא כתב הר"ן בנדרים ד' ח' ד"ה והלא מושבע דאף היכא דלא חלה השבועה לקרבן חלה השבועה לענין בל יחל יעו"ש וכיון דחלה השבועה לענין בל יחל מחמת ספק תורה לחומרא יש לנו לומר דאסור לישא אשה אף דלענין מצות עשה דפריה ורביה יש ספק תורה להיפך לחומרא מן התורה ואין שבועה חלה לבטל מצוה מכל מקום אם לא ישא אשה עדיין אינו מבטל מצות עשה דפריה ורביה דהא לעת עתה יש לו בנים רק דחיישינן שמא ימותו אבל אם ישא אשה הוא עובר תיכף השבועה דהא השבועה חלה מספק תורה לחומרא שמא לא ימותו ומוטב שלא ישא כיון דלעת עתה יש בו בנים ואינו מבטל כעת המצות עשה לזאת ל נראה לענ"ד לפרש כוונת הב"ח מטעם ספק דבר תורה והנכון כמו שכתבתי עכ"ד יצ"ו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף