שב יעקב/א/יז

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

שב יעקב TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png יז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שאלה יז

שלמא רבא לכהנא רבא אדם גדול בענקים. מימיו מתוקים וחריפים מים עמוקים. בקיאתו וחריפתו שבעתים בים התלמוד מזוקקים. רמא דיקלא וזקפא סכינא חריפא ברק השנון לקבל אלפא לשמן תורק שמו נודע בשערים בתורתו מאיר ומנהיר לארץ ולדרים. מסיק שמעתתא אליבא דהלכתא מפרש ויוצא בשיירה ונכנס בשיטה מפרק הרים וטוחן יורד ונוקב לעומקי מצולות ומערות בונה וסותר על מנת לבנות בתים מלאים כל טוב בהעמק שאלה והגבה למעלה. בהיכלו כבוד אומר כולה. הוא ניהו מאור הגולה מופת הדור חסיד ועניו כהלל אור ישראל וקדושם עיקרן ושרשן כל אלה מעלות שפעת אדוני אוהבי נאמני חביבי כאבי הוא ניהו מלכא דרבנן הגאון הגדול כהן גדול מאחיו נשיא אלקים בתוכינו עטרת ראשינו ותפארתינו כמהור"ר יעקב הכהן נרו יאיר לנצח בקהל עם. ירוממוהו במקום זקנים יהללוהו אב"ד ור"מ דק"ק פראנקפורט והמדינה על דגלו חונה:

הנה טרם אחלה לדבר אודה את ה' ברוך ה' אלקי ישראל אשר לא השבית לנו גואל להאיר עינינו בספיקתינו ובימיו יש תורה בישראל אשרי הדור שהוא שרוי בתוכו בכל מקום הלכה כמותו מי כהחכם יודע פשר דבר והנה כבר באתי בשאלתי פעמיים ושלש שיחדת את הדיבור לאדוני במגילה עפה קראתי ואין עונה ותמה אני ולא ידענא מאי אידון בי הלא תמיד דלתי מדרשו פתוחין להשיב לשואלו מאתו תורה תצאי. והנה נהירנא בהיותי בשנים קדמוניות כאורח נטה ללון בקאבלענץ חלק אדוני לי מכבודו והטיב עמדי ולקח הכהן מלא חפניו טיבותא הגדול לפי גדלו ומטיבותא דמר אמר טובא ואף גם חלק לי מכבודו ונתן לי הסכמה ומצאתי חן בעיניו ודרכו להטיב לטובים. בכן בקשתי מאדוני אנכי אהיה כאחד מהם נא ונא ישיבני אדוני על שאלתי ובקשתי בנדון זה בפרטות תורה היא וללמוד אני צריך ודא צריך להודיע ותורף הדבר:

ואפרש שיחתי הנה זה לי יותר מעשר שנים שנתקבלתי למז"ט לאב"ד ולמ"צ בק"ק ראטרדאם. וראטרדם היא עיר פרוזי ואינו מוקף כלל לא חומה ולא שום מחיצה ולא שום גדר כאחד מערי הפרזים אמנם המים להם חומה מימינם ומשמאלם ועל נהרות יכונני' המקיפים את העיר סביב וחריץ אשר המים בתוכו עמוקין עשרה לכל הפחות ורחבין יותר מארבע ומיום הוסדה הקהילה ראטרדם נוהגין היתר בשבת היתר טלטול ומטלטלין בכל העיר ברחובות ובשווקים מקצה אל קצה כאחד מן העירות המוקפין חומה על סמך שהמים מקיפין אותם סביב לעיר וכמה וכמה רבנים אשר קדמוני והיו מרי דאתרא ק"ק ראטרדם היה פשוט בעיניהם להתיר ולא פצו פה ולא שום פקפוק על היתר הטלטול שמטלטלין בשבת בכל העיר כולם ראו ושתקו ולא מיחו ושתיקה כהודאה דמי' שמע מינה שהתירו פרושין את הדבר:

ואח"כ זה משך עשר שנים שנתקבלתי לאב"ד עד היום אף אני אמרתי הנח להם כמנהגם אם אין נביאים הם בני נביאים בוודאי כל מה שהם עושין אין עושין אלא על פי חכמים הרבנים קדמאי. ובפרטות שהייתי בשנים קדמוניות אב"ד בק"ק האג טרם בואי לק"ק ראטרדם והאג הוא סמוך לראטרדם והאג נמי באותה תמונה כמו ראטרדם עיר פרזי רק מים מקיפין אותה מימינם ומשמאלם סמוך לעיר וחריץ תוך המים כמו בראטרדם ואף גם בהאג נוהגין היתר טלטול בשבת בשווקים וברחובות בכל העיר על סמך המים המקיפין אותה ובאותו פעם בבואי לק"ק האג שאלתי לחכם דוד נוניס שהוא חכם אצל קהל ספרדיים שדרים בק"ק האג ואני הייתי אב"ד אצל אשכנזים והייתי נושא ונותן עם החכם דוד נוניס הלז בהיתר טלטול מי התיר לכם והראה לי כתוב וחתום מגילה עפה כתב מפורש מן שלשה עמודי עולם גאוני ארץ חכמי ספרדיים שהיו רבנים וחכמים בק"ק אמשטרדאם אצל קהל גדול ספרדיים בשנים קדמוניות הלא המה בכתובים הגאון חכם אבוהב ז"ל והגאון החכם יעקב ששפורטש והגאון חכם שלמה דיא ערליווערי' והסכימו כולם לדעת אחת להתיר לטלטל בהאג על סמך המים ובאו כולם שלשתן יחד על החתום לעדות ולראיה למען יעמדו ימים רבים לעדות שהם עושים על פי חכמים. ועוד היום מטלטלין בשבת בק"ק האג. גם יש להם היתר מהמנותא מן הגאון חכם צבי כמבואר בספרו שו"ת שחיבר (סי' ה') וז"ל עיר האג בארץ האלאנד אשר אין להם חומה סביב אלא שהחריץ עמוק הרבה יותר מעשרה טפחים ורחב הרבה מן ד' טפחים מקיפה סביב דמותר לטלטל בכל העיר כעיירות המוקפין חומה.

והנה אני הגבר ראה ראיתי דדא ודא אחת היא האג וראטרדם שניהם המים להם חומה מימינם ומשמאלם הצדדין השוה שבהן דרכן לילך בכל העיר לטלטל בשבת. בכן בבאי אח"כ מהאג לראטרדם שמתי ידי למופי[1] ואמרתי הנח כמנהגם בהיתר טלטול על סמך מאורות הגדולים שהתירו בק"ק האג ועל סמך הרבנים הקדמונים אשר בארץ המה שהתירו בראטרדם. ואף גם מצאתי בשו"ת שחיבר הגאון הגדול מופת הדור מהור"ר שמואל קאדינאוויר בשו"ת שחיבר (סי' מ') דהחריץ בתוך המים הוי כמוקף חומה ובשביל זה לא עלה על דעתי שום חשש או פקפוק:

אמנם לערך בפני חצי שנה עלה על דעתי ורעיוני על משכבי סליקי ולבי מהסס בדבר ולבי אמר לי מה דפשיטא לך להתיר טלטול ספוקי מספקא לי וצריך עיון ועפעפיך יישירו נגדך קום קרא מה דאיתא במגן דוד בא"ח (סי' שס"ג סעיף כ"ט) מה שכתב לעיר שטייניץ שנהגו שם ג"כ לטלטל בכל העיר על סמך המים המקיפין אותם והשיב להם הגאון בעל מגן דוד מטעם כיון שדרך המים שהמה נקרשין ונגלדים בעת הקרירות בחורף א"כ באותו פעם בטל המחיצה מהחריץ שהמים בתוכה באותו פעם אין כאן מחיצות וגזר עליהם סליחה ומחילה על השגגה ואסר עליהן הטילטול בכל שבתות השנה אסורין לטלטל ומאריך בראיות:

גם הגאון מ"א אף דמתיר לטלטל בשאר שבתות השנה כשאין המים נקרשין דלא כדעת המג"ד מ"מ מודה באותו שבתות כשהמים נקרשין אסור לטלטל וז"ל מ"א בסי' שס"ג (סוף ס"ק ל"א) ודע בעת[2] שהמים נקרשים ונגלדים אסור לטלטל כי הקרישה מבטל מחיצה עכ"ל.

הנה שני מאורות הגדולים הגאונים מג"ד ומ"א שוין בזה לאיסור שאסור לטלטל עכ"פ באותן שבתות שהמים נקרשיפ ונגלדים. בכן ואני ראיתי את המראה וחרדה גדולה נפלה עלי מפחד הגיבורים שני מגינים מג"ד ומ"א ומי אנכי להכניס ראשי בין הרים גדולים אוי לי אם לא אומר אוי לי אם אומר לאיסור וחושש אני לכבוד הראשונים לקדושים אשר בארץ המה שהתירו ולא זכרו מן קרישת המים ועל פיהם טלטלו כל השנים הללו בכל השבתות מיום הוסדה שלא להוציא לעז על הראשונים.

בכן אמרתי דבר זה ידונו גאוני ארץ מופת הדור והודעתי דבר זה לאדוני להאיר עיני כדת מה לעשות. וכתבתי לאדוני שני כתובים זה אחר זה ולא השיבני על דבריי.

והנה ארכו לי ימים של צער וצר לי מאוד אז הודעתי דבר זה להגאון הגדול אב"ד ור"מ דק"ק המבורג מהור"ר יחזקאל והשיבני על דברי פלגא להתיר ופלגא לאיסור. דהיינו שמסכים לדעת מג"א להתיר כל השנה רק באותן שבתות השנה כשהמים נקרשים מסכים לאיסור שאסור לטלטל:

והנה הגאון מהור"ר יחזקאל האריך למעניתו בתשובה מגילה עפה משני עבריהם בונה וסותר ראיות הט"ז הגאון בעל מ"ד ולמען שלא להטריח לאדוני לא רציתי להעתיק כהווייתן רק להודיע תשובתו של הרב הגאון אב"ד מהאמבורג וסוף דבריו ז"ל בהא סלקין ובהא נחתין להתיר כל השנה. וכן בהיות הקרש רשה וסכנה להולכין עליו כי אם השוטים וקלי הדעת דעת השוטים בטלה אצל כל אדם:

אך אם הגלד והקרש חזק ורבים בוקעים עליו כמו שבמדינתינו באותו פעם לא ירד בני עמכם להתיר טלטול ואם היה בגבולי הייתי תוקע ומריע בתרועה שיזהרו ישראל מלטלטל באותן שבתות שהמים נקרשין. ולדבר זה שומעין כשאין מחמירין עליהם לאסור כל השנה. רק בזמן קצר איזה שבתות כשהמים נקרשין בוודאי צייתי ישראל קדושים הם בפרט באיסורא דשבת דחמיר איסורא. ואם תל למעלה מן הקרש עשרה פשוט כביעתא בכותחא דמותר בלי פקפוק וא"צ שאלה. גם זאת אם בע"ש לא היה ראוי הגלד לילך עליו ונתחזק בשבת דבר זה נפל ברברבתא ב"י ב"ח ת"ה ואתן עיני גם לזאת ורצוני שיסכימו עמי עוד שני מאורות הגדולים רבנים מובהקים עכ"ל נאם יחזקאל חונה אלטונה והמבורג:

ואח' זה כתבתי שאלה זו להגאון הגדול אב"ד דק"ק מיץ. והשיב לי להתיר אפי' באותן שבתות שהמים נקרשים כיון דהמים נקרשים נימוחו מעצמן ע"י חום האויר לא חשיב כלל לבטל המחיצה וראי' ברורה מפ"ח דאהלות משנה ה' הברד והשלג והכפור והגליד לא מביאין ולא חוצצין בפני טומאה והטעם משום שהוא דבר שאינו מתקיים ונימוח מעצמם כמו' שפירשו שם הר"ש והר"מ והרע"ב. וכן הוא בש"ס דבבא בתרא (דף כ' ע"א) דאלו אין ממעטין בחלון. ואף דהרמב"ם (פ' ט"ז מהלכות טומאו' מת) נראה שחולק בזה על רש"י ותוס' וכתב טעם אחר לפי שמקבלין טומאה היינו לענין מיעוט בחלון דוקא שממעט בכל שהוא משא"כ לענין ביטול מחיצה.

וכן כתבו תוס' שם בב"ב לחלק בכה"ג וכ"כ הרמב"ם (פי"ג מהלכות טומאת מת דין ה') דמ"ה לא הוי אוהל באלו כיון שאינן מתקיימין ע"ש:

הנה בוודאי לא נעלם מאתי דיש לחלק בין נדון דידן להתם מ"מ כיון דדין הקרישה לא נזכר בש"ס ולא בפוסקים ראשונים אין לנו לבדות ולהחמיר ולאסור במקום שכבר נוהגין היתר דיש חשש לעז על הראשונים כמ"ש מכ"ת בשאלתו בשם ת"ח וכ"כ ג"כ בספרי שבות יעקב (חלק ב' סי' ז') ע"ש ויש מקום לחלק ובפרטות בזמן הזה דליכא רשות הרבים דאורייתא כן נראה לי להלכה ולמעשה הק' אפרוח שנתפתחו עיניו יעקב בן מהור"ר יוסף רישר חונה פה מותבא רבא ק"ק מיץ יע"א:

והנה הודעתי לאדוני דעת הגאון אב"ד ממיץ שמתיר לגמרי ודעת הגאון אב"ד מהמבורג שאוסר במקצת עכ"פ באותן שבתות כשהמים נקרשים בכן איני יודע למי אשמע כדת מה לעשות עד שאשמע מאדוני חכם כמלאך אלקים וכל רז לא אניס לו ילמדני אדוני וישיבני על דברי בפרט בנדון איסור שבת ולמי מקדושים אפנה שיכריע ביניהם עד שיבא השלישי ויכריע ביניהם הוא אדוני ולמצוה רבה יחשב ובדבר זה יאריך ימים ושנים על ממלכתו הוא ובניו ואם כשר לפניו ומצאתי חן בעיניו להשיבני על דבריי ימחול אדוני למסור כתבו להמוביל כתב הלז ישלחו לאמשטרדאם שהוא סמוך לראטרדם ומשם יבא לידי.

ובזה אבא בקידה מלפניו ואקוד ואשתחוה ואצא בשים שלום מא"ה ומנאי שלמה בלא"א מהור"ר מרדכי ז"ל ליפשץ חו' פה ק"ק ראטרדם יע"א.

והנה הואיל הנייר חלוק אדון לפני אדוני ספיקות הנופלין לי בדברי הגאון ושותא דמרן מלך דוד מגן דוד לא ידעינן. ואלה דברי גאון עוזינו בא"ח סי' שס"ג מביא ראיה ממתני' דפ' חלון (דף ע"ח ע"ב) בחריץ אם נתן עליו נסר שרחב ד"ט דאם רצו מערבין אחד מטעם דאפשר לילך על הנסר כעין גשר הוי כפתח. ה"נ בזה כיון דאפשר לילך על המים כו' עכ"ד. ואני בעניי לא אוכל להבין דברי הגאון בעל מג"ד אדמקשה מרישא דמתני' לסייע מסיפא דמתני' הלז דקאמר בסיפא פחות מכאן מערבין שנים ואין מערבים א' פירוש הגאון ברטנורא וז"ל פחות מכאן שאין הנסר רחב ד' אדם ירא לעבור עליו ולא ניחא תשמישתי' עכ"ל:

וא"כ הכי נמי בנדון דידן בקרישת המים י"ל כיון דלא ניחא תשמישתי' משום דכמה וכמה בני אדם יש להם מורא לעבור על הקרש קרישת המים. א"כ לא ניחא תשמישתי'. א"כ דינו כנסר פחות מד' דמערבים שנים דאינו מבטל מחיצות על שפת הנהר ודינו כגדר וחומה. וחזרתי ואמרתי דלק"מ דאיתא בשולחן ערוך (סי' שע"ז סעיף י"ז) נתן עליו נסר כמין גשר משפת החריץ אם רחב ד' חשיב כפתח מערבין א' ואין מערבין שנים ואם נתן עליו נסר לאורך החריץ במשך ארבע אפי' אין בו אלא כל שהוא חשוב כפתח שהרי מיעטו מד' וא"כ צדקו דברי הגאון מג"ד כיון דהמים נקרשין לארכה ולרחבה חשוב כפתח שהרי מיעטו מארבע.

אמנם אותו הוכחה וראי' של הגאון מג"ד שמביא ראי' לאסור בכל שבתות השנה מכח מס' עירובין דההוא מבוי דצדו א' ים וצדו אחד אשפה דר"ג לא אמר בה לא איסור ולא היתר איסור לא אמר דהא קיימי מחיצות. והיתר לא אמר שמא יעלה הים שירטון אע"ג דיש שם מחיצות מטעמא דשמא לפעמים לא יהיה שם מחיצה מכ"ש בנדון זה שהוא וודאי ברוב השנים המים נקרשים דיש לגזור בכל שבתות השנה אטו שבתות הללו עכ"ל:

ואני הפעוט אפרוח דלא נתפתחו עיני לולי דמסתפינא פה קדוש יאמר דבר זה ושותא דמרן מג"ד לא ידענא ואיך אותיב תיובתא הייתי אומר טעמא אחרינא הא דלא רצה ר"ג לומר מומרין אתם דלא אמר בה לא היתר לאו משום דגזר שמא לפעמים לא יהא שם מחיצה לכך לא רצה להתיר אף השתא דיש שם מחיצות אלא טעמא אחרינא איכא דהי' חושש ללעז וחשש לכבוד הראשונים כדאיתא בתרומת הדשן (סי' ע"ד) גבי לחי העומד בסיד נמוח ואח"כ בא לשם חכם ורצה לשנות ומיחו המנהיגים שלא להוציא לעז על הראשונים לומר שחללו את השבת שטלטלו באיסור עכ"ל. וא"כ בנ"ד י"ל כך דלכך לא רצה ר"ג לומר היתר דמתיירא כשהי' מתיר עכשיו לטלטל ואח"כ יעלה הים שרטון יאסור והשרטון הוא דבר של קיימא ממילא יהא אסור לטלטל עד עולם:

ונראה לי דזהו כוונת רבינו רש"י ז"ל בצחות לשונו דפירש"י שמא יעלה הים שירטון פירש"י על כמה פרסאות קשה מה כוונתו דרש"י בזה הא אף פחות מזה נמי אסור לטלטל אלא ודאי הוא הדבר אשר דברתי דוקא על כמה פרסאות הוא דבר של קיימא ויכול להתקיים כך לעולם וא"כ מאותו פעם יהא אסור לטלטל עד עולם ויוציאו לעז על הראשונים לומר שטלטלו באיסור ולא ידע ולא יבינו לחלק דקודם שהעלה הים שירטון היה מותר לטלטל ויוציאו לעז על הראשונים לאפוקי גבי נהרות אין שייך חשש זה שמא יעלה שרטון כדפירש"י בגמ' מסכת עירובין דף הנ"ל דוקא ים דרכו בכך ולא נהרות מעלין שרטון ואין כאן שום חשש אחר רק אותו חשש שיקרשו המים קרש וגלד וקרישת המים אינו דבר של קיימא שהרי סופן להתפשר ויהי' כמים המוגרים א"כ לאחר הקרישה יהא האיסור חוזר להתיר כשנימוחו מאליהן הקרש והגלד ויהיו כבראשונה ומותרין לטלטל. וא"כ לא יוכלו להוציא לעז על הטלטול דמעיקרא באיסור קודם הקרישה ולא ידעו לחלק דמעיקרא קודם הקרישה היה מותר דהא אינהו גופייהו נמי יטלטלו לאחר שיתפשר ונימוח הקרישה א"כ סופו להתוודע ולהגלות שהראשונים טלטלו ג"כ בהיתר קודם הקרישה מה"ט גופי' דאינהי מטלטלין לאחר שימוחו המים להתפשר כמים המוגרים וא"כ לא שייך לעז אזי דבר פשוט להתיר לטלטל בכל שבתות השנה והבו דלא לוסיף עלה לגזור היתירא אטו איסורא משום אותן שבתות שנקרשין בעת צינה:

יש לומר דהוא חומרא יתירה. וזה לא עלה על דעתו דר"ג דלא רצה לומר היתר רק כוונתו דר"ג הי' שחשש לכבוד הראשונים וחייש ללעז. ובנ"ד לא שייך חוששין ללעז כאשר כתבתי אמנם איני מחליט דבר זה רק דרך אפשרי:

ועוד לבי אומר לי די"ל דהא דר"ג לא רצה לומר היתר שמא יעלה הים שרטון משום דקיי"ל בא"ח (סי' שס"ז) מובא בעירובין (דף ח') מבוי שנפרץ מצדו כלפי ראשו פירש"י א' מן הכתלים בצד ארכו קאמ' בגמ' דבעינן דוקא פס ד' ולא מהני באותו פירצה לחי וקורה וכאן פירש"י במעשה דרבי מבוי שצדו א' לים וצדו א' לאשפה פירש"י וצידו א' סתום כשאר מבוי וראשו אחד פתוח לרשות הרבים מתוקן בלחי וקורה נמצא י"ל דסובר ר' אבהו שמא יטעו לומר אף כשיעלו הים שרטון דמותר בלחי וקורה באותו צד ובאמת בעינן פס ד' דווקא או צורות הפתח ולא שייך למימר רבים מדכרי אהדדי דזהו שייך גבי איסור. משא"כ אם המה אומר מותר לא שייך מדכרי אהדדי כמו שמצינו במס' ראש השנה שגזר ר' יוחנן בן זכאי יום הנף כולו אסור מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד אכלנו בהאיר המזרח כו' וא"כ בנ"ד נמי יש לגזור שמא יטעו בלחי וקורה מש"ה לא אמר היתר. משא"כ להוסיף על איסור ולגזור היתרא אטו איסורא שאם יתיר עכשיו בשעה שישנו למחיצות להתיר הטלטול שיטלטלו ג"כ אח"כ כשיעלה הים שירטון ויטלטלו באיסור זהו לא חיישי' דרבים מדכרו אהדדי. וא"כ הוכחת הגאון מג"ד אין ראי' מוכרחת היתרא אטו איסורא בכל שבתות השנה בשביל איזה שבתות בשנה כשהמים נקרשים:

ואפשר לומר נמי דזה כוונת רבינו רש"י ז"ל מאור הגולה דפי' שמא יעלה הים שירטון פירש"י הים דרכו בכך קשה מאי בעי רש"י בזה. ואפשר כדי לתרץ לפי טעמא דר"ג דלא רצה לומר היתר משום שמא יעלה הים שרטון מצדו ויהא צריך פס ד' ויטעו לומר דסגי בלחי וקורה קשה אמאי לא ניחוש חששא זו בכל מבוי שמא יפרוץ מן הצד ויהא טעון פס ד' לזה תירץ רש"י שאני ים דרכו בכך שפיר חיישי' והוא דבר מצוי ושכיח וחוששין לדבר מצוי ורגיל להיות. משא"כ שיפרוץ בצידו הוא מלתא דלא שכיח לא גזרו רבנן ולא חיישי' לכך שמא יפול מן הצד לפי שאינו שכיח ומצוי כ"כ שיפול מן הצד לכך סגי' שפיר בלחי וקורה ולא גזרינן:

והנה תורה היא וללמוד אני צריך ע"כ העזתי פני ואצפה מאוד מאוד על תשובתו הרמה דאדוני מרא דשמעתת' לבל ישיבני ריקם מלפניו כבראשונה, לבל יאמר עוד טרוקי' גלי', השם יודע כוונתי לשם שמים שלא אהי' ח"ו רשע לפני מקום אף שעה אחת בפרט באיסור חמור מאוד איסור שבת. אמנם חושש אני ג"כ לכבוד הראשונים חבל נביאים שהתירו את הדבר ונוהגין היתר מיום הוסדה קהלה ראטרדם, בכן יודיעני אדוני מ"ו ויכריע בינהם אם אפסוק כדעת הגאון אב"ד מהמבורג או כדעת הגאון אב"ד ממיץ שמתיר לגמרי אפי' באותן שבתות כשנקרשין המים בפר' להגאון אב"ד מהמבורג ענותנותו תרביני כתב לי בזה הלשון בכל השנה הוא מותר רק באותן שבתות בעת צינה הוא אסור לדעתו אעפ"כ כתב לי שאכתוב עוד לגדולי הרבנים גאוני זמנינו אם יסכימו עמו יענה אחריהם אמן עכ"ל. בכן מאוד מאוד אצפה על תשובתו הרמה וימסור כתבו ליד מוביל כתב הלז שישלחו לאמשטרדאם ליד הקצין ר' יעקב פלעש מאמשטרדאם ויבא לידי ובזכות זה יאריך ימים ושנים על כסא ממלכתו והנה ככלות שלמה את התפילה הזאת אצא מלפניו בקידה ובהשתחוואה. מנאי שלמה מליסא חו' פה ק"ק ראטרדם:


תשובה האלף לך שלמה כו' ה"ה אהובי ידידי כו' אב"ד ור"מ כ"ש מוהר"ר שלמה נר"ו ויעלה למעלה רמה גי"ה מעשה ידי אצבעותיו דברים נחמדים ומתוקים מדבש ונופת צופים אמרם אמרות טהורות אל עבר פני מאירות זה חדש ימים ושם נאמר שכבר מלתא אמורה וכתובה אלי כבר פעמים בכתבים שונים זא"ז האמת אגיד שלא הגיע לידי גם על כתבו דנא מה שהשבתי ידי אחור וקדם לא קדמתי להשיב דבר הי' מרוב עבודה המוטל עלי מצדי צדדים השולחים אלי אגרותיהם בשאלת דבר שלחו ביעקב ואף גם עול תלמידים המבקשים תפקידי' במעשה חידודי ושיעורא דאורייתא כסדרן תמידין. עד עתה בין יום כיפורים לסוכת יומא דמפגרי בי' רבנן קצת שמתי דבריו נגד עיני ולבי שם כל הימים האלה בעיוני ובחינה בעלמא וראה ראיתי שתי ראיות משני רבנים הגדולים שהשיבו על שאלתו כל א' לפי דרכו גם מע"ל עצמו מגלה דעתו בפלפולו בחכמה בדברי ט"ז ומה אומר ומה אדבר בזה ענין מלא דברו גם המה אעפ"כ למלאות בקשת השואל ורצונו היא כבודו אגלה דעתי אף אני כפי אשר יורוני מן השמים:

ואבא היום אל העיון בדברי הט"ז והנה פתח דבריו כתב דאע"ג דבפ' הזורק גבי בור ברה"ר עמוק י' ורוחב ד' מלא מים וזרק לתוכה חייב מים לא מבטלי מחיצות. מ"מ כיון שדרך המים להתקרש כו' הרי באותו הפעם אין כאן מחיצות לגמרי כו' וחשש זה אינו שייך בים שאינו נקרש ע"כ לא חששו חכמים לזה. וכן בהאי דעושין פסין במ"ש מקיף לה פרת מהאי גיסי כו' עכ"ל הט"ז. והנה הרגיש בעצמו שיש לבע"ד לחלוק היאך המציא איסור חדש מה שלא חששו חכמי התלמוד לכך מיישב הא דלא חששו משום דהש"ס איירי בים ונהר פרת שאינן נקרשים:

שלש ראיות ברורות מש"ס דקרישי המים לא מבטלין המחיצות ולא כמ' הט'"ז בסי' שס"ג ס"ק י"ט
והנה עדיין אינו מיושב בכמה דוכתא במס' עירובין שי"ל לחשוש הא חששא אי יש בה איסורא. חדא בדף י"ב גבי לשון ים הנכנס לחצר כו' הב"ע דאי' גדודי וכתבו התוס' בד"ה הב"ע דאי' גדודי כו' ור"ת פי' דא"ל גדודי גבוה' עשרה לים בתוך החצר לכך מטלטלין בחצר ואין לחוש שיעלה הים שרטון כו' או שהוא רחוק משפת ים ביותר הרבה עכ"ל. והנה אף שרחוק הרבה מן הים שאין לחוש לשרטון מ"מ כיון שהוא רחוק הרבה. ומיירי אף דאינו גבוה רק י' טפחי' יש לחוש לקרישת המים כמו בנדון דמעל"ת ואפ"ה מהני מה שגדודי גבוה יו"ד עם עומק המים לטלטל בחצר ולא חששו לקרישת המים:

זאת ועוד אחרת בדף כ"ד גבי האי רחבא כו' ושביל של כרמי' סליק לגודא דנהרא כו' וכתבו רש"י והתוס' דאי לאו רחבא דאוסר היה מותר לטלטל בשביל שיש לה ג' מחיצות דגודא דנהרא מחיצה מעליותא היא שגובה י' כו' ואי איתא לדברי הט"ז היאך חשבו האי גודא דנהרא למחיצה ולא חששו שיקרשו המים שבנהר. אף דהתוס' כתבו בד"ה אין עושין כו' דמיירי שהי' שם תל גבוה י' על השביל עכ"ל. לפ"ז אף דנקרשו המים נשאר אותו התל. מ"מ מהתוס' אילו עצמם מוכח דאין לחוש לחשש הט"ז שכתבו שם ז"ל ולפ"ז א"ש דלא חיישי' שמא יעלה הנהר שרטון אף אם לא נחלק בין ים לשאר נהרות ולפי החשש הט"ז אמאי לא כתבו אף אם נחלק דלא חייש בנהר לשרטון א"ש דלא חיישי' שמא יקרשו מי הנהר כיון דנשאר התל:

וחוט המשולש בד' פ"ז גבי אמת המים שעוברת בחצר אין ממלאין ממנה בשבת אא"כ עשו לה מחיצה בכניסה ויציאה ובגמ' ת"ר עשו לה בכניסה ולא ביציאה או ביציאה ולא בכניסה אין ממלאין כו' ופירש"י בד"ה עשו לה כו' לא מהני מידי דהא מחוברת למים שחוץ לחצר ונעשו הכל כרמלית. וצ"ל הא דלא דקדק נמי הכא אהא דקאמר דאם לא עשו לה מחיצה בכניסה ויציאה אין ממלאין וכו' ממלא הוא דלא ממלאין אבל טלטולי בחצר מטלטלין והלא נפרץ החצר במלואה למקום האסור לה היינו להכרמלית כמו שדייק הש"ס לעיל גבי לשון ים בדף י"ב משום דלעיל הוי ס"ד דהמקשה דהואיל דסתמא נקיט לשון ים הנכנס אפי' שאין עמוקים יו"ד ומשני התירצן דמיירי בגדודי גבוה יו"ד משא"כ הכא בפי' אתמר בברייתא אמרו לו משם ראי' מפני שלא היתה עמוקה יו"ד ורחבה ד' לטלטל משמע דאמת המים דמיירי בי' החכמים צריך להיות עמוקה יו"ד לכך א"ש דשרי בהחצר מפני דעומק המים שהוא גבוה יו"ד הוא עצמו נעשית מחיצה להחצר:

אח"כ מצאתי זאת ממש בהראב"ד והובא בב"י (סוף סי' שנ"ו). והנה אמת המים שהוא רוחב ד' ועמוק יו"ד וודאי מן הסתם נקרשים המים בעת הקור ואפ"ה מבואר בש"ס והפוסקי' ממלא הוא דאין ממלאין כו' אבל מותר לטלטל בחצר אף אם עושין מחיצה בכניסה ויציאה משום דעומק המים שגבוה יו"ד הוי מחיצה והאיך לא חששו שהמים וודאי נקרשים בחורף וכן הביא בס' מגן אברהם בסי' שנ"ו ס"ק ב' וז"ל וא"ת הרי האמה אוסרת החצר שהוא פרוץ במלואו לכרמלית י"ל דהיא עצמה נעשית מחיצה בינה ובין החצר שהרי עמוקה עשרה כו' ותמי' לי על הס' מ"א עצמו שלא חילק נמי הכא שאם נקרשו המים אסור לטלטל בחצר כמו שחילק הוא עצמו לקמן בסי' שס"ג:

הוכחה מתוס' דלא חיישינן לקרישת המים
ועוד בתוס' (דף פ"ו) בד"ה אלא קל שהקילו חכמי' במים כו' וע"ז סומכין העולם דיש להם בתי כסאות על המים אע"פ שאין המחיצות מגיעות עד המים ולדעת הט"ז האיך לא חששו לקרישת המים ואזי לא הוי על המים ומחיצות תלוי' אינו מתרת אלא על המים כמו דפסק באמת בשו"ע (סי' שנ"ג סעיף ד') מים שאין עמוקי' י' אין להם דין מים להתיר לשפוך במחיצה תלויה וכ"ש אם יבשו המים אע"פ שהיו עמוקים י' אף דבשו"ע יש לדחוק דזה כ"ש מיבשו המים דנשארו העמוק י' דהוי מחיצות כמו דסיים אע"פ שהי' עמוקים י' מכ"ש אם נקרשו המים דאין מים ואין מחיצות אך התוס' והרא"ש דהביאו דין זה דבתי כסאות על המים ורובם ככולם המה חוץ לחומה על המים שהם בחפירות הסובבים את העיר ונקרשים בעת הקור ולא נזכר דבר מזה החשש ובפרטות דהתוס' בדף פ"ז ד"ה אלא א"כ עשה לה מחיצה כו' כתבו בסוף הדיבור א"נ אומר ר"י דהכא אפי' עומק איכא למיחש שמא יעלה הים שירטון אבל ספינה דמהלכת כו'. ולפ"ד הט"ז כשם שחששו גבי ים שמא יעלה הים שרטון הל"ל למיחש בבתי כסאות דרובם המה שלא על הים רק על נהרות וחפירות שנקרשו לדעת הט"ז דמדמה זה לזה והא דלר"י דחייש לשרטון גבי ים מהני מחיצות תלוי' אף דאין מחיצות תלוי' מתרת אלא במי' היינו משום דהתוס' קאי אמתני' דגזוזטרא שהיא למעלה מן הים למלאות מים א"כ החשש דשרטון רק שימעטו המים מעומק י' דאי יעלה השרטון ולא ישארו המים כלל בלא"ה לא יוכל למלאות כלל. א"כ כיון דנשארו המים אף דאין עמוקים יק מהני מחיצה תלוי'. (והוא באמת נגד פסק השו"ע הנ"ל ויעיין בס' מ"א (דמשיק) [דמקשי] נמי על פסק הנ"ל מהתוס' דפירשו נמי כנ"ל). משא"כ בבתי כסאות דלא נעשה למלאות שפיר יש לחוש שמא יקרשו המים ולא נשאר מים כלל ולא יהנה המחיצות התלוי':

דברי הרא"ש סותרין אהדדי
אח"כ ראיתי דהמוציא דין זה דבתי כסאות בהתוס' והרא"ש ממאי דפסקי' כאיכא דאמרי דא' רבה בר רב הונא בד' פ"ח לא תימא למלאות הוא דשרי אבל לשפוך אסור אלא לשפוך נמי שרי כו' א"כ ה"ה בתי כסאות דהוי כמו לשפוך. אך הא גופא קשי' אמאי מועיל מחיצה תלוי' אפי' לשפוך וליחוש שמא יעלה הים שרטון ולא ישאר שום מים ואזי לא מהני מחיצה תלויה לפי דברי ר"י הנ"ל שחושש בהא שיעלה הים שרטון דמתרץ דלכך לא מהני זיז כל שהוא כמו בספינה אך לא שייך לומר שיעלה שרטון שלא ישאיר שום מים ולא יהנה מחיצה תלוי' משום דאזי א"א למלאות משא"כ לשפוך שפיר יש לחוש שמא יעלה שרטון שלא ישאיר שום מים. אך בהתוס' יש לדחוק דהר"י דמתרץ לעיל שמא יעלה הים שרטון פסק באמת דדוקא למלאות הוא דשרי אבל לשפוך אסור כלישנא קמא דרבה בר רב הונא מטעם זה דחיישי' שמא יעלה הים שירטון ולא יהי' מים כלל ואין מחיצה תלוי' מתרת אבל התוס' דלעיל דהתירו בתי כסאות משום דפסקו כלישנא בתרא ס"ל כדעת הרי"ף והרמב"ם דגרסי' לעיל (ד' ח') דלא חיישי' כלל שמא יעלה הים שרטון ומצינו למימר דהנהו תרי א"ד דרבה בר ר"ה מחולקי' בשני גרסאות דלעיל אי חיישי' לשרטון או לאו אך הרא"ש פסק לעיל ד' ח' דחיישי' שמא יעלה הים שרטון והכא פסק כא"ד דרבה בר ר"ה דאפי' לשפוך מותר ואמאי לא חיישי' שמא יעלה הים שרטון ולא ישאר שום מים ולא מהני מחיצה תלויה וישפוך מרה"י לרה"ר או עכ"פ לכרמלית. וק' ליישב:

ישוב לקושי' הנ"ל
אך י"ל דבכיון שינה הרא"ש הלשון וגרס גזוזטרא שהוא למעלה מן הים ולא גרס מן המים כי החשש דיעלה שרטון לא שייך אלא גבי ים ולא בשאר נהרות כמו שכתבו תוס' עצמם ושאר פוסקים. אך עכ"פ מוכח דאין לחוש לקרישת המים אף דבשאר מים אין לחוש לשרטון יש לחוש לקרישת המים ולא יהנה מחיצות תלוי' ואמאי התירו לשפוך א"כ מוכח מכל הנ"ל דלא חששו חכמי התלמוד ופוסקים ראשונים לחששא דט"ז כלל.

טעם נכון דקרישת המים לא יבטלו מחיצות
והטעם לדבר זה נלפע"ד הואיל דקיי"ל בפ' הזורק דאין מים מבטלים מחיצה אף שנקרשו אין מבטלין דהוי כמו מים ולא דמי לפירות כמו שעלה על דעת הט"ז כי אף שנקרשו דינו כמו אם עדיין מים כמו שכתב הר"ן בפירוש בסוף פ' במה טומנין גבי אין מוסקין לא את השלג ולא את הברד כו' וכתב הר"ן ודוקא היכא דעביד בידים כו' ולא דמי למשקין שזבו משום דהנהו בעודם קרושים תורת משקין עליהן לכל דבר עכ"ל:

א"כ כיון דלכל דבר תורת משקין עליהן גם זה הדבר בכלל דאפי' בעודם קרושים תורת מים עליהן דאין מבטלין מחיצה. וכן מצינו לענין מקואות (משנה ראשונה פ' ז') דתורת מים עליהן דאי' התם אילו מעלין ולא פוסלין השלג והברד והכפור והגליד וגליד הוא מים קרושין ואפ"ה מעלין דהיינו משלימין למי מקוה ואין פוסלין כאלו עדיין מים.

אף דלדעת המ"מ שכתב הטעם דמים לא מבטלי מחיצות הואיל דמחיצות עדיין נראה מתוכו לפ"ז אם נקרשים אינן נראין המחיצות מתוכו מ"מ לא פלוג. דהלא לא הליך במים דאפי' מים עכורין הרבה שאין המחיצות נראין מתוכן לא מבטלי' אלא כיון דסתם מים המחיצות נראין מתוכם לא חלקו כלל במים. רק כל מה דנקרא בשם מים אין מבטלין מחיצה א"כ במים נקרשים כיון דעדיין שם מים עליהן כנז"ל אינן מבטלין מחיצה לכך לא חששו הראשונים לדבר זה ובפרט בדבר שהוא דרבנן.

אך לפי מה דכתב המ"מ בפ' י"ז על הא דחיישי' שמא יעלה הים שרטון דחיישינן שמא יבואו לטלטל מן המבוי לשרטון ונמצא מטלטלין מרה"י לכרמלית לטעם זה הוי אסור אפי' בנ"ד כי אף דאין מבטלין מחיצות ונשאר המבוי רה"י מ"מ בעת הקדישה יכולין לילך על המים ויש לחוש שיטלטלו מן המבואות למקום הקרישה שהוא מרה"י לכרמלית.

מכריע כדעת הטור דלדעת המ"מ הוי גזירה לגזירה
אבל הטור כתב משום דמבטלין המחיצות וסברא מכרעת כדעת הטור דלטעם המ"מ הוי גזירה לגזירה דיגזרו לטלטל השתא משום שמא יעלה הים שרטון. ואף דיעלה שרטון אין איסור לטלטל במבוי רק שמא יטלטלו מן המבוי לשרטון שהוא רק איסור דרבנן מן רה"י לכרמלית והאיך יגורו בדבר שהוא גופא דרבנן גזירה לגזירה. משא"כ לטעם של הטור דאם יעלה שרטון בטלו המחיצות והוי אסור לטלטל במבוי גופא א"כ יש לגזור שפיר אטו אם יעלה שרטון ואפשר דהמ"מ כתב טעם זה לדעת הרמב"ם דגרש התם בהא דאמימר דלא חיישי' שמא יעלה הים שרטון ופסק כן דלא חיישי':

אך אם כבר עלה שרטון שפיר יש לגזור שלא לטלטל במבוי גם מחשש דשמא יטלטל ממבוי לשרטון. וא"כ בנ"ד ה"ה דיש לאסור עכ"פ בזמן שנקרשו המים לטלטל במבואות שלא לטלטל נמי ממבואות על קרישת המים כיון דאין היכר בזמן הקרישה בין המים והיבשה וודאי יבואו לטלטל נמי על קרישת המים אף דבזה הדין כמים שאין קרישת המים מבטלין המחיצה ועדיין רה"י עכ"פ יש לגזור מחשש שלא יטלטלו מרה"י על קרישת המים ובשביל זה דעתי נוטה לדעת מ"א ולדעת הרב הגדול אב"ד מהמבורג לאסור טלטל במבואו' בזמן קרישת המים. אבל לגזור בכל שבתות השנה אטו אותן שבתות שנקרשו המים זה אין סברא כלל כיון דבזמן קרישת המים גופא גזירה הוא לטלטל במבואות אטו טלטול נמי ממבוי לקרישת המים. גם בהג"מ כתב גבי בתי כסאות שעל המים והמים רגילים להתייבש אם יש היכר בין למעלה ובין למטה בשעה שיש מים מותר דמחיצה תלוי' מתרת במים וכשאין מים אסור דמחיצה תלוי' אינה מתרת בחורבה כו' ולא גזר אף אם יש מים אטו יתייבש ולא יהי' בה מים ואף דהתם הוי רק חדא גזירה דכשאין מים דאין מחיצה תלוי' מתרת א"כ הוציא מרה"י לכרמלית:

ואף דבגמ' לא היה ר' רוצה לומר היתר משום גזירה שמא יעלה הים שרטון ויבטלו המחיצות. ע"כ צריכין לחלק דדוקא בהא לא הי' רצה היתר משום דאף דפי' רש"י בד"ה ויעלה הים שרטון של חול ואבנים אצל שפתו כי כן דרכו ומתקצר כרוחב פרסה כו' מ"מ לא שכיח אותו הדבר להיות כן במקום אחד דהא דפי' רש"י כי כן דרכו היינו בים דרכו בכך לאפוקי שאר נהרות אבל לא שכיח שיארע כך בכל מקומו' בים דיכול להיות בכמה מקומות שמעולם לא אירע כן או פעם א' תוך שבעי' שנה אבל עכ"פ דרכו בכך פעם במקום זה ופעם באיי אחרת רחוק מזה מאוד ולא הי' חושש רבי אם יתיר המבוי אף שיאמר גם האיסור אם יעלה שרטון מ"מ שמא יעלה הים שרטון אחר ששים או שבעים שנה בדור אחר שישכחו שאוסר רבי אם יעלה הים שרטון וזה יהי' כבר רגילים מאבותיהם לטלטל באותו מבוי ולא יעלה על דעתיה' לאסור כלל ויבא תקלה עי"ז משא"כ הדין דהגמ' לעיל דקא' והמים רגילין להתייבש דהיינו אותן המים שהבתי כסאות עליהם רגילים דהיינו בימי הקיץ או באופן אחר שדרכו בכל שנה או שנתיים ידוע להם שיתייבשו וא"כ אם יראו עיניהם שתמיד בעודם המים מותר וכשנתייבשו אסורי' ודרכו תמיד בכך ואזי כשם שידוע להם ההיתר ידוע להם נמי האיסור. א"כ מהיכי תיתי לגזור ונלפע"ד פשוט לחלק בכך. וא"כ ה"ה בנ"ד הואיל שתמיד בעת הקור כשיקרשו יראו שאסורים לטלטל כמו שיראו ההיתר בעת שהמים שם לא יצא תקלה עי"ז ולא דמי כלל להא דיעלה הים שרטון:


ומלבד החלוקים שכתב נמי מעל"ת שג"כ נכון לאומרם ומכ"ש לפי מה שאמרנו והוכחנו שקרישת המים אין מבטלין המחיצות והאיסור רק שמא יטלטל בעת יבושת המים ממבוא' לקרישת המים. וא"כ כשהמים שם הוי גזירה לגזירה פשיטא שאין לגזור. א"כ לפע"ד ברור שעכ"פ אין לאסור אם לא בשעת קרישת המים אבל בשעת קרישת המים כיון שזה חשש קרוב לטלטל ממבוא' על קרישת המים כיון דאז אין היכר אין להקל.

ואף גם שכן הוא דעת המ"א והרב הגדול מהמבורג ומגודל הטרחא לא אוכל כעת להאריך עוד וה' יסיר מכשול מלב העקוב ויתן אמת ליעקב הוא ניהו אוהבו נאמנו יעקב הק' כהן מפראג:



שולי הגליון


  1. לשון הכתוב (איוב מ ד).
  2. לשון המג"א שלפנינו אינה מוכרעת לכאו', ולא כתב תיבת 'בעת', רק דאם נקרשים בימות הגשמים בטלה המחיצה ואסור לטלטל, ואפשר להסכים דבריו עם דברי הט"ז לכאו'.

·
מעבר לתחילת הדף