שבות יעקב/א/קפ
|
< הקודם · הבא > |
ראובן התפקר בשלוחו דבי דינא בפני הב"ד עד שהכה אותו והשליח ב"ד חזר והכה אותו מכות אכזריות מכות פצע וחבורה מכה טריה במקלו שבידו ובאמת לפי אומד הדעת אי אפשר לעשות הכאה כזו במקל כזה אם יש לחייב את השליח ב"ד כיון דאפשר היה להציל את עצמו בלא הכאה גדולה כזו גם אם יש לחייבו כיון שלא היה ראוי להזיק כזה בכלי זו גם השליח ב"ד אינו רוצה לדון בפני ב"ד זה רק לפני ב"ד גדול שבעיר הזאת בכן יורינו מ"ו הדין ברור בזה:
אשוב על ראשון ראשון אך לא אפסוק הדין ברור לשואל לבדו כאשר כבר הזהירו האחרוני' על זה אך ורק כנושא ונותן בהלכה אם יש לחייב את השליח ב"ד כיון דאפשר היה להציל את עצמו בלא הכא' כזו דין זה לכאורה פשוט בש"ס פ"ג דב"ק דף ך"ח ת"ש וקצותה את כפה ממון מאי לאו בשאינה יכולה להציל ע"י דבר אחר לא שיכולה להציל ע"י דבר אחר פטורה וקתני סיפא ושלחה ידה פרט לשליח ב"ד דפטור ש"מ דאף דיכולה להציל על ידי דבר אחר ג"כ פטור וכ"כ הב"י בח"מ ס"ס ח' בשם רבינו ירוחם נתיב ל"א ח"ב וכ"כ הסמ"ע שם ובסי' צ"ז ס"ק ט' אכן מהר"ן פ' המניח לא משמע כן שכתב וז"ל מאה פנדי אם אין יכול להציל ע"י דבר אחר אלא ע"י הכא' אפי' יתן לו מאה מכו' פטור וממיל' שמעינן דשליח ב"ד נמי הכי דינא בהדי מאן דלא ציית דינא עכ"ל משמע דוקא היכי דאין יכול להציל ע"י דבר אחר אבל ביכול להציל חייב בהיזקו ויש ליישב סוגיא דש"ס אליבא דר"ן דמסיק שם בש"ס אבל אינה יכולה להציל ע"י דבר אחר נעשה ידה כשליח ב"ד דה"ק דאם אינה יכולה להציל ע"י דבר אחר א"כ הוי כשליח ב"ד דפטור בודאי אם אינו יכול להציל בענין אחר כי ברשות ב"ד הוא עושה אבל ביכול להציל ס"ל מכח סברא דגם שליח ב"ד מתחייב ועי"ל דהתם קאי דוקא על הבושת משא"כ בהזיק ס"ל דחייב וצ"ע ועל דבר אם יש לחייבו כיון שלא היה ראוי לעשות לו היזק כזה דבר זה פשוט בש"ס פ' החובל דף צ"א ובטח"מ סי' ת"ך ובש"ע שם סעי' ך"ח אכן מהרש"ל בפ' החובל סי' ל"ח כתב וז"ל ועל יתר ההיזק נראה בעיני דחייב בדיני שמים דלא גרע מהמבעית את חבירו דלקמן ושאר דיני גרמא עכ"ל. ובספרי משפטי יעקב השגתי עליו כי מאין יצא לו סברא זו דלא דמי כלל להמבעית את חבירו דה"ל לאפוקי אדעתיה שדרך בני אדם להיות נבעתין כשמבעתין אותן משא"כ בזה לא ה"ל לאפוקי אדעתו כלל להזיק, יותר ממה שאפשר לעשות בכלי זה וכן יש להביא ראיה מסוגיא דש"ס פ' הכונס דקתני ד' דברים העושה אותן חייב בדיני שמים ומקשה הש"ס שם ותו ליכא והאיכא וכו' ומשני הש"ס איכא טובא והני איצטרכא ליה הכופף קומתו מה דתימא לימא מי הוה ידענא דאתיא רוח שאינה מצויה ובדיני שמים נמי לא לחייב קמ"ל ואם איתא דכה"ג מחייב בדיני שמים ליתני רבותא טפי דעל כל פנים אש דרכו לילך ולהזיק משא"כ כאן דודאי לא ה"ל לאסוקי דעתו שיוכל לעשות היזק יותר מן האומד אלא שהשטן קטרג בשעת הסכנ' ואונס הוא כמ"ש מהרש"ל עצמו שם ואפ"ה חייב בדיני שמי' אלא ודאי דכה"ג לגמרי פטור בסתימות לשון הש"ס וכל הפוסקים דסתמא קתני פטור ולא הזכירו כלל שחייב בדיני שמים ומה שהשליח אינו רוצה לדון בפני ב"ד זה נראה פשוט כיון שנעשה הדבר לפני ב"ד זה בשעה שראוי לדון אינו יכול לדון לפני ב"ד אחר וכמ"ש התוספ' פ' יש נוחלין דף קי"ג ע"ב ד"ה אורעה וכו' דאותן הדיינים העומדים שם בשעת צוואה עושין דין ולא מצי האי למימר אינו רוצה לדון לפניכם אלא לפני ב"ד הגדול או לפני ב"ד שבעירכם יע"ש וכ"כ שם הרא"ש וכ"פ הטור ח"מ והש"ע סי' רי"ג וא"כ ה"ה בנדון דידן כיון שנעש' הדבר בפני דיינים אלו אינו יכול לומר לדון לפני ב"ד אחר כנ"ל הק"י:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |