שבות יעקב/א/קכג
|
< הקודם · הבא > |
אחד שרצה ליתן גט לאשתו החרשת אם יש לכתוב הגט ככל גיטין דעלמא או אם משנין איזה דבר ילמדינו רבינו הלכ' למעשה:
לפום ריהטא מתחלת רעיוני לא עלה על דעתי כלל שיש לחלק בין גט חרשות לגט פקחת ותמה תמה אקרא שעלה על דעת השואל לחלק עד שיגעתי ומצאתי בנחלת שבעה מהדורא בתרא דף ל"ט שכתב נוסח גט חרשת בנוסח אחר כמו נוסח גט חרש ע"ש דבריו באריכות ומוצא דבריו שיש לשנות הנוסח הוא מהא דאיתא ריש פ' חרש כשם שהוא כונס ברמיזה כך הוא מוציא ברמיזה ופירש"י והנ"י שם וז"ל מאי טעם קאמר כלומר כקדושין כן גירושין וכן פקח בחרשית ברמיזה כנס שרמז באצבע עד שנתרצית לו וברמיזה אם רצה להוציא יוציא עכ"ל פרש"י והנ"י ומשם למד בפקח שרוצה לגרש אשתו החרשית שיש לכתוב בגט ורמז לה ורמזה שמרצונה מקבלת גיטה ע"ש דבריו באורך:
אכן אחר העיון ראיתי שכל דבריו אינם ברורים ומובנים כלל דמה לנו להזכיר רצונה בגט יותר מפקחת הא אשה מתגרשת בעל כרחה ומהאי טעמא בכל הגיטין אינן כותבין ומזכירין כלל רצונה רק על הבעל כותבין צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא לפי שצריכן רצונו אף שבסדרי גיטין האחרונים מבואר ששואלין גם לה אם מקבלת הגט ברצון היינו משום תקנת רגמ"ה שלא לגרש בעל כרחה וא"כ אף בחרשי' אפשר דמרמזין לה על זה אם אפשר אבל להזכיר רצונו בגט נשתקע הדבר ולא נאמר וחס שלא להזכיר:
והא דפרש"י והנ"י דפקח בחרשית ברמיזה וכו' וברמיזה יוציא וכו' היינו לפום רישא דמתני' דקסתים לן תנא אף אליבא דר' יוחנן בן נורי דס"ל אין אשה מתגרשת אלא לרצונה (אף גם מודיעין לה ברמיזה שנותן לה הגט) אבל לפי מה דמסיק שם במתני' כחכמים דאמרו לו אשה מתגרש' שלא לרצונה וקי"ל הלכת' כוותייהו ודאי דאין להזכיר רצונה בגט והוא מוקצה מן הדעת וכי עדיף מגט פקחת לכן נ"ל פשוט דאין לשנות משאר נוסחאות בגיטין:
ואגב רציתי לעוררך בענין נוס' גט חרש שכתב רבינו ירוח' על שם העיטור והגאוני' ראיתי בתשובת צמח צדק סי' ס"ח שכתב בשם הגאון מהר"ל זצ"ל וז"ל אך נראה בעיני פשוט דז' שכתב טופס גט חרש לא לאפוקי מיניה טופס שאר גיטי נשים אלא נוסף על שאר טופסי גט צריך טופס זה לפי שצריך שיהא רומז וזה אי אפשר בלא ב"ד שיהא חוקרין אבל כותבין הגט ככל שאר גיטין ע"ש דבריו באורך ובעל צמח צדק קילס את דבריו ומסכים עמו גם בנחלת שבעה מה"ב דף ל"ז ע"ב כתב כן בשם מצא כתב אצל גליון רבינו ירוחם ע"ש:
וניכר ונראה שהכל יצא מבטן אחד כי שניהם כתבו בסגנון ובלשון אחד והשיג עליו בנחלת שבעה כי אין אלו אלא דברי נביאות וכנ"ל כי לשון נוסח זה שכתבו רי"ף והעיטור בשם הגאונים שכתב בה גיטא דנא וכן ודן די יהוי וכו' וכן והרי את וכו' משמע דהוא נוסח גט חרש ממש ועליו אין להוסי' או לגרוע מקבלת הגאוני' קדמאי ואף שאין כאן כל הנוסח של לשון הגט אין זו קשיא כלל כי כבר אמרו חז"ל כשם שכנס ברמיז' כך יוצ' ברמיז' כיון דמדאוריית' אין כאן קידושין כלל סגי ברמיזה לבד ואפשר דלכך שינו חכמינו ז"ל בנוסח הגט להראות שאין כאן קידושין ולא גיטא דאורייתא ולכן סיים בנוסח הגט כתקנתא דרבנן ובלא"ה אי אפשר לעשות כל דקדוקי גט בכל שאלותיו לחרש כמו בגט פקח מטעם זה:
ומה שרוצה להוסיף בנחלת שבעה מה"ב אין זה מוסיף אלא גורע והוא עצמו כתב שם בדף ל"ט ולבי אומר לי שסגי בנוסח קצר שכתב הרי"ו וכן נ"ל עיקר שלא לשנות קבלת הגאונים וכל המשנה ידו על תחתונה וקרוב הדבר דהוי כמשנה ממטבע שטבעו וכו' ואם אפשר לסופר לכוון י"ב שורות ושיהא מעורה הרי מוטב ואם לאו אין קפידא כשם שכנס ברמיזה כך יוציא ברמיזה בעלמא ונוסח גט חרשית כבר כתבנו שאין לשנות מנוסח גט פקחת כנ"ל הק' יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |