מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מהם 3 ה"שמע מינה" הלמדים ממשנתנו בנוגע למפריש נקבה לפסחו?
א. בעלי חיים נדחין. ב. דיחוי מעיקרא הוי דיחוי. ג. יש דיחוי בדמים.
בברייתא מבואר שאם הפריש פסחו ומת בנו מביא ממנו שלמים לי"ז, למה לא לט"ו?
התנא סובר שנדרים ונדבות אין קרבים ביום טוב.
אם בנו ממונה יביאנו לשום פסח ואם לא יביאנו לשם שלמים, כיצד אפשר ליישב את הסתירה שאין הבן אונן ואין הקרבן נדחה (5)?
א. מת קודם חצות ויביאנו לפסח היינו פסח שני.
ב. לצדדים קתני, הרישא כשמת אחר חצות, והסיפא כשמת קודם.
ג. מת אחר חצות אך היה גוסס בחצות ולא נקבע ונדחה.
ד. מת אחר חצות ולמ"ד אין בעלי חיים נדחים.
ה. מת אחר חצות אך גם ההפרשה היתה אחר חצות ורגע חצות הוא הקובע.
נתערב פסח בבכורות מה הבעיה, ומה הפתרון?
הבעיה - אי אפשר לפדות את הבכור. הפתרון: לרבי שמעון - אם חבורת כהנים יאכלוהו כדין פסח ומותר להביא קדשים לבית הפסול. לחכמים - ירעו עד שיסתאבו ויפדו את הפסח, ואת הבכור יאכלו כדין בכור בעל מום, לא ישחט או ימכר באיטליז ולא ישקל בליטרא.
חבורה שאבד פסחה והלך אחד לבקשו, באיזה ישרף קרבנו?
כשאמר להם ואין ידוע בודאות ששלו נשחט ראשון
חמשה חבורות שנתערב פסחם מה יעשו?
יחלקו את החבורות כך שבכל פסח יהיה אדם אחד מכל חבורה ויאמרו כל חבורה וחבורה לכל אחד ואחד מבני החבורה שאם הפסח שלו שימנה את שאר החבורה על פסחו.
מעבר לתחילת הדף