מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שאלות חזרה
פסחים פרק שלישי
<דף זה מרכז את שאלות החזרה על כל דפי פרק שלישי במסכת פסחים. לעריכת השאלות והתשובות יש ללחוץ על הקישור "עריכה" שעל ידי שמו של כל דף >
פרק שלישי
פרק שלישי
בכותח הבבלי 3 מרכיבים מזיקים, נסיובי החלב, המלח והפת המעופשת, למה הם גורמים?
טמטום הלב, עיוורון והכחשת הגוף.
מה מיוחד במאכלים אלו: זנגביל רטוב, פלפל ארוך, פת נקיה, בשר שמן ויין ישן?
מועילים לכל הגוף בשונה משאר המאכלים שהמועיל לדבר אחד קשה לדבר אחר.
האם חומץ ביהודה חייב במעשר
בזמן הזה - היין קל להחמיץ והחומץ בא בעיקר ממנו וחייב במעשר. בזמן הבית - החומץ בא מהתמד. אם נמצא יותר מהמים - צריך עשר, אם נמצא מים באותה מידה - לדעת חכמים אין צריך לעשר, ולדעת רבי יהודה י"א שצריך לעשר (כיון שהולכים אחרי טעם ומראה, ומה שבבא מעם הארץ אינו צריך לעשר הוא משום שהתמד זול ואף עמי הארץ מפרישים ממנו). וי"א - שאם נעשה מהשריית שמרים צריך לעשר (שהמים נבלעו בשמרים ותחתיהם נמצא יין).
למה מועיל זיתום המצרי ולמי מזיק?
לשלשול או מניעת שלשול, לכן למעוברת ולחולה הוא מסוכן.
מהו קולן של סופרים?
א. דבק של רצענים שאף סופרים מדבקים בו ניירותיהן. ב. טיפולי בנות מלמדי תינוקות (סופרים) שהם עניים. דחייה: אין זה מין אומנות ורבי חייא תנא שלשה מיני אומנות.
במה טופלות הנשים שערותיהן?
בנות עניים בסיד (או בשאריות מבנות עשירים), בנות עשירים בסולת ובנות מלכים בשמן המור (שמן מזיתים שלא הביאו שליש או שמן מבושם).
למה הוצרכה המשנה להזכיר גם כלל וגם דוגמאות של מאכלים שיש בהם חמץ?
שיכיר את הדוגמאות וכך לא יכשל, וכאותו אדם שבא מארץ ישראל לבבל והיה עמו בשר ורצה לקבל מטבל וכששמע שאומרים כותח פירש כי ידע שיש בו חלב.
מה הדין באוכל תערובת חמץ וחמץ נוקשה?
כרת חייב רק על חמץ ממש, באוכל תערובת וחמץ נוקשה: לדעת חכמים - פטור, לדעת רבי אליעזר - חייב על תערובת (כך למסקנה. לדעת רב נחמן אף בחמץ נוקשה) מלקות, לדעת רבי מאיר - חייב על תערובת ועל חמץ נוקשה. לדעת רבי אלעזר - חייב אף על חמץ נוקשה בתערובת (הגהות הב"ח מב.).
מה לומדים מהפסוקים "כל מחמצת לא תאכלו" ו"כי כל אוכל מחמצת ונכרתה"?
מחמצת - נתחמץ על ידי דבר אחר. לרבי אליעזר - "כל" בלאו, לתערובת. "כל" בכרת - לנשים. "כי" - קשיא. לרבנן - "כל" בלאו וכרת לא דורשים, "כי כל" בכרת - לנשים.
האם נשים אסורות באכילת חמץ וחייבות באכילת מצה ומנין?
אסורות באכילת מצה מ"כל" או "כי כל" הכתוב לענין כרת, ולומדים בהקש לאכילת מצה שחייבות אף בזה אף שהיא מצות עשה שהזמן גרמא.
מה לומד ר"א מהכתוב "כי כל שאור" האמור לגבי הקטרת שאור?
מ"כל" לומד היתר מצטרף לאיסור או שחייב על הקטרה פחות מכזית. מ"כי כל" - תערובת כשאינו בעין.
מקפה ותבלין של תרומה וחולין, ונגע טבול יום במקצתה מה דינה ומדוע?
אם המקפה של תרומה, הרי עיקרה תרומה והטבול יום פוסל את כולה. אם המקפה של חולין לא פסל אלא את מקום מגעו, ואינו בטל ברוב כיון שזר לוקה עליו, בהו"א - על ידי היתר מצטרף לאיסור. לדחיית הגמרא - על ידי אכילת כזית בכדי אכילת פרס.
איך אומרים "שאני אומר" ב2 מדוכות ו2 קופות והלא שמא יאכל כזית תרומה בכדי אכילת פרס?
בתרומה דרבנן, מדוכות - תבלין, קופות - בזמן הזה.
מה המקור לדין טעם כעיקר?
לחכמים - משרת הכתוב בנזיר. לרבי עקיבא - בהו"א בשר בחלב, דחייה: חידוש. למסקנא - גיעולי נכרים.
מה החידוש בבשר בחלב ובגיעולי נכרים ובמה חולק רבי עקיבא?
בשר בחלב: להו"א - כשכל אחד לחוד מותר ובתערובת אסורים, דחייה: כך גם בכלאים. למסקנא - שריית בשר בחלב יום שלם מותרת ודרך בישול אסורה.
גיעולי נכרים: לחכמים החידוש הוא שאסרה תורה אף שנותן טעם לפגם, ואין לומר שדיברה תורה בבישל בו בו ביום שאף בכה"ג נפגם מעט. לרבי עקיבא אינו חידוש כיון שדיברה תורה על כלי בן יומו שאינו נותן טעם לפגם.
היכן אומרים היתר מצטרף לאיסור ומנין?
לרבי עקיבא - רק בנזיר (משרת) וחטאת (כל אשר יגע בבשרה יקדש) [ולרבי אליעזר אף בחמץ ושאור ("כל")]. לחכמים - רק בקדשים (חטאת - כל אשר יגע בבשרה יקדש ולומדים לכל הקדשים).
היכן אומרים טעם כעיקר ומנין?
לחכמים - נזיר מדכתיב משרת ולומדים משם לכל התורה. לרבי עקיבא - מגיעולי נכרים ולומדים משם לכל התורה. לחכמים דרבי אליעזר דכותח הבבלי - טעם אינו כעיקר אלא מדרבנן (משרת - להיתר מצטרף לאיסור. וגיעולי נכרים - חידוש הוא).
מחרצנים עד זג, לימד על איסורי נזיר שמצטרפין זה עם זה, מה החידוש לדעת ר"ע שהיתר מצטרף לאיסור?
שאף כשאוכלם בזה אחר זה ולא בבת אחת מצטרפים.
בצד בסדקי עריבה, בברייתא אחת מבואר שהחילוק בין כזית לפחות מכזית הוא במקום שבא לחזק ובברייתא שניה מבואר שהוא במקום שלא בא לחזק, כיצד ניישב הסתירה (3)?
1. סמי קילתא מקמי חמירתא. 2. מחלוקת תנאים (דחייה: כזית מצאנו מחלוקת לגבי כופת שאור שייחדה לישיבה, אך לא מצאנו מחלוקת בפחות מכזית) 3. בשוליים המחזיקות מים בטל אף בכזית, בדפנות המחזיקות הבצד בעת הלישה תלוי אם כזית או פחות מכזית, בשפת הכלי אף מצידו הפנימי אף בפחות מכזית לא בטל.
מה דין 2 חצאי זיתים, בעריבה, בקרקע בית, בבית ועלייה, בית ואכסדרה ו2 בתים זה לפנים מזה?
בעריבה אין מצטרפין אלא אם יש חוט של בצק ביניהן שכשנוטלים את החוט ניטלים עמו. בבית מצטרפים שפעמים מצטרפים כשמכבד הבית. בשאר הדוגמאות - ספק שלא נפשט (בית ועלייה מסתבר שלא מצטרף, בית ואכסדרה מסתבר שכן, 2 בתים - ספק אמצעי).
מה דין פת שעיפשה אך עדיין ראויה לאכילת כלב לענין פסח ולענין טומאה?
לדעת רבי נתן אינה מטמאה ואינה נשרפת בפסח ולדעת חכמים מטמאה ונשרפת.
מה דין קמח שניתן לעריבת העבדנין?
אם הניח שם שלשה ימים אינו חייב לבער, ובהניח עורות דעת רבי נתן שאף אם הניח שעה אחת אינו חייב לבער, וכן הלכה.
במשנה כתוב וכן לענין טומאה, וקשה שהרי לענין טומאה תלוי בקפידא ולא בשיעור כזית?
1. רב יהודה גורס ולענין הטומאה אינו כן. 2-4. אף שבשאר השנה תלוי בקפידא, בפסח איסורו מחשיבו, לענין: 2. אביי - הצטרפות לפחות מכביצה אוכלין לטומאת אוכלים. 3. רבא - חציצה במקוה. 4. רב פפא - לטמאות את העריבה כששרץ נגע בבצק.
מהו בצד החרש ומה דינו?
בצק שאין עליו סימני חימוץ, וכחרש שיש לו אזנים ולא ניכר עליו אם שומע או לא, או כחרס שקשה ואינו ניכר בו סימני חימוץ. ודינו - אם יש עיסה כיו"ב שהחמיצה אסור אף הוא, ואם לא אסור לאחר שיעור מיל.
לענין מה נאמר בסוגיא שיעור: פחות ממיל, מיל, וארבעה מילין?
פחות ממיל - חזרה לאחור בהולך בדרך לענין נטילת ידים לאכילה וחיפוש בית כנסת לתפילה. מיל - בצק החרש. 4 מילין - 1. גבל לחזר אחר מקוה לטהר את כלי בעל הבית. 2. הולך בדרך לענין נטילת ידים לאכילה בהולך לפניו. 3. הולך בדרך לענין תפילה בבית כנסת בהולך לפניו. 4. עור רך שראוי לאכילה ודורך עליו בשיעור זה טהור מטומאת אוכלים אם אינו עור אדם.
כיצד אופים מיום טוב לשבת?
עירוב תבשילין, ומדאורייתא מותר משום הואיל או משום שיו"ט ושבת קדושה אחת הם, ואסרו מדרבנן שמא יבואו להתיר הכנת צרכי חול ביו"ט ובעירוב תבשילין יש היכר.
מה דין האופה מיום טוב לחול?
מחלוקת אם אמרינן הואיל ואי מיקלעו אורחים ואינו לוקה או שלא אומרים הואיל ולוקה.
מדוע מותר לשחוט בהמה מסוכנת ביו"ט אף שכבר אכל את אכילתו?
או דאמרינן הואיל ואי בעי אנס נפשיה, או שמשום הפסד ממונו אכן רוצה לאנוס נפשו ולאכול כזית ועי"ז להתיר את השחיטה כולה.
מתי אופים את לחם הפנים ביו"ט שחל בערב שבת ומדוע?
מחלוקת, האוסרים - א. אין צרכי שבת נעשים ביו"ט אלא משום הואיל ובלחלם הפנים לא שייך. ב. צרכי שבת נעשים ביו"ט אך אסרו מדרבנן ואף שאין שבות במקדש היינו בשבות קרובה. והמתירים - בגמרא מפורש רק לצד ב' שהם סוברים ששבות במקדש הותרה גם בשבות רחוקה.
מתי נאפים שתי הלחם כשחל שבועות ביום ראשון ומדוע?
מחלוקת אם בערב שבת או ביום טוב עצמו, ונחלקו אם דרשינן לכם ולא לגבוה או לכם ולא לנכרים, ולאוסרים יש טעם נוסף - שאין צרכי יו"ט נעשים ביו"ט אחר אלא משום הואיל ואין אומרים הואיל אלא כשחזי לזמן זה ואילו שתי הלחם זקוקים לשחיטת כבשים וזריקת הדם.
יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה, כיצד?
חורש בכלאי בהמה, כשהשור של קדשים והחמור של הקדש, וחרישתו לכיסוי הזרע בשביעית ומחפה כלאי הכרם, והוא נזיר וכהן בבית הקברות ועושה זאת ביום טוב בקרקע שראויה לזריעה אך אינה ראויה לפירור וכיסוי הדם.
הגמרא חייבה מבשל גיד הנשה בחמשה לאוין, 1. אוכל גיד הנשה. 2. מבשל בשר בחלב. 3. אוכל בשר בחלב. 4. מבשל ביום טוב. מהו הלאו החמישי (5 הצעות בגמרא)?
1. הבערה. דחייה: הואיל.
2. אכילת נבלה. דחייה: ר' חייא תני 2 לאוין על אכילתו.
3. עצי מוקצה. דחייה: א. מוקצה לאו דאורייתא. ב. אין חילוק מלאכות ביום טוב.
4. עצי אשירה. דחייה: עובר גם על לא תביא תועבה אל ביתך.
5. עצי הקדש.
האם מותר להביא נסכים מטבל וממוקצה?
טבל לא - איסור גופו גרם לו, מוקצה כן - אסור רק מדרבנן ואיסור דבר אחר גרם לו.
האם מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע אם אופן או מפרישין תלויה במחלוקת רבה ורב חסדא אם אופה מיו"ט לשבת לוקה?
בהו"א - כן, שהרי ר"ח ורבה נחלקו אם אמרינן הואיל ומיקלעי אורחין, ור"י ור"א נחלקו אם אמרינן הואיל ואם רצה מפריש מכל פת ופת חלה. למסקנא - לא תלוי, שהרי יש צד לומר הואיל דווקא בחלה שבאמת יכול לעשות כן ואילו אורחין עדיין לא זימנן ורק אולי ייקלעו לכאן. ומאידך, אולי דוקא באורחין ששכיחי נאמר הואיל משא"כ חלה שבדר"כ אין אדם עושה כן.
למסקנא, במה נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע לגבי הפרשת חלה בטומאה, ומה דעת בן בתירא?
ר"א סובר - אופין ואח"כ מפרישין, ר"י ובן בתירא מפרישין - לר"י מפרישין ומניחין ולבן בתירא מפרישין ומטילים לצונן. וטעם המחלוקת לענין לאפות - לר"א אומרים הואיל שאם ירצה יכול להפריש מכל פת חלה בפני עצמה ולר"י לא אמרינן הואיל בכה"ג. לענין הנחת החמץ ברשותו - למסקנא נחלקו אם טובת הנאה הויא ממון או שלא וממילא אין זה חמצו ואף לא חמץ כהן שעדיין לא ניתן לו, ובהו"א - נחלקו אם אמרינן הואיל ואם ירצה יכול להישאל על ההפרשה.
כמה השיעור המקסימלי ללישת עיסה בפסח?
מחלוקת: א. חיטין: טובים - סאתיים, גרועים - 3 סאים. שעורים: טובים - 3 סאים, גרועים - 4 סאים.
ב. חיטים - 3 סאים, שעורים - סאתיים.
ג. סאה ורבע.
ד. נהגו שלושת רבעי קב (3 לוגין).
אם לא הפריש חלה מהעיסה האם יכול לצרף את החלות?
יכול, ונחלקו מה יצרפן: 1. אם נושכות בתנור וסל מצרפן. 2. סל מצרפן בלא נשיכה. 3. אף תנור לחוד מצרפן. ולמ"ד סל מצרפן הסתפקה הגמרא מה דין מגש ללא לבזבזין (אם תוך כלי בעינן או אויר כלי בעינן).
3 נשים שרוצות לאפות זו אחר זו בתנור האם רשאיות?
מחלוקת אם יכולות להתחיל כאחת או שיעשו באופן שלא תמתין אף אחת לתנור.
מהם שיאור וסידוק ומה דינם?
לר"מ: שיאור - הכסיפו פניו, סידוק - קרני חגבים. לר"י: שיאור - קרני חגבים, סידוק - נתערבו סדקיו. ודינו: האוכל שיאור פטור (ולר"מ - פטור מכרת אך עובר בלאו שהוא חמץ נוקשה), והאוכל סידוק חייב.
מדוע לרבנן אף קרני חגבים הוי חמץ גמור?
שאין לך כל סדק וסדק מלמעלה שאין לו כמה סדקים מלמטה.
כשחל י"ד ניסן בשבת, מתי מבערים חמץ (3 שיטות שנשנו כאן)?
1. הכל בערב שבת. 2. הכל בשבת. 3. תרומה בערב שבת וחולין בשבת (לעיל ישנה שיטה שתרומה בשבת אך לא התפרש מה דעתם לענין חולין).
מה דין הולך ונזכר שיש לו חמץ בביתו, כשהולך לדבר מצוה, להצלה מנכרים, לסעודת אירוסין, לשביתה על התחום כדי לילך לבית האבל וכדי לילך לדבר הרשות?
לדבר מצוה - אם יכול לחזור ולבער ולשוב למצוה יעשה כן, ואם לא יבטל בליבו, להצלה מנכרים - יבטל בלבו אפילו יש לו שהות, לסעודת אירוסין - ראשונה כדבר מצוה, שניה מחלוקת רבי יהודה ורבי יוסי, לשביתה על התחום להליכה לבית אבל - דבר מצוה, להליכה לדבר הרשות - יחזור ויבער.
האם ישראל יתחתן עם בת כהן?
עם הארץ - לא, וזיווגו לא יעלה יפה. תלמיד חכם כן - ויזכה להתעשר. אמנם מצינו כמה ת"ח שתלו צרות שארעו להם בסיבת זה.
בתו של מי ראוי לשאת לאשה?
בת 1. תלמיד חכם. 2. גדולי הדור. 3. ראשי כנסיות. 4. גבאי צדקה. 5. מלמדי תינוקות
שבעה דברים שאין עושים עם עם הארץ?
1. אין מוסרין להם עדות. 2. אין מקבלים מהם עדות. 3. אין מגלים להם סוד. 4. אין ממנים אותן אפוטרופוס ליתומים, 5. ולקופת צדקה. 6. אין מתלוין עמהם בדרך. 7. י"א אף אין משיבין להם אבידה.
האם יש להשיב אבידה לעם הארץ?
מעיקר הדין אין צריך להשיב להם שהרי יצאו בכלל עמך, אלא שי"א שישיב להם אעפ"כ שמא יצא מהם זרע כשר.
הלך לדבר הרשות וצריך לחזור לביעור חמץ וכן יצא עם בשר קודש מירושלים וצריך לשוב ולשורפו, עד כמה הן חוזרים, ומדוע?
מחלוקת: ר"מ: כביצה. ר"י: כזית. חכמים: חמץ - כביצה, קודש - כזית. ר' נתן: שתי ביצים.
טעם מחלוקת ר"מ ור"י: א. נחלקו האם כזית הוא שיעור מספיק חשוב [וה"ה לענין ברכת המזון]. ב. נחלקו אם חזרתו כטומאתו (כביצה) או כאיסורו (כזית) [ולגבי ברכת המזון נחלקו אם ואכלת ושבעת נדרש על אכילה ושתיה (כזית) או על אכילה בשיעור שביעה (כביצה).
מה הפירוש יקרות וקיפאון (3)?
1. אור שיקר בעולם הזה וקפוי לעולם הבא. 2. נגעים ואהלות שיקרים בזמן הזה וקפויין לעולם הבא. 3. אנשים שיקרים בעולם הזה וקפויין בעולם הבא.
מה הפירוש מצילות הסוס?
1. ירושלים תורחב עד מקום שהסוס מגיע בחצי היום. 2. השלל שיאספו בזמן הזה ינתן לבית המקדש. 3. הקישוטים הנמצאים בצוואר הסוס ינתנו לבית המקדש.
ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, האם עד אתה אינו אחד ושמו אחד?
הוא אחד - שיברכו רק הטוב והמטיב. ושמו אחד - שיקראו בשם הוי"ה ולא בשם אדנות.
הדרן עלך פרק אלו עוברין
פרק מקום שנהגו
מדוע רמזה המשנה שיש איסור מלאכה בערב פסח אחרי חצות הלא איסור זה קיים בכל ערב שבת ויום טוב?
א. שם מהמנחה ולמעלה וכאן מחצות. ב. שם אינו רואה סימן ברכה, וכאן אף משמתים אותו.
אין מיישבת הגמרא את הסתירה "כי גדול עד שמים חסדך" ו"כי גדול מעל שמים חסדך"?
כן בעושים לשמה וכאן בעושים שלא לשמה.
מפני מה אנשים אלו אינם רואים סימן ברכה, ובאיזה מקרים כן רואים סימן ברכה: א. מצפה לשכר אשתו, ב. ריחים, ג. קנים, ד. קוצצי אילנות טובות, ה. כותבין, ו. מתורגמנין, ז. שכר יתומים, ח. מעות הבאות ממדינת הים?
א. מבזה אשתו על שכר מועט (משכירה מאזנים בשוק). ב. טרחה רבה ושכר מועט (משכיר ריחיים, אבל קונה ומוכר לא). ג. נפח גדול ועין שולטת בהם. ד. אנשים מתמיהים ועין שולטת בהם וצעקת בני אדם. ה. כ"ד תעניות ישבו אנשי כנסת הגדולה שלא יתעשרו ויפסיקו במלאכתן (ואם עושה לשם שמים לא). ו. נראה כשכר שבת. ז. לאו בני מחילה. ח. לאו כל יומא מתרחיש ניסא.
האם בני ביישן יכלו ללכת בערב שבת ליום השוק בצידון, ומדוע?
לא, שאבותיהם שהיו עשירים נהגו בכך איסור, ואל תטוש תורת אמך.
מעבר לתחילת הדף
