מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שאלות חזרה
פסחים פרק רביעי
<דף זה מרכז את שאלות החזרה על כל דפי פרק רביעי במסכת פסחים. לעריכת השאלות והתשובות יש ללחוץ על הקישור "עריכה" שעל ידי שמו של כל דף >
פרק רביעי
הלך לדבר הרשות וצריך לחזור לביעור חמץ וכן יצא עם בשר קודש מירושלים וצריך לשוב ולשורפו, עד כמה הן חוזרים, ומדוע?
מחלוקת: ר"מ: כביצה. ר"י: כזית. חכמים: חמץ - כביצה, קודש - כזית. ר' נתן: שתי ביצים.
טעם מחלוקת ר"מ ור"י: א. נחלקו האם כזית הוא שיעור מספיק חשוב [וה"ה לענין ברכת המזון]. ב. נחלקו אם חזרתו כטומאתו (כביצה) או כאיסורו (כזית) [ולגבי ברכת המזון נחלקו אם ואכלת ושבעת נדרש על אכילה ושתיה (כזית) או על אכילה בשיעור שביעה (כביצה).
מה הפירוש יקרות וקיפאון (3)?
1. אור שיקר בעולם הזה וקפוי לעולם הבא. 2. נגעים ואהלות שיקרים בזמן הזה וקפויין לעולם הבא. 3. אנשים שיקרים בעולם הזה וקפויין בעולם הבא.
מה הפירוש מצילות הסוס?
1. ירושלים תורחב עד מקום שהסוס מגיע בחצי היום. 2. השלל שיאספו בזמן הזה ינתן לבית המקדש. 3. הקישוטים הנמצאים בצוואר הסוס ינתנו לבית המקדש.
ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, האם עד אתה אינו אחד ושמו אחד?
הוא אחד - שיברכו רק הטוב והמטיב. ושמו אחד - שיקראו בשם הוי"ה ולא בשם אדנות.
הדרן עלך פרק אלו עוברין
פרק מקום שנהגו
מדוע רמזה המשנה שיש איסור מלאכה בערב פסח אחרי חצות הלא איסור זה קיים בכל ערב שבת ויום טוב?
א. שם מהמנחה ולמעלה וכאן מחצות. ב. שם אינו רואה סימן ברכה, וכאן אף משמתים אותו.
אין מיישבת הגמרא את הסתירה "כי גדול עד שמים חסדך" ו"כי גדול מעל שמים חסדך"?
כן בעושים לשמה וכאן בעושים שלא לשמה.
מפני מה אנשים אלו אינם רואים סימן ברכה, ובאיזה מקרים כן רואים סימן ברכה: א. מצפה לשכר אשתו, ב. ריחים, ג. קנים, ד. קוצצי אילנות טובות, ה. כותבין, ו. מתורגמנין, ז. שכר יתומים, ח. מעות הבאות ממדינת הים?
א. מבזה אשתו על שכר מועט (משכירה מאזנים בשוק). ב. טרחה רבה ושכר מועט (משכיר ריחיים, אבל קונה ומוכר לא). ג. נפח גדול ועין שולטת בהם. ד. אנשים מתמיהים ועין שולטת בהם וצעקת בני אדם. ה. כ"ד תעניות ישבו אנשי כנסת הגדולה שלא יתעשרו ויפסיקו במלאכתן (ואם עושה לשם שמים לא). ו. נראה כשכר שבת. ז. לאו בני מחילה. ח. לאו כל יומא מתרחיש ניסא.
האם בני ביישן יכלו ללכת בערב שבת ליום השוק בצידון, ומדוע?
לא, שאבותיהם שהיו עשירים נהגו בכך איסור, ואל תטוש תורת אמך.
בני חוזאי הפרישו חלה מאורז, מה הצדדים שיאכל זר את חלתם בפניהם ומה הצדדים לאסור?
אביי - רצה לאסור כדין כותים שאין להתיר בפניהם איסור כיון שיבואו להקל באיסורים נוספים ואף הם אינם בני תורה.
רב אשי חילק - אם עיקר מאכלם מאורז לא לאכול בפניהם כדי שלא תשתכח תורת חלה, אם עיקר מאכלם מפת לאכול בפניהם כדי שלא יבואו להפריש מהחיוב על הפטור ולהפך.
מדוע היו מקומות שנהגו לא לרחוץ 2 אחים יחד, לא ללכת בקורדקיסון ולא לשבת על ספסלי נכרים בשבת?
לרחוץ - גזירה משום בעל אחותו. קורדקיסון - שמא יפול מרגלו ויטלטלנו ד' אמות ברה"ר. ספסלי נכרים - משום חשד שנראה כעושה מו"מ בשבת.
מדוע רבה בר בר חנה אכל דייאתרא בחו"ל אף שנהגו איסור ומדוע כיסה הדבר כשראוהו?
א. בני בבל כפופין לא"י שאינם סמוכין. ב. דעתו לחזור, וכיסה לפי שעשאם ככותים שאם יראו יבואו להקל אף באיסורים אחרים.
אדם שרואה מעשה רב מרבו שאינו בר סמכא לפסוק כן אלא שעושה כן מפני שאף הוא ראה את רבו, מה דינו?
סתירה בדברי רבה בר בר חנה, פעם אחת אסר לגמרי ופעם שניה התיר שיעשה כן בפני אותו רב אך לא שלא בפניו.
מה דין ספיחי כרוב בשביעית ומדוע?
לדעת רבי עקיבא שספיחין אסורים מדאורייתא מ"לא נאסוף" נחלקו רבןנ ור"ש אם גוזרים ספיחי כרוב אטו שאר ספיחין או לא, והטעם שאין בספיחי כרוב את איסור ספיחין, י"א כיון שהם גדלים מהשורש כעץ (רש"י דוחה: א. אם כן אין זה ספיחין. ב. גם באילנות יש דין ביעור) וי"א כיון שאינם כלים לחיה מן השדה.
כיצד מתיישב הדין "נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם" עם הדין "ואל ישנה אדם מפני המחלוקת"?
א. טעם זה הוא רק במקרה שהולך למקום שמחמירים יותר. ב. כוונת המשנה שאין לו לשנות ממנהגו משום חשש מחלוקת כיון שאף כשיראו שאינו עובד יאמרו כמה בטלנים יש בשוק ולא יתלו זאת בחומרא.
הבקי בקביעות הירח האם חייב לנהוג יו"ט שני של גלויות?
ביישוב כן ובמדבר לא.
כיצד העניש רב יוסף את מי שחילל יו"ט שני של גלויות ומדוע בחר בעונש זה?
י"א - נידהו, ולא הלקהו כיון שנידוי עדיף על מלקות. י"א הלקהו - ולא נידוהו מפני כבוד התורה.
לדעת רבי יהודה א"ל צא והבא לך אף אתה, במה נחלקו ר"י ורבנן (6 הצעות בגמרא)?
1. מוליך פירות ממקום שלא כלו למקום שכלו, לת"ק - חייב, לר"י - פטור (דחייה: ר"י לא חולק על הדין שנותנין עליו חומרי מקום שיצא משם).
2. מוליך ממקום שלא כלו למקום שלא כלו, ועתה שמע שכלה במקום הראשון, לת"ק - חייב, לר"י - פטור (דחייה: קיי"ל שר"י לחומרא).
3. אותו מקרה, אלא שלת"ק - פטור, ולר"י - חייב.
4. מוליך ממקום שלא כלו למקום שכלו וחזר למקום שלא כלו, לת"ק פטור ולר"י חייב (דחייה: וכי היותם על גב החמור באותו מקום קלטם וחייבם בביעור).
5. שלשה כבשין בחבית אחת, לת"ק - פטור עד שיכלה האחרון, לר"י - כל מין לפי זמן ביעורו.
ט. תמרים שכלו בין הכיפין אך קיימים בין השיצין, לת"ק - עדיין פטור, לר"י - כבר חייב לבער.
מה דין כובש 3 מיני כבשין לענין ביעור?
מחלוקת: א. לפי הראשון. ב. לפי האחרון ג. כל מין לפי זמנו.
מה קובע את זמן הביעור ומנין?
ולבהמתך ולחיה אשר בארצך, כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך מן הבית, ובארצך דווקא וקי"ל שלש ארצות לביעור יהודה וגליל ועבר הירדן שחיות שכאן אינם גדילות על פירות בשאר מקומות.
היכן מבערים פירות שביעית ומנין?
מחלוקת אם צריך לחזור ולבערם בא"י (והסובר שצריך לומד זאת מבארצך, או מדלא כתיב בארץ או מ"אשר") להלכה נחלקו אמוראים בדעת רבי אבהו והמדייק יותר התיר בחו"ל.
כיצד קץ ר' אילעאי כפניות בשביעית ולא חשש לאיסור לאכלה ולא להפסד (2 אפשרויות)?
1. אינם פירות, ואף שרב נחמן נקט שהם פירות (לענין לאסור על השומר שלהם מדין ערלה) היינו כדעת רבי יוסי שסמדר אסור אך חכמים חולקים על זה וסוברים שרק בוסר אסור (דחייה: כל המחלוקת רק בענבים ואילו בתמרים חכמים מודים שמשיצאו חשובים פרי). 2. מדובר בדקל זכר שבלאו הכי פירותיו אינם גדלים יותר.
האם יש זמן קבוע לביעור או שתלוי כל פרי במציאותו בשדה?
תלוי בישובים בגמרא: א. אכן תלוי במציאות בשדה. ב. תלוי במציאות בשדה אבל גם אם נשאר בשדה ישנו זמן שאחריו חייב לבער אף אם נשאר בשדה.
סימן להרים מילין, סימן לעמקים דקלים, סימן לנחלים קנים, סימן לשפלה שקמה, למאי נפקא מינה?
הרים ועמקים - ביכורים שמביאים רק מפירות משובחים (ארצך - ארץ חיטה ושעורה, ושם מדבר בשבח ארץ ישראל) בהרים תבואה משובחת ובעמקים דקלים. נחלים - עגלה ערופה. שפלה (והוא הדין בשאר הדברים) - מקח וממכר.
האם מותר למכור לגוי: בהמה דקה, עגלים וסייחין, בהמה גסה שבורה, סוס?
דקה - תלוי במנהג המקום. עגלים וסייחין - אסור דמיחלפי בגדולים. שבורה - מחלוקת, אם כיון שהורגה מיד אין לחשוש. סוס - יש מי שמתיר כיון שאין את החשש של שכירות שאלה ונסיוני כיון שדרך השימוש בה ברכיבה שאינה אסורה מדאורייתא בשבת.
האם מותר לומר על מצרך כלשהו שהוא לפסח?
בשר - אסור (נראה כמקדיש בהמתו ואוכל) ולמ"ד שלא נדב כדרך המתנדבים יהיה מותר, חיטים מותר (דמינטר לפסחא קאמר).
במה נחלקו ר"ש וחכמי לענין מנחה ומה נחלקו ר"י ור"מ לענין תמורה והאם שיטת ר"ש ור"י תלויות זו בזו?
מנחה - באומר הרי עלי מנחה מן השעורין, האם אומרים תפוס לשון ראשון ויביא מן החיטין או אומרים אף בגמר דבריו אדם נתפס ולא נדב כדרך המתנדבין. תמורה - באומר הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים, אם תפוס לשון ראשון ותמורת עולה או אף בגמר דבריו אדם נתפס וחציה עולה וחציה שלמים. רבי שמעון ס"ל כר"י שאף בגמר דבריו אדם נתפס, אך רבי יוסי אפשר שאינו סובר כרבי שמעון שאין אדם מוציא דבריו לבטלה.
מה עשה תודוס איש רומי ומה אמרו לו חכמים ומדוע נהגו כן כלפיו?
הנהיג את בני רומי לאכול גדיים מקולסין בפסח, ואמרו לו אלמלא תודוס אתה גוזרנו עליך נידוי שקרוב להאכיל את ישראל קדשים בחוץ, ולא נידוהו משום שהיה גברא רבה (ולא משום שהיה אלים) שהרי דרש הדרשה שנשאו חנניה מישאל ועזריה ק"ו מהצפרדעים וכן היה מטיל מלאי לכיסם של תלמידי חכמים.
האם מדליקים נרות ביום כיפור ומה הדין כשחל בשבת?
תלוי במנהג המקום, והטעם להפרישו מתשמיש המיטה או בהדלקת הנר שאין משמשין לאור הנר או בכיבויו שלא יראנה ויתאווה אליה. ובמקום שנהגו שלא להדליק נחלקו אמוראים אם בשבת כן ידליקו מפני כבוד השבת.
מתי מברכים על האור ועל איזה אור מברכים?
מחלוקת אם רק במוצאי שבת או גם במוצאי יום כיפור, ובמוצאי יום כיפור גם לדעות שמברכים היינו דוקא על נר ששבת ממלאכת איסור.
האם כונסן על הכוס או מפזרן?
מחלוקת תנאים, וגם לדעת המפזר כונסן אח"כ על הכוס כדי להוציא את בני ביתו.
מהם הכתב והמכתב ומתי נבראו?
כתב - י"א קריאת האותיות וי"א צורתן, מכתב - צורת האותיות וי"א הכלי שעמו נכתבו הלוחות, ונבראו בערב שבת בין השמשות.
מתי נברא האור?
גיהנם - ביום שני (וחללה קודם שנברא העולם), אור דידן - עלה במחשבה ליבראות בערב שבת בין השמשות ונברא למעשה במוצאי שבת.
מתי נברא הפרד?
בברייתא א' מבואר שבערב שבת בין השמשות, ובברייתא ב' מבואר שרק עלה במחשבה ליבראות אז אך נברא בפועל ע"י אדם הראשון במוצאי שבת. וי"א שנוצר ע"י ענה (הפסול, שנולד מצבעון שנמנה גם כאחיו וגם כאביו).
אלו 4 דברים אלו במחשבה ליבראות ואף אם לא עלו דין הוא שיעלו?
א. המת שירקיב. ב. המת שישתכח. ג. התבואה שתרקיב. ד. המטבע שיצא.
מה דין יום כיפור, תשעה באב ותענית ציבור לענין בין השמשות, ספק בקביעותא דיומא, עשיית מלאכה ורחיצה?
בין השמשות - יום כיפור אסור, תשעה באב ותענית ציבור מחלוקת אמוראים אם מותר או אסור.
ספק בקביעותא דיומא - יום כיפור אסור ותשעה באב מותר.
מלאכה - ביום כיפור ותענית אסור ובתשעה באב תלוי במנהג המקום ות"ח בכל מקום לא יעשה מלאכה ונחלקו אם כל אדם יעשה עצמו ת"ח.
רחיצה - ביום כיפור ותשעה באב לא יושיט אפילו אצבעו למים, תענית ציבור רוחץ פניו ידיו ורגליו.
האם חוששים ליוהרא?
מחלוקת אמוראים, י"א שנחלקו בכך חכמים ורשב"ג, וי"א שלכולי עלמא חוששים אך לא חוששים במקום שאינו ניכר, לחכמים - בק"ש שכולם קוראים, לרשב"ג - בתשעה באב שיתלו את אי מלאכתו בבטלנות.
מה דרגת איסור עשיית המלאכה בערב פסח מליל י"ד ועד ליל ט"ו?
מחצות - אסור מדינא, מהבוקר עד חצות - מחלוקת ר"י ור"מ אם תלוי במנהג המקום או שתלוי באיסור המקום, ובמקום שאסרו או נהגו לאיסור נחלקו ב"ש וב"ה אם אף הלילה בכלל או שרק מנץ החמה.
מנכש חיטה ונעקרה בידו כיצד יפטרנה בקרבן העומר ועד מתי יכול לעשות פתרון זה ומדוע?
ישרישנה מיד במקום הטיט ששם תשתרש במהירות המרבית, ויכול לעשות כך: א. עד בין השמשות של י"ד ניסן, שצריך שני ימים שלמים ומקצת יום שלישי. ב. מצד השרשה יכול לעשות כך אף בי"ד ניסן אלא שתלוי באיסור עשיית מלאכה שבגליל אסור לעשות מלאכה ביום י"ד, וכן בליל י"ד לדעת בית שמאי.
למסקנא, מה הדין להתחיל מלאכה בי"ד לצורך המועד ולסיים מלאכה בי"ד שלא לצורך המועד במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה?
בשני האופנים אסור, לא התירו אלא בקיום ב' תנאים: גמר מלאכה ולצורך המועד.
אלו בעלי מלאכה יכולים לעבוד בי"ד?
1. תופרין - שכן הדיוט תופר כדרכו בחול המועד, וי"ד דקיל אפילו אומן מותר. 2. כובסין. 3. ספרין - שכן הבאים ממדינת הים או השתחררו מבית האסורין מכבסין ומספרין בחול המועד, וי"ד דקיל מותרים אף שאר אנשים. 4. רצענין - לרבי יוסי ברבי יהודה, שהרי עולי רגלים מתקנים מנעליהן ברגל וי"ד דקיל אף מכינים מנעל חדש, ולחכמים לא לומדים תחילת מלאכה מסוף מלאכה.
מה דין תרנגולת שברחה בחול המועד?
בתוך 3 ימים לבריחתה מותר להחזירה, ונחלקו האם צריך שכבר ישבה עליהם ג' ימים - וטעם המחלוקת האם חששו להפסד מועט שצריך למוכרה למי שדעתו יפה.
זבל שבחצר מסלקין אותו לצדדין שברפת ובחצר מוציאין אותו לאשפה, כיצד מתיישבת הסתירה בדין חצר?
א. כאן בי"ד כאן בחול המועד. ב. אידי ואידי בחול המועד ואם נעשית החצר כרפת מותר להוציא החוצה.
מה דין הולכת והבאת כלים מבית האומן בי"ד ובחול המועד?
י"ד: אף מוליכין ואף שלא לצורך המועד. חול המועד: לצורך המועד - מותר. שלא לצורך המועד - להוליך אסור, להביא - אם מאמינו ישאיר אצלו ואם חושש לגניבה ישים בחצר הקרובה, ואם אינו מאמינו - יכניס בצנעה לביתו.
ששה דברים עשה חזקיה המלך על שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו ומדוע?
שהודו לו - גירר עצמות אביו במיטה של חבלים (משום כפרה, וקידוש השם שיתגנה על רשעו ויווסרו הרשעים). קיצץ נחש הנחושת - שטעו אחריו. גנז ספר רפואות - שלא היה לבם נכנע על חוליים.
שלא הודו לו - קיצץ דלתות היכל ושיגרן למלך אשור, סתם מי גיחון (כדי שלא יהיה למלכי אשור הצרים עליו, ולא הודו לו שהיה לו לבטוח בה' שהבטיחו וגנותי על העיר הזאת), עיבר ניסן בניסן (זה ניסן ואין אחר ניסן, ובברכות מבואר שעיבר ביום ל' אדר ולא ס"ל הואיל וראוי לקובעו ניסן).
מהי הרכבת דקלים והאם מותרת בי"ד ניסן?
מחלוקת: י"א - תרכובת העשויה לחיזוק הדקל ונשפכת ללב הדקל. וי"א - הרכבת דקל זכר על גבי דקל נקבה (או ייחור צעיר לדקל זקן כזכר בתוך נקבה, או ייחור מדקל זכר שעושה פרות לדקל נקבה שאינה עושה פירות). ודינו בי"ד: לדעת ר"מ מותר, לדעת רבי יהודה אסור ואנשי יריחו נהגו היתר.
אנשי יריחו כרכו על שמע, מהי כריכה על שמע (4 אפשרויות) והאם עשו כדין?
1. לא הפסיקו בין אחד לואהבת שלא האריכו באחד. ב. לא הפסיקו בין היום לעל לבבך. ג. לא אמרו בשכמל"ו. ד. אמרו בשכמל"ו בקול רם אף שלא היו בשכנותם מינים.
אנשי יריחו קצרו וגדשו לפני העומר, האם עשו כדין?
מעיקר הדין קצירה וגדישה ביריחו מותרת כיון שאין תבואתם, שהיא תבואת עמקים, כשרה למנחות, ובמקום הפסד לא גזרו שמא יבוא לאכול ובפרט שמבדיל בדילי מיניה, ולכן קצירה עשו כדין ואילו גדישה שאין בה הפסד עשו שלא כדין.
מה הוא שורש המחלוקת בין אנשי יריחו וחכמים בגזמיות של הקדש, באכילת תמרים תחת הנשר ובנתינת פאה לירק?
גמזיות של הקדש: אין מעילה בגידולין ונחלקו אם מ"מ איסור יש.
אכילת תמרים תחת הנשר: א. המחלוקת במכבדות אם גוזרים שמא יעלה ויתלוש, אבל בבין הכיפין לכו"ע מותר כיון שמוכן לעורבין הוי מוכן לאדם. ב. המחלוקת בבין הכיפין אם מוכן לעורבים הוי מוכן לאדם, ובמכבדות לכו"ע אסור גזירה שמא יעלה ויתלוש.
נתינת פאה לירק: בעלי לפת שמכניסים לקיום אגב האמהות ונחלקו אם מכניסו לקיום ע"י דבר אחר חשיב קיום
למ"ד נותנים פאה לירק האם הדין כן בלפת כרוב או קפלוט?
לפת לכו"ע ונחלקו אם אף כרוב או אף קפלוט (ודלא כהו"א שיש מ"ש שכל 3 הירקות חייבות במעשר).
מנין היה ממון רב לחיפוי ההיכל בטבלאות של זהב וכיצד התגלגל הדבר?
מעורות קדשי קדשים, שתחילה היו מחלקים בסוף כל יום ובעלי זרוע נוטלין אותם, והתקינו שיחלקו בסוף השבוע במעמד כל המשמרה ועדיין כהנים חשובים שבמשמרה נטלו אותם, ועמדו כל הכהנים והקדישום יחד לבדק הבית.
האם היה ישמעאל בן פיאכי כשר או בעל זרוע, שמצד א' צווחה העזרה שיכנס ומאידך אמרו אוי לי מבית ישמעאל בן פיאכי?
הוא כשר היה אך אנשי ביתו היו בעלי זרוע.
מה עדיף טפי גדי או כבש וכיצד הוכיח לנדון זה יששכר איש כפר ברקאי?
אין הבדל: א. שאף שבכל מקום הקדימה התורה כבש לעז מכל מקום פעם אחת כתבה להיפך ללמדנו שאינו מובחר יותר. ב. כיון שכתבה התורה שאם רוצה יביא עז ואם רוצה יביא כבש ולא רמז הכתוב מי מובחר יותר ש"מ ששניהן שוים. ויששכר איש כפר ברקאי רצה להוכיח כן מקרבן תמיד שבא כבש ולא עז.
הדרן עלך פרק מקום שנהגו
מעבר לתחילת הדף