מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שאלות חזרה
פסחים פרק ראשון
<דף זה מרכז את שאלות החזרה על כל דפי פרק ראשון במסכת פסחים. לעריכת השאלות והתשובות יש ללחוץ על הקישור "עריכה" שעל ידי שמו של כל דף >
פרק ראשון
מה צריך לבדוק במרתף יין?
אם אין מכניסים בו חמץ - לא צריך בדיקה.
אם מכניסים חמץ (השמש מסתפק ממנו בזמן הסעודה ופעמים שפתו בידו ונגמר היין ונכנס עמה) - לב"ש - 2 שורות על פני כל המרתף ולב"ה - שתי שורות החיצונות שהן העליונות.
מתי הוא זמן "אור לארבעה עשר"?
בהו"א - מחלוקת אם לילה או יום. למסקנא - ליל י"ד ניסן.
מה הפירוש ויקרא אלקים לאור יום?
1. אור הוא יום. 2. למאיר ובא קרא יום. דחייה: למחשיך ובא קרא לילה, והרי רק מצאת הכוכבים הוא לילה. 3. לאור קרא ה' וציווהו לשמש ביום.
לאור יקום רוצח ולבוקר יהי כגנב, באר.
אם ברור לך כיום שאם תקום כנגדו יהרגך - רוצח הוא ומותר להצילו בנפשו
ואם מסופק הדבר כלילה (באב על הבן) - הרי הוא כגנב ואסור להצילו בנפשו.
מהו המו"מ בין רבי אליעזר בן יעקב לרבי יהודה לגבי איסור עשיית מלאכה?
לדעת ראב"י אסור מעלות השחר שלא מצינו יום שמקצתו אסור ומקצתו מותר.
לדעת רבי יהודה אסור מהנץ החמה, ומצינו חלוקה לגבי אכילת חמץ, וראב"י מחלק בין איסור דאורייתא שהוא גזה"כ לדין דרבנן, ואף שיש שעות דרבנן הם הרחקה לדין דאורייתא.
באיזה חודש משיאין משואות ומתי בחודש?
רק בחודש חסר, ומשיאין בליל שלושים אחרי שהתקדש החודש בבית דין.
מעבר לתחילת הדף
במה נחלקו ב"ש וב"ה לענין מפלת אור לשמונים ואחד, מהם 2 טענות ב"ה ומה משיבים על כך ב"ש?
כתוב זאת תורת היולדת שיכולה להביא קרבן אחד על לידות הרבה אך 'וזאת' בא למעט אם ילדה אחרי מלאת.
ונחלקו באופן שהפילה אור לשמונים ואחת שעדיין אינה יכולה להביא קרבן עד הבוקר.
סברת ב"ה: 1. היום הולך אחר הלילה. 2. לענין ראיית דם אם רואה בלילה הרי היא טמאה.
תשובת ב"ש: 1. לענין קרבן בלילה עדיין אינה ראויה להביא קרבן. 2. גם בתוך מלאת אם הפילה הרי היא טמאה טומאת לידה ואעפ"כ יכולה להיפטר בקרבן אחד.
עד מתי אוכלים שלמים ומתי שורפים?
2 ימים ולילה אחד, ובליל יום שלישי אין אוכלים ואין שורפין, וביום שלישי נשרף.
מדוע נקט התנא לשון אור ולא לילה?
שרצה לבחור בלשון צח ונקי כעין מה שאמר ריב"ל לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו
כמה אותיות עיקמה תורה כדי לא להוציא דבר מגונה? (4)
מחלוקת: י"א שמונה, י"א תשע, י"א עשר וי"א שש עשרה.
מדוע נקט הכתוב אצל אביגיל אשת נבל "והיא רוכבת על החמור"? (4)
1. ביעתותא דליליא. 2. ביעתותא דדוד. 3. ביעתותא דהר. 4. רכבת כתיב ובא להשמיענו שישנה לתלמידו דרך קצרה ואפילו בלשון מגונה.
אם עדיף לשנות דרך קצרה ואפילו מגונה, מדוע עקמה התורה כמה אותיות?
ללמדנו שכשיכול לדבר בלשון נקייה בלא להאריך - יעשה זאת.
מדוע בדקו אחרי האומר הגיעני כזנב הלטאה, והלא אין בודקין מן המזבח ולמעלה?
1. לא בדקו אלא מצאו בו שחץ פסול - שהיה גס ומזלזל בעבודות הכהונה.
2. איהו דארע נפשיה.
מדוע אמרו ליוחנן חקוקאה צא ובשר לסוסים ולחמורים על שאמר להם שעורים נעשו יפות?
שהיה לו לנקוט לשון נקיה: 1. אשתקד נעשו חיטים יפות. 2. עדשים נעשו יפות.
כיצד השיב רב לר' חייא על שאלתו בדבר חיותם של אביו ואמו?
כששאלו על אביו השיב על אמו וכששאלו על אמו השיב על אביו. יש שביארו שהשיב כאילו השני חי, אך רש"י תמה שיוציא שקר מפיו ולכן ביאר שהשיב בלשון תימה כאומר האם שאלתני על השני.
מה היה הסימן לאותו אדם שמשבט זבולון הוא?
י"א שאמר שיתקן בירונות על שפת הים וי"א שאמר שסנה על שפת הים חשוב יותר מברוש במקום אחר.
מדוע בודקים חמץ בלילה ואיזה טעם נדחה בגמרא?
א. אור הנר יפה לבדיקה. ב. בני אדם נמצאים בבית. הטעם שנדחה - זריזין מקדימים למצוות, שלמד מוישכם אברהם בבוקר ואם כן היה מספיק להקדים לתחילת היום.
מה צדדי הספק אם השוכר או המשכיר בודק את החמץ ומה הפשיטות בגמרא?
החמץ של המשכיר אך נמצא ברשותו של השוכר, ברש"י מבואר שהספק הוא רק מאחר שמדאורייתא סגי בביטול והפסק על מי הטילו את טורח הבדיקה. פשיטות הגמרא - שעל השוכר לבדוק, אך זאת רק אם נמסר לו המפתח קודם ליל י"ד אך אם כבר חל החיוב על המשכיר אינו עובר לשוכר.
האם בית בי"ד הוא בחזקת בדוק, למאי נ"מ והאם אפשר לפשוט מהברייתא שנשים עבדים וקטנים נאמנים על ביעור חמץ?
ספק שלא נפשט, הנ"מ באופן שאינו נמצא לפנינו כך שאי אפשר לשאול אותו. הגמרא רוצה לפשוט משם שחזקתו בדוק שהרי אין משמעות לאמירתם כיון שאינם בני עדות, ודוחה שאם כן היה צריך להיות כתוב "כל הבתים בחזקת בדוקין". עוד רוצה לפשוט מכך להפך שאין חזקתו בדוק, ודוחה שמדובר באופן שמוחזק לנו שלא בדק והם אומרים שהם בדקוהו.
האם בית שנמצא לא בדוק חשוב מקח טעות, במקום שבודקים בעצמם ובמקום ששוכרים בודק?
בכל מקום אינו חשוב מקח טעות כי ניחא ליה לאיניש לקיומי מצוה בגופו או בממונו.
מעבר לתחילת הדף
מנין שהכתוב "תשביתו" איירי בי"ד ניסן?
6 שיטות:
1. סתירה בין "שבעת ימים שאור לא ימצא" ובין "וביום הראשון תשביתו" שמשמע שישבית בתוך היום הראשון. וביום ממעט ליל י"ד ואך חילק חצי יום י"ד (מסברא דאך מיעוט, או באח"ס בט"ע).
2. כנ"ל והראשון מוקמינן בי"ד שמצאנו ראשון שנקרא י"ד "בראשון בארבעה עשר יום לחודש".
3. כיון שכתוב שבעת ימים מתפרש הראשון - הקודם.
4. לא תשחט על חמץ דם זבחי, לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים, וזמן שחיטה אמר רחמנא ולא כל אחד לפי זמן שחיטתו.
5. השבתה היא בביעור האסור ביו"ט וע"כ איירי בי"ד.
6. אך חילק מלמדנו שההשבתה היא באמצע היום וא"כ ע"כ אי"ז חלק משבעת הימים שהרי מליל ט"ו אסור באכילת חמץ דאיתקש לאכילת חמץ והיא לאכילת מצה דכתיב בה "בערב".
למ"ד שהסתירה בין תשביתו לשבעת ימים היא המקור לכך שביום הראשון היינו י"ד, שמא לא בא הכתוב אלא לרבות ליל ט"ו?
אף שהיה מקום לומר כן שהרי כתוב שבעת ימים והיה מקום לדרוש אך לא לילות, אך ע"כ אין זה פירושו שהרי איתקש השבתת שאור לאכילת חמץ ואכילת חמץ לאכילת מצה, ובה כתוב "בערב תאכלו מצות".
מה לומדים מ"הראשון" הכתוב בהשבתת חמץ, לולב, מקרא קודש דסוכות ומקרא קודש דפסח?
השבתת חמץ - י"א שלומדים מכך שפירושו 'הקודם' דהיינו י"ד ניסן. שאר 'הראשון' - בשכר ג' הראשון זכו לג' דברים שכונו ראשון, והם: הכרתת זרעו של עשו, בנין בית המקדש ושמו של משיח.
מה ניתן ללמוד מדברי ר"ע שהשבתה בי"ד שהרי הבערה אב מלאכה ואסורה ביו"ט?
1. אין ביעור חמץ אלא שריפה. 2. הבערה לחלק יצאת. 3. לא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך.
מה לומדים מהפסוק ד"לא יראה" ומה מהפסוק ד"לא ימצא" ומנין ליתן את האמור בזה בזה?
לא יראה לך - בכל גבולך ולא רק בבית, אך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה. לא ימצא - אפילו בהטמנה ובהפקדה עם אחריות. וילפינן שאור שאור.
איזה פרט הוצרכו ללמוד שישנו אף בנכרי שכיבשתו ומהיכן למדנוהו?
לאביי - אמרינן איפוך ואין פרט כזה. לרבא - למדנו שאף בנכרי שכיבשתו אם לא קיבל אחריות מותר שיימצא, וילפינן לה מ"לך" המיותר אצל חמץ ושאור (אך ה"לך" שכתוב גם בחמץ וגם בשאור נצרך).
לאיזה מ"ד מובן יותר דרשת הברייתא לחייב בקבלת אחריות, ומה יענה המ"ד האחר?
לל"ק - למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי אתי שפיר. ולמ"ד לאו כממון צ"ל שלכך בא הכתוב ולמדנו שאף באופן זה חייב בלא ימצא. לל"ב - למ"ד לאו כממון דמי אתי שפיר שלכך הוצרכנו לפסוק, אך למ"ד כממון דמי צ"ב למה צריך פסוק, וצ"ל ששאני כאן שעדיין לא חייב באחריות בפועל שהרי החפץ קיים בעינו והו"א שלא יתחייב.
מה דין בהמת וחלת ארנונה?
בהמה - לא"ד ב' פטורה לא"ד א' אם מצי לסלוקי בזוזי חייבת ואם לא פטורה. חלה - לא"ד ב' חייבת.
מה מועיל ייחוד בית?
רש"י מפרש שהיינו שלא מקבל אחריות, וייחוד בית להו"א מועיל כקנין שכירות, ולמסקנה ילפינן מלא ימצא בבתיכם דבר המצוי בידך וזה אינו מצוי בידך.
מה הדרך לבדל עצמו מחמץ, בחמץ נכרי בערב פסח ובחמץ שנמצא בפסח, ומדוע?
חמץ נכרי בערב פסח בונה מחיצה עשרה, ובחמצו בפסח כופה כלי, כיון שבחמץ נכרי הוא לשבעה ימים ולא מספיק כפיית כלי ומאידך חמץ בפסח הוא ליום אחד ואי אפשר לבנות מחיצה ביום טוב אך לטלטל כלי מותר.
מה דין מפרש ויוצא בשיירה ועושה אוצר?
לאביי - רק אם בתוך שלושים יום וגם רוצה לחזור בפסח צריך לבדוק, לרבא - אם בתוך שלושים יום או שרוצה לחזור בפסח צריך לבדוק.
כמה זמן קודם הפסח דורשים בהלכותיו ומנין?
לחכמים - שלושים יום, לרשב"ג - שבועיים. לחכמים - משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני (ורשב"ג - איירי בפסח מסיק לכל מילי דפסח).
לרשב"ג - בהו"א מהחודש הזה לכם ראש חדשים, דחיה: דילמא בד' בחודש, למסקנא - מויעשו בני ישראל את הפסח במועדו שלומדים במדבר סיני במדבר סיני בג"ש שהיה בראש חודש כבתחילת חומש במדבר.
האם דנין פרט וכלל במרוחקין זה מזה?
בשתי פרשיות לא, בפרשה אחת מחלוקת.
מדוע הבודק צריך לבטל?
להו"א - משום פירורין המשתמרין אגב הבית, דחייה: סופי תאנים שמשמר עקב הענבים אין בהם משום גזל ופטורין ממעשר.
למסקנה - שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתיה עילויה.
עד איזה שעה יכול לבטל ומדוע?
עד תחילת שעה שישית שמאז אסורה בהנאה מדרבנן ואינו ברשותו אלא שעשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו ואינו יכול לבטל.
היה יושב בבית המדרש ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו, באיזה חמץ מדובר, ומנין?
עיסה שעומדת להחמיץ שהרי כתוב בברייתא שאף ביום טוב מבטלה בלבו, ואם מדובר בחמץ גמור לא יוכל לבטל כיון שאינו ברשותו.
מה דין מעות שנמצאו בירושלים?
לפני סוחרי בהמה - מעשר מספק. בהר הבית - חולין, הלך אחר הרוב. בשווקי ירושלים - בחול חולין בימות הרגל מעשר - הלך אחר אחרון, שמכבדין את שווקי ירושלים מפני הטיט.
באיזה מקרה לגבי פת שעפשה לא מספיק סברת זיל בתר בתרא, ומה דינה?
בפת מעופשת הרבה שמוכח שהיא של חמץ, ומכל מקום אם עברו הרבה ימים בפסח וניתן לתלות שזרק עליה בכל יום לחם חם ועיפשה כך תולים.
מדוע בתיבה של מעשר וחולין לא אומרים זיל בתר בתרא?
א. מדובר שאינו יודע. ב. מדובר שהשתמש בה יחד בחולין ומעשר. ג. נמצא בגומא.
מה מברכים על בדיקת חמץ, ומדוע?
מחלוקת אם לבער או על ביעור, ושורש המחלוקת אם על ביעור גם משמעו להבא שהרי צריך לברך עובר לעשייתן, ולהלכה מברכים על ביעור חמץ.
מה ברכתו של אב המל את בנו ובעלים השוחט את הפסח?
בהו"א - למול ולשחוט, למסקנא - על המילה ועל השחיטה.
מדוע מברך על נטילת לולב ולא ליטול לולב?
להו"א - כיון שנטלו יצא בו, למסקנא - אף על נטילת לולב משמעו להבא.
באיזה מקרים לא מברכים עובר לעשייתן?
טבילת עזרא - שהרי הוא טמא עד עתה, ולכן תקנו אף בשאר טבילות כן. בהו"א אף בתקיעת שופר כיון שחוששים שהתקיעה לא תצא כראוי, ודוחה הגמרא שאם כן אף במילה ושחיטה.
מדוע צריך פסוק גם לנרות וגם לנר לענין בדיקת חמץ?
שאם היה כתוב רק נרות הו"א שנר אורו חלש והקב"ה בודק את ירושלים בנרות ולא באבוקה כדי לא למצוא את עוונות עם ישראל, וקמ"ל נר ה' חופש כל חדרי בטן שמבואר שהוא בודק היטב.
האם מותר לבדוק באור החמה?
רק באכסדרה או כנגד ארובה שבחדר.
באיזה אור מותר לבדוק חצר?
חצר אינה צריכה בדיקה מפני העורבין.
איזה אור חזק יותר נר או אבוקה, ובמה משתמשים לבדיקת חמץ ומדוע?
אבוקה חזקה יותר, שהרי אור הצדיקים לעתיד לבוא בפני אור ה' כנר בפני אבוקה ואף להבדלה מצוה מן המובחר באבוקה, ומ"מ בודקים בנר ולא באבוקה: א. נר אורו לפניו ואבוקה לאחריו. ב. ניתן להכניסו לחורין ולסדקין. ג. לא בעית. ד. האור נמשך ולא קופץ.
חורי בית האם צריך לבדוק?
האמצעים הנוחים לתשמיש - כן, עליונים ותחתונים שאינם נוחים - לא.
חור שבינו לשכנו כיצד יבדוק?
ישראל - כל אחד בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטל. נכרי - לחכמים בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטל, לפלימו - אינו בודק כל עיקר מפני שיחשוד בו לכשפים שעושה כן בנר ובלילה ואף ששלוחי מצוה אינן ניזוקין כאן שכיח הזיקא.
מה דין אוצרות שמן ויין, שכר, דגים, תמרים, עצים, מלח ושעוה?
אוצרות שמן - לא צריך לבדוק. יין - אם מסתפק ממנו צריך לבדוק כי אין קבע לשתייה, וכן שכר, תמרים, עצים, מלח ושעוה. דגים - גדולים לא צריך לבדוק וקטנים צריך.
כותל שהתשמש בו ועכשיו נפל האם צריך לבדוק ומדוע?
לא צריך לבדוק משום סכנת עקרב, ואף ששלוחי מצוה אינן נזוקין חיישינן שמא תאבד לו מחט: בהו"א - ויחפש גם אותה, דחייה: הרי זה כנותן צדקה ע"מ שיחיה בנו שהוא צדיק גמור. למסקנא - שאחרי שימצא את החמץ ימשיך לחפש את המחט.
מה דין שלוחי מצוה בחזרתן?
רב לא ידע, ורבי אלעזר אמר שאינם נזוקין.
בעלייה לרגל מדוע צריך פסוק שאינן נזוקין בהליכה ובחזרה?
הפסוק בהליכה בא ללמדנו שמי שאין לו קרקע לא עולה לרגל.
מדוע אין פירות גינוסר וחמי טבריה בירושלים?
שלא יאמרו שאם לא עלו לרגל אלא לשם אלו דיים ונמצאת עליה שלא לשמה.
מה פירוש דעת ב"ש שצריך לבדוק 2 שורות על פני כל המרתף?
א. כמין גא"ם. ב. מן הארץ ועד שמי קורה ושלפנים ממנה.
מה פירוש דעת ב"ה שצריך לבדוק 2 שורות החיצונות שהם העליונות.
רב - העליונה החיצונית ושתחתיה, שמואל - העליונה החיצונית ושלפנים ממנה.
האם חוששים שמא חולדה נטלה מחמצו והכניסה למקום בדוק, כשלא ראינו שנטלה?
לא, ויש אומרים שביום י"ד חוששים כיון שמטמינה כשיודעת שאין אוכל בנמצא.
מה ההבדל בין חולדה שנטלה בפנינו חמץ שחוששים שמא שיירה ובין מדורי העכו"ם שלא חוששים?
1. לחם משיירא בשר לא משיירא. 2. שם איננו יודעים אם יש שם נפל משא"כ כאן ראינו שהכניסה חמץ ואין ספק מוציא מדי ודאי.
מדוע אין להוכיח מפירות של חבר לנדון אם ספק מוציא מדי ודאי?
1. ודאי וודאי הוא - חזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידיו דבר שאינו מתוקן. 2. ספק וספק הוא - שמא כלל לא התחייבו במעשר שלא ראו פני הבית אחרי מירוח.
מדוע אין להוכיח מהמעשה בשפחתו של מציק לנדון אם ספק מוציא מידי ודאי?
1. ספק וספק הוא - שמא רוח הפילה. 2. ודאי ודאי הוא - ודאי גררוהו.
ומה שמשייר יניחנו בצנעה, מדוע הרי לא חוששים שמא גררה חולדה?
1. בי"ד חוששים. 2. תטול בפנינו. 3. שמא יניח עשר וימצא תשע.
מה דין תשע ציבורין של חמץ ואחד של מצה ועכבר נטל ואיננו יודעים מהיכן?
כדין חנויות, אם נטל מהצבור כל קבוע כמחצה על מחצה, ואם מחתיכה שפרשה כל דפריש מרובא פריש.
מה דין 2 עכברים שנטלו 2 חתיכות מ2 ערימות אחד של חמץ ואחד של מצה ונכנסו ל2 בתים אחד בדוק ואחד לא בדוק?
לגבי בדיקת חמץ דרבנן (כשביטל) תולים שחמץ נכנס לשאינו בדוק.
שני בתים ועכבר נכנס לאחד מהם ואין ידוע למי, מה דינו?
כדין שני שבילין. אם נשאל לעצמו - טהור, אם באו שניהם כאחד - טמא, אם נשאל עליו ועל חבירו - מחלוקת.
ספק אם נכנס העכבר לבית, מה דינו?
אינו צריך בדיקה, אפילו לרבנן שמטמאים בספק ביאה, כאן שבדיקה דרבנן - פוטרים.
נכנס אחרי העכבר ובדק ולא מצא, מה דינו?
אינו צריך לעשות דבר, אפילו לרבי מאיר שסובר שכל דבר שבחזקת טומאה לעולם הוא בטומאתו עד שיודע לך הטומאה היכן היא, כאן בבדיקה דרבנן פוטר.
מה דין בהניח ט' ומצא י' או הניח י' ומצא ט'?
מחלוקת תנאים אם תולים שאחרים הם או שהראשונים הם רק שנחסרו או שתנווספו.
אם נכנס אחרי עכבר או תינוק ומצא פירורין, מה דינו?
בעכבר - צריך לבדוק, ובתינוק - לא, שדרך תינוק לפרר ואין דרך עכבר לפרר.
מה הסברא להצריך בדיקה במקרים הבאים: א. עכבר לבן נכנס ועכבר שחור יוצא. ב. עכבר נכנס וחולדה יוצאת. ג. עכבר נכנס וחולדה יוצאת עם עכבר ופת בפיה?
א. עכברים לא לוקחים אחד מהשני. ב. מדוע לא נמצא העכבר עצמו בפיה. ג. מדוע לא נמצאת הפת בפה העכבר שבפיה.
מדוע לדעת רבי יהודה בודקין אור י"ד ובי"ד שחרית ובשעת הביעור?
להו"א - בודק שלש פעמים כנגד שלש השבתות שבתורה, למסקנא - בודק בא' מג' זמנים אלו ויותר לא גזירה שמא יבוא לאוכלו.
מדוע לא גוזר רבי יהודה בחדש שמא יבואו לאוכלו (3)?
א. זכור על ידי קיטוף וע"י טחינה ביד והרקדה על גבי נפה (דחייה: קוצרין בית השלחים ושבעמקים מאי איכא למימר). ב. קמח וקלי תנן (דחייה: עד שקולה מאי איכא למימר וע"כ כתירוץ הראשון ויקשה מבית השלחים) ג. חדש מבדל בדילי מיניה.
לרבי יהודה מדוע מותר להניח שפופרת של ביצה על גב הנר אך אסור לענוב חבל דלי שנפסק?
שפופרת מתיר כיון שלחומר שבת מיבדל בדילי מיניה, ועניבה אוסר לא מטעם גזירה אלא כי לדעתו עניבה הרי היא כקשירה.
מדוע בקדשים לרבי יהודה גוזרים אף שמבדל בדיל ולרבנן לא גוזרים אף שתמיד גוזרים?
אדם בהול על ממונו, לר"י בכהאי גוונא אוסרים הכל, לרבנן - בכהאי גוונא מתירים מה שמותר מעיקר הדין שלא יבוא לעשות גם את האסור.
לרבי יהודה אין גוזרים קירוד אטו קירצוף ביו"ט, מדוע הרי לא בדילי ועוד שאדם בהול על ממונו?
אף שלא בדילי לא גזר כיון שקירוד לא מיחלף בקירצוף. ואדם בהול לא שייך כאן שאינה בסכנת מוות.
מה מותר לעשות בשעה חמישית?
לר"מ - אף לאכול חולין. לר"י - להנות. לרבן גמליאל - נהנים מחולין ואוכלים תרומה.
מה דין אחד אומר בג' בחודש ואחד אומר בה' בחודש?
עדותן מוכחשת.
בכמה שעות אדם טועה בעדות, לרבי מאיר ולרבי יהודה, לאביי ולרבא?
לרבי מאיר: לאביי א'- לא טועה, לאביי ב'- משהו, לרבא - 2 שעות. לרבי יהודה: לאביי א'- חצי שעה, לאביי ב'- שעה ומשהו. לרבא - 3 שעות.
מדוע הוצרך רבא לפרש שטווח הטעות לר"מ ולר"י הוא רחב כל כך?
שאל"כ כיצד נקבל עדותן הרי כתוב "ושפטו העדה והצילו העדה".
מה הם שבע החקירות ומה ההבדל בינם לבדיקות?
באיזה שמיטה, באיזה שנה, באיזה חודש, באיזה תאריך, באיזה יום, באיזו שעה, באיזה מקום. חקירות - אם אמר איני יודע בטלה העדות, בדיקות - רק אם מכחישים זה את זה.
איך מזימים את העדות, הרי יכול לטעון שטעה בשעה?
מעידים "עמנו הייתם" על כל טווח הטעות.
באלו דוגמאות בעדות לא תולים בטעות למרות שהבדל השעות אינו גדול(3)?
בין יום ללילה, בין שעה חמישים לשביעית, בין קודם הנץ לנץ עצמו.
מדוע לרבי יהודה מרחיקים בפסח בשעה החמישית הרי בין ה' לז' לא טעו אינשי?
אביי - עדות מסורה לזריזין חמץ לכל מסור. רבא בהו"א - זמן ללקט עצים (דחיה: בעת ביעורו אי"צ ביעור דוקא). רבא למסקנא - יום המעונן.
רב פסק הלכה כרבי יהודה, מה הצד לפסוק כרבי מאיר ורבן גמליאל ומדוע לא פסק כדעתם?
ר"מ - יש סתם משנה כמותו, דחיה: המשנה אינה כדעתו אלא כדעת רבן גמליאל. רבן גמליאל - משום דהוה ליה מכריע, דחיה: אין הכרעת דעת שלישית מכרעת. ודחיה נוספת: רב פסק כרבי יהודה בעקבות ברייתא ששם מבואר שכך נפסקה ההלכה (דחיה: הפסק שם מתייחס לדין אחר ולא לדין זה).
מתי מבערים תרומה טהורה כשחל ערב פסח בשבת?
משיירין מזון ב' סעודות לאכילה בשבת, ואת שאר התרומה נחלקו התנאים אם מבערים מיד שהרי ביקשו אורחים ולא מצאו או שחוששים שמא יש אורחים שלנו בתוך התחום מחוץ לעיר ויבואו למחר.
רבי אמר לנפקד שרצה למכור את חמצו של המפקיד, שימתין עד שעה חמישית ואז ימכור בשוק, למה למכור בשוק ולא לקנות בעצמו?
בהו"א - משום חשד, כדין גבאי תמחוי שמוכרים לאחרים ולא לעצמם. למסקנא - כוונתו היתה לנכרים דווקא כדעת רבי יהודה שבשעה חמישית אסור לאכול ומותר להנות.
האם המעשה שהתיר רבי למכור את החמץ של המפקיד משום הפסד תלוי במחלוקת חכמים ורשב"ג במפקיד פרות אצל חברו והם אבודים שנחלקו אם לא יגע בהם או ימכרם בבית דין?
לא, שם הכוונה לכדי חסרונן וכאן אבודים לגמרי שייאסרו בהנאה.
מה היה טיבם של החלות שהניחו על גג האיצטבא (כשרות או פסולות, ואם פסולות באיזה פסול)?
נחלקו תנאים אם כשרות או פסולות, ולהסוברים שהיו פסולות נחלקו אמוראים: א. הפסול היה נותר (בעקבות ריבוי לחמים ביום י"ג, שביום י"ד ואילך א"א להביא תודה עם לחמי חמץ שמביאן לבית הפסול). ב. הפסול היה שנאבד הקרבן (דחיה: אפשר לפדות את הלחמים). ג. הפסול היה שנשפך הדם.
חלות תודה כשנשפך הדם קודם זריקה האם ניתן לפדותם?
אם לא התקבל הדם בכלי, מחלוקת רבי ורבי אלעזר ברבי שמעון. אם התקבל הדם בכלי - לכו"ע קדושות בקדושת הגוף שאף ר"א בר"ש מודה שכל העומד לזרוק כזרוק דמי.
"לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בוולד הטומאה עם הבשר שנטמא באב הטומאה", מה הרבותא הרי הוה שני שנוגע בראשון שאף הוא נעשה שני?
וולד וולד עסקינן, שהוא שלישי ונעשה בנגיעה זו שני.
"אע"פ שמוסיפין טומאה על טומאתו", קשה הלא אין אוכל מטמא אוכל ובמה מוסיפים לו טומאה (2)?
א. אוכל מטמא אוכל בקדשים ואולי אף בתרומה (כמבואר בקרא דחגי). ב. למ"ד שאינו מקבל טומאה אף בקדשים (וחגי מדרבנן) כוונת המשנה שמוסיפים טומאה מדרבנן.
הוסיף רבי עקיבא, מה התוספת הלא שמן שנפסל בטבול יום הוי שלישי וכשנוגע בנר שנטמא בטמא מת הרי נעשה שני, ושלישי הנעשה שני למדנו מרבי חנינא סגן הכהנים?
א. נר מתכת שנעשה אב הטומאה מבין חרב הרי הוא כחלל. ב. הרבותא שאף דבר שהיה פסול מותר לעשותו טמא (דחיה: אם כן יכלה המשנה לדבר על נר שנגע בטמא שרץ ולאו דוקא בטמא מת).
מה הראיה מעדותו של רבי עקיבא שמשקין מטמאים אחרים מדאורייתא?
שאם לא כן הרי לא הוסיף כלום בהדלקה זו, שהשמן עצמו כבר היה פסול ועומד. ולפרש שהוסיף טומאה מדרבנן לשמן אי אפשר, שאם כן לא היה צריך לדבר על הדלקת שמן זה בנר אב הטומאה דווקא שהרי מדרבנן אף בנגע בראשון או בשני נעשה ראשון.
מדבריהם של מי למד רבי מאיר ששורפים תרומה טהורה עם טמאה בפסח?
א. מדברי רבי חנינא סגן הכהנים שהתיר לטמאות דבר הטמא מדרבנן וה"ה תרומת טהורה בשעה שישית שאסורה מדרבנן. ב. מדברי רבי יהושע שהתיר לטמא בידים תרומה ההולכת לאיבוד.
מדוע השיב רבי יוסי לרבי מאיר ש"אינה היא המידה"?
א. אם למד מרבי חנינא השיב לו שרבי חנינא דיבר על טומאה דאורייתא, שנחלקו רבי מאיר ורבי יוסי אם טומאת משקים לטמא אחרים מדאוריתתא. ב. אם למד מרבי יהושע השיב לו ששם התירו במקום הפסד מרובה משא"כ במשנה יש רק הפסד עצים שהוא הפסד מועט.
א. מדוע השיב רבי יוסי לרבי מאיר על דברי רבי חנינא סגן הכהנים אם ראייתו של רבי מאיר היתה מרבי יהושע? ב. ומדוע השיב לו מרבי יהושע אם ראייתו היתה מרבי חנינא?
א. טעה בדבריו וסבור היה שהביא לו ראיה מרבי חנינא. ב. כוונתו היתה שאפילו לדברי רבי יהושע המקל אין דעתו להקל כדבריך.
האם מותר לשרוף תרומה טהורה עם תלויה בערב פסח?
בשעה שביעית לכולי עלמא שורפים. בשעה שישית - נחלקו רבי מאיר ורבי יוסי. בשעה חמישית ומטה - תלוי אם רבי מאיר למד מרבי יהושע ומתיר אף בשעה זו או שלמד מרבי חנינא ומודה שאסור.
האם מותר לשרוף יחד פיגול נותר וטמא, והאם ניתן להוכיח מכאן שגם דבר האסור שלא באיסור טומאה מותר לשורפו עם דבר טמא?
לב"ש אסור לשרוף יחד ולב"ה מותר, אך אין להוכיח מכאן לנדון זה שהרי יש כאן טומאה מדרבנן ואינו איסור בלבד.
במה תלוי האם יש טומאה מספק במשקים טמאים?
בשאלה אם משקים מטמאים מדאורייתא.
האם משקים טמאים ומטמאים מדאורייתא?
מחלוקת תנאים: רב בדעת רבי אלעזר - אינם מקבלים טומאה. שמואל בדעת רבי אלעזר, ורבי מאיר, מקבלים טומאה מדאורייתא אך לא מטמאים. דעת רבי יוסי בדעת רבי עקיבא, ורבי שמעון - מטמאים מדאורייתא אוכלים. דעת רבי יהודה - מטמאים אף כלים מדאורייתא (ורבי יהודה חזר בו).
וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא, איך מתפרש הפסוק א. למ"ד משקים טהורים מן התורה, ב. למ"ד טמאים אך לא מטמאים, ג. למ"ד אף מטמאים אוכלים, ד. למ"ד אף מטמאים כלים?
א. על הכשר כלים במשקים תלושים. ב. כפשוטו. ג. יטמא יטמא - פתח תחת הטי"ת. ד. יטמא יטמא בכל כלי - כלומר יטמא אף כלי.
מדוע יש הסובר שצריך ריבוי להכשר משקים תלושים ומחוברים?
תלושים החשיבם בתלישתם, מחוברים חשובים בהיותם במקומם, וממילא לא נלמד האחד מהשני.
איזה דם אינו מכשיר?
דם התמצית - שאין הנפש יוצאת בו ואינו חשוב דם, כי הדם הוא הנפש. דם קדשים - שאינו נשפך כמים, ולומדים על הארץ תשפכנו כמים שרק דם הנשפך כמים מכשיר.
האם יש טומאת משקים דרבנן במקדש?
לדעת יוסי בן יועזר - לא, לדעת רב יש תנא בברייתא הסובר שיש.
בפסוק כתוב שפעם אחת ענו הכהנים לחגי טהור ופעם שניה טמא האם צדקו ומדוע (לדעת רב, שמואל ולוי)?
לדעת שמואל - פעם ראשונה שאלם על חמישי בקודש ובפעם שניה על רביעית בקודש וצדקו. לדעת רב - בפעם הראשונה שאלם על רביעי בקודש מטומאת שרץ וטעו, בפעם השניה: א. שאלם על רביעי בקודש בטומאת מת וצדקו, ב. שאלם על שלישי בקודש וצדקו. לדעת לוי - פעם ראשונה צדקו כשאמרו טהור שהרי משקים לא מטמאים, ופעם שניה צדקו כשאמרו טמא כי כוונתו היתה שכל הדברים נגעו בראשון ודעת לוי שמשקים עצמם מקבלים טומאה
אלו משקים בבית המקדש אינם מקבלים טומאה?
לדעת רב - רק מים ודם (בי מטבחיא), לדעת לוי - גם שמן ויין (בי מדבחיא).
לא אמרו דכן אלא במקומן, האם מדובר על הטומאה או על המקום אחר שנטמאו?
על מקום הטומאה שרק כשנטמאו בפנים טהורים אף אם יצאו.
לדעת רבי שמעון אף בבית המקדש משקים טמאים, באיזה אופן מטהר רבי שמעון משקים בבית המקדש?
מים מחוברים בשיעור רביעית שראויים להטבלת מחטין וצינוריות.
באיזה אופן לדעת רבי יהודה כלי שנטמא מגבו לא יטמא מתוכו?
לפני החזרה - רק כלי שנגע במשקים הבאים מחמת ידיים. אחר החזרה - כל כלי שנגע במשקים אף אם באו מחמת שרץ.
מה דעתו של רבי יהודה לענין טומאת משקים אחרי שחזר בו?
ספק בגמרא אם חזר בו לגמרי ומשקים אף לא מטמאים אוכלים או שחזר בו רק מטומאת כלים אך עדיין משקים מטמאים אוכלים מדאורייתא.
פרה ששתתה מי חטאת לדעת רבי יהודה בטלו במעיה, מדוע לא יטמאו המים כדין מים שנגעו במי חטאת שהרי נגעו בעצמם?
א. מים אינם מטמאים אוכלים לדעת רבי יהודה. ב. אכן מטמאים וכוונת רבי יהודה שאינם מטמאים בטומאה חמורה. ג. משקה סרוח.
וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא, לדעת רבי עקיבא דורשים יטמא יטמא לטמא אוכלים, מנין שלא בא לטמאות משקים?
א. לא מצינו טומאה שעושה כיוצא בה. ב. שא"כ היה על הפסוק לכלול משקה ואוכל המטמאים זה עם זה ולא לכתוב פעמיים "יטמא".
וכל משקה וגו' יטמא, ודרש רבי עקיבא יטמא יטמא אוכלים, מנין שלא בא לטמאות כלי?
משקה הבא מחמת כלי - ק"ו אם כלי המטמא משקים אינו מטמא כלי, משקים לא כל שכן. משקה הבא מחמת שרץ - עיקרו נלמד בק"ו ממשקה הבא מחמת כלי ודיו לבא מן הדין להיות כנדון.
מדוע משקים עלולים לקבל טומאה, וכיצד דין זה קשור לדין שאוכל מטמא משקים?
שאינם צריכים לקבל הכשר לטומאה. והטעם שאוכל מטמא משקים אינו מחמת חומרתו של האוכל אלא דווקא מחמת חומרת המשקים שעלולים לקבל טומאה.
מנין שאין טומאה עושה כיוצא בה, ומדוע צריך שני פסוקים?
משקים הבאים מחמת שרץ - ונפל מנבלתם עליו טמא הוא, הוא טמא ואינו עושה טומאה כיוצא בו. משקים הבאים מחמת כלי - יטמא שאין עושה כיוצא בו. וצריכי, כי משקים הבאים מחמת שרץ חמורים, ואפשר היה לכתוב רק מחמת שרץ ונלמד בק"ו למחמת כלי אך מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא.
מהיכן לומדים שלישי בתרומה ורביעי בקודש לדעת רבי יוסי ולדעת רבי עקיבא?
לדעת רבי יוסי - שלישי בתרומה בק"ו מטבול יום ורביעי בקודש בק"ו ממחוסר כיפורים. לדעת רבי עקיבא - שלישי בתרומה ואף בחולין - יטמא יטמא, רביעי בקודש - הבשר אשר יגע בכל טמא מי לא עסקינן דנגע בשלישי דאיקרי טמא.
מנין שרבי יוסי ורבי עקיבא חולקים זה על זה?
כי אם סוברים זה כזה ימצאו רביעי בתרומה וחמישי בקודש, ובמשנה מפורש שרבי יוסי לא לומד כן, ואף יש משנה שנשנתי מעדותו של רבי עקיבא ואף בה כתוב לא כן, וגם לא מצינו שום שיטה תנאית שאומרת כן.
להסוברים שאין משקה מטמא מדאורייתא כיצד יתכן שלישי בתרומה ורביעי בקודש?
שלישי בתרומה רק אם אמרינן אוכל מטמא אוכל מדאורייתא ורביעי בקודש לא שייך רק מדרבנן.
האם כלי מצרף את כל מה שבתוכו ומנין?
בקודש כן בתרומה לא, והוא מדרבנן או מדאורייתא וילפינן לה מכף אחת כל מה שכבכף אחת.
מחט שנמצאת בבשר מדוע לא מפורש שאין הסכין נטמא מדין גזירת כלים?
א. באותה שעה עדיין לא גזרו על גזירת כלים (דחייה: באותה שעה שגזרו על טומאת ידיים גזרו אף על הכלים, ומפורש במשנה גזירת ידיים ולא גזירת כלים) ב. אין משקים בבשר וממילא אין הסכין יכול לקבל טומאה.
מדוע חששו לטומאה אף שספק כלי בירושלים טהור?
א. מחט טמא מת אבדה לו והכירה בבשר. ב. היתה פרה חסומה ובאה מחוץ לירושלים.
מה הרבותא שספק הרוקין שבירושלים טהור, הלא תנן כל הרוקין הנמצאין בירושלים טהורים חוץ משל שוק העליון?
הרבותא אף שכאיתחזק זב שעבר במקום זה.
מחט שנמצאת בבשר טמאה, במה הוכשר הבשר (4 אפשרויות ודחייתם)?
א. בדם (דחייה: דם קדשים אינו מכשיר). ב. מים שבבית המטבחיים (דחייה: משקי בי מטבחיא אינן מכשירים). ג. חיבת הקודש (דחייה: אפשר לפשוט מכאן ספקו של ר"ל אם חיבת הקודש גורמת למנין ראשון ושני). ד. בהמת שלמים שהעבירה בנהר ושחטה כשמשקה טופח עליה.
שרץ מטמא את המשקין ומשקין את הכלי וכלי את האוכלין ואוכלין את המשקין, הגמרא מורידה שלב אחד, באיזה שלב בחרה ומדוע?
משקים את הכלי, כי זו רק דעת רבי יהודה והוא חזר בו.
לגבי איזה 2 דינים יש לומר ניחזי האי תנור כמאן דמלי טומאה?
א. שאף כלי שהיה בכלי חרס בשעה שהשרץ באוירו ייטמא. ב. שפת שהיתה בתנור תהיה ראשונה לטומאה ולא שניה.
מה דין תרומה תלויה לשורפה עם תרומה טהורה או טמאה בערב פסח?
עם טהורה מותר שכיון שלא הוחזק בה טומאה אין נראה כמטמא בידים. עם טמאה - לדעת רבי מאיר ורבי שמעון בדעת רבי יהושע, מותר. לדעת רבי יוסי בדעת רבי יהושע - אסור.
מה החילוק בדין חבית שנשברה בגת העליונה ובתחתונה משקים טמאים, בין שמן ליין?
לדעת רבי יהושע התירו לטמאות בידיים (אם אין כלי טהור) רק ביין שיש הפסד מרובה ולא בשמן, כי שמן ראוי להדלקה ואילו יין אף לזילוף אסור שאיירי ביין חדש ויש לחוש לתקלה.
מה דין חבית של יין תרומה שנטמאת?
לדעת ב"ש תשפך מיד, לדעת ב"ה תעשה זילוף, לדעת רבי ישמעאל ברבי יוסי יש חילוק, ללישנא קמא בשדה תשפך ובבית תעשה זילוף, ללישנא בתרא חדש יישפך ישן יעשה זילוף, שלדעתו יש לחוש לתקלה ובבית או בישן אין חשש שמשתמש בו מיד.
באיזה מקרה מודה רבי אליעזר שיקבל את התרומה בכלי טמא, ובאיזה מקרה מודה רבי יהושע שתרד ותטמא ואל יטמנאה ביד?
רבי אליעזר מודה בכלי שתוכו טהור ורק גבו טמא. ורבי יהושע מודה במקרה שנפל ליותר ממאה חולין והתרומה בטלה.
הדרן עלך פרק אור לארבעה עשר
מעבר לתחילת הדף
