שאגת אריה/ק

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאגת אריה ק

סימן ק

שאלה בכריכה שאנו עושין זכר למקדש כהלל, אם צריך ליקח כזית מרור עם המצה או אפילו בכל שהוא מרור נמי סגי ליה:

תשובה בפרק ערבי פסחים תניא אכלן לחצאין יצא ובלבד שלא ישהה בין אכילה לחברתה יותר מכדי אכילת פרס. וכתב הרא"ש (פסחים פ"י סי' כה) משום דמברך על אכילת מרור צריך שיאכל כזית דאין אכילה פחותה מכזית אבל בירקות הראשונים שמברך עליהם בורא פרי האדמה בעלמא ואינו מברך עליהם ל' אכילה אין צריך מהם כזית, ולפי זה המרור שאוכל בכריכה דאינו מברך עליהם אפילו בורא פרי האדמה אין צריך כזית דהא מדינא מרור בכל שהוא סגי אלא מפני שמזכיר לשון אכילה בברכה הוא דצריכה כזית, אם כן בכריכה וודאי אין צריך כזית.

ולפ"ד ז"ל צ"ל דהא דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו האי יאכלוהו לא קאי אלא אפסח לחוד ולא אמצה ומרור שעמו. וק"ל דאם כן הא דקיימא לן מצה צריכה כזית ע"כ מהאי קרא נפקא לן דכתיב בערב תאכלו מצות דנאמר אכילה אצל מצה אם כן תקשה לך ההיא דשילהי פסחים דאמר רבא מצה בזמן הזה דאורייתא ומרור דרבנן דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו בזמן דאיכא פסח אין אבל מצה אהדריה קרא דכתיב בערב תאכלו מצות ורב אחא ב"י אמר אחד זה ואחד זה דרבנן, והכתיב בערב תאכלו מצות, ההוא מיבעי ליה לטמא ושהיה בדרך רחוקה, ורבא כו'. והשתא מנ"ל לרבא דהא דאהדריה קרא למצה מבערב תאכלו מצות דלזמן הזה אתי ולראב"י אהדריה לטמא ושהיה בדרך רחוקה דלמא ה"ט דאהדריה קרא משום שיעור אכילה בכזית דאי מעל מצות ומרורים יאכלוהו ה"א דא"צ לאכול כזית כמו שאין צריך גבי מרור, כתב רחמנא בערב תאכלו מצות לשיעור אכילה בכזית. אע"כ דבלא האי קרא דבערב תאכלו מצות מקרא דעל מצות ומרורים יאכלוהו ש"מ דאין אכילת מצה פחות מכזית דהאי יאכלוהו אמצה נמי קאי וא"כ הה"נ דנ"ל מהאי יאכלוהו גופיה למרור דבעי כזית דכמו שקאי על מצה דכתיבא בהאי קרא הא מרור נמי בהאי קרא כתיב ועליה נמי קאי.

ועוד אפ"ת דהאי יאכלוהו אפסח לחודיה קאי מכל מקום נ"ל נמי למצה ומרור דבעי כזית הואיל ואיתקשו לפסח בהאי קרא דעל מצות ומרורים יאכלוהו. וה"נ אמרינן בס"פ ערבי פסחים אמר רבא אכל מצה בזמן הזה אחר חצות לרבי אלעזר בן עזריה לא יצא ידי חובתו ואמרינן פשיטא כיון דאתקש לפסח כפסח דמי, וכיון דמהיקשא דפסח נ"ל דבעי כזית הא דאהדריה קרא בערב תאכלו מצות ע"כ לדרשא אחרינא לרבא כדא"ל ולראב"י כדאית ליה. וכיון דטעמא דמצה צריכה כזית משום דאיתקש לפסח, מרור נמי צריכה כזית מה"ט גופיה.

וגם מהא קשה על הרא"ש דכמו דאמר רבא באכל מצה אחר חצות לראב"ע לא יצא הואיל ואיתקש לפסח ה"נ יש ללמוד מהא היקשא גופיה לענין כזית דהא פסח בעי כזית כדאמרינן בכ"מ במסכת פסחים וה"נ תניא התם אכלן דמאי יצא משמע אבל בוודאי לא יצא וכתבו התוס' דה"ט משום דאתקש מרור למצה דנ"ל מל"ת עליו חמץ יצא זה שאיסורו משום בל תאכל טבל ואתקש מצה לחמץ ובדמאי אפילו מצה יצא כו'. והנ"מ בפרק האשה (ד' צ) דנשים חייבות באכילת מרור משום דאתקש למצה ונשים חייבות באכילת מצה אע"ג דהוי ליה מ"ע שהזמן גרמא מדאתקש מצה לחמץ מקרא דלא תאכל עליו חמץ. וה"נ אמרינן בפרק כ"ש (ד' לח) [לט:] בעי רמי בר חמא מהו שיצא אדם י"ח במרור של מעשר שני בירושלים כו' במצה דאורייתא לא נפיק אבל במרור דרבנן נפיק או דלמא כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון. אמר רבא מסתברא דמצה ומרור. הרי דמקשינן מרור למצה דלא יצא י"ח במעשר שני כמו מצה ואפילו רמי בר חמא לא מבעיא ליה אלא משום דמרור דרבנן הא לא"ה אפילו איהו פשיטא ליה דמקשינן מרור למצה לכל מילי והוא הדין נמי לענין כזית מקשינן להו מה מצה בכזית אף מרור בכזית.

וק"ק לי בהאי שמעתא מאי קאמר רבא מסתברא מצה ומרור אטו רמי בר חמא הא מבעיא ליה אי מקשינן מרור למצה או לא הא איהו נמי פשיטא ליה דמקשינן ולא מבעיא ליה אלא מטעמא דמרור דרבנן אי אמרינן כל דתקון רבנן כו' או לא. א"כ מ"ק רבא מסתברא מצה ומרור הא רמי בר חמא נמי פשיטא ליה הא דמצה ומרור והוה ליה כטענו חטים והודה לו בשעורים והכי הוה ליה לרבא למימר מסתברא כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ויש ליישב ואין זה מקומו ונחזור לנדון דידן:

וה"נ משמע לי ממה שפרש"י בפרק כל שעה (ד' לט) דתנן התם אלו ירקות שאדם יוצא י"ח בפסח כו' ומצטרפים זע"ז ופרש"י אם אין לו מאחד מהן כזית, אם יש לו מזה חצי זית ומזה חצי זית מצטרפין זה עם זה כדי לצאת יד"ח, ע"כ. הרי דפי' לצאת י"ח משמע הא בפחות מכזית לא יצא י"ח ולאו משום ברכה הוא. וא"ת כיון דאיי"ח מרור בפחות מכזית אם כן תקשה לך הא דאמרינן בפרק ערבי פסחים (ד' קיד) פשיטא היכא דאיכא שאר ירקות כו' היכא דליכא אלא חסא מאי אר"ה מברך מעיקרא אמרור בורא פרי האדמה ואכיל ליה ולבסוף מברך על אכילת מרור ואכיל. מתקיף לה ר"ח לאחר שמילא כריסו ממנו חוזר ומברך עליה, אלא אמר ר"ח מעיקרא מברך עליו בורא פרי האדמה ועל אכילת מרור ואכיל ולבסוף אכיל אכילת חסא בלא ברכה, ואמר ר"א בריה דרבא מהדר אשאר ירקות לאפוקי נפשיה מפלוגתא, והשתא מאי כולי האי יאכל פחות מכזית כיון דאיי"ח מרור בפחות מכזית. אלא וודאי ידי חובת מרור יוצא בכל שהוא.

ואומר אני שמזה למד הרמב"ם מש"כ בפ"ח ולוקח ירק ומטבל אותו בחרוסת ואוכל כזית כו', אלמא דטיבול ראשון נמי בעי כזית לדעתו ז"ל וא"א בפמ"כ ואפילו להחולקין עליו וס"ל דטיבול ראשון דאינו אלא משום היכרא א"צ כזית כמש"כ שם הה"מ י"ל דס"ל דאפילו פחות מכשיעור מן המצוה אין ראוי לאכול בלתי ברכת המצוה, וטעמא דמלתא נ"ל כמו דקי"ל חצי שיעור של איסור אסור מן התורה מטעמא כיון דחזי לאצטרופי איסורא אכיל כדאמרינן בריש פ"ב דיומא וכר"י דס"ל התם הכי, הכי נמי באוכל פחות מכשיעור מן המצות בלא ברכה לאו שפיר עביד כיון דחזי לאצטרופי ואלו השלים לכשיעור האי משהו נחשב מן המצוה אע"ג דאינו משלימה בתוך כדי אכילת פרס וצריך לחזור לאכול כזית שלם בטבול שני אפ"ה לא נכון מלאכול פמ"כ בלי ברכה דהא וודאי חייב לברך בכל המצות כגון אכילת מצה קודם שיתחיל לאכול כלל ולא באמצע קודם שיגמור לשיעור כזית.

ואע"ג דל"ד כ"כ דבשלמא התם הואיל וגומר אכילת הזית בכדי אכילת פרס נמצא משהו הראשון הוי נמי למפרע מן המצוה הואיל ומצטרף לכשיעור כזית אבל בין טיבול ראשון לטיבול שני כיון דיש בין זה לזה יותר מאכילת פרס כיון שהאי כ"ש לא מצטרף לכשיעור אינו נחשב למצוה ואם אוכלו בלא ברכה ל"ל בה. והשתא אס"ד דטיבול ראשון ל"צ כזית ליכול פחות מכזית בלא ברכה אלא ש"מ דבעי כזית. מ"מ ס"ל להני רבוותא דאפילו פחות מכזית אין ראוי לאכול בלא ברכה ול"ד להא דאר"ל התם דאי מצוות א"צ כוונה אם אכלן בלא מתכוין בטבול ראשון ל"ל בה וכמ"ש התוס' דש"ה דבלא כוונה למ"ד מצות צריכות כוונה אין כאן מן המצוה כלום אבל בפחות מכזית כיון דחזי לאצטרופי אין נכון לאכול בלא ברכה. והרי לפי' התוס' התם ר"ח ס"ל מצות צריכות כוונה ואפ"ה אין נכון לאכול בטבול ראשון בלא ברכה בלתי כוונה ה"נ גבי פחות מכזית אמרינן הכי, והרי נתברר בראיות ברורות דגם מרור צריך לאכול כזית דוקא מן התורה בזמן פסח ובזמן הזה מדרבנן.

ועוד יש לתמוה על הרא"ש דאס"ד דמרור אין צריך כזית אלא מפני הברכה לחוד שמברכים עליה לשון אכילה קשה דהיה להם לחכמים לתקן נוסח אחר בברכה זו ולא לשון אכילה כיון דל"ש אכילה גביה. ודוחק לומר דלא רצו חכמים לשנות נוסח ברכה זו מנוסח שאר כל הברכות של אכילת מצה. ועוד דאם כן ברכה זו מיחזי כשקרא שמברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת מרור, דהיכן נצטווינו על אכילתו כיון דאין צריך לאכול שיעור אכילה בכזית ומאי וצונו דקאמר בברכתו. ועוד קשה לי מהא דתניא אכלן לחצאין יצא ובלבד שלא ישהה כו' ומדנקט אכלן לשון דיעבד אם כן האי ובלבד שלא ישהה דמסיק היינו לומר דאם שהה יותר מכדי אכילת פרס אפילו בדיעבד לא יצא וצריך לחזור ולאכול, ואמאי הא כיון דמכל מקום אפילו בשהה כבר יצא י"ח הואיל ואין צריך כזית וכשחוזר ואוכל ע"כ א"א לחזור ולברך כיון דיצא יי"ח ולשון אכילה שהזכיר בברכה ראשונה א"א להתקן ע"י אכילה זו דהא לא עליה בירך אלא על אכילה ראשונה ואמאי חוזר ואוכל, אלא וודאי ש"מ דמרור צריך חזית ובשהה אין מצטרף לכזית.

מכל מקום אין אלו ראיות שצריכה כזית מן התורה דאיכא למימר דאי"צ כזית אלא מדרבנן, אבל הראיות הראשונות מכריחות דמן התורה צריכה מרור בכזית ודלא כהרא"ש וכיון דאין מצות אכילת מרור פחות מכזית מעתה ברור דבכריכה שאנו עושין זכר למקדש כהלל אע"ג דאין מברך עליה אפ"ה אינה פחותה מכזית. כנ"ל:

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף