רש"ש על המשנה/סוכה/ה

רש"ש על המשנה ‏ סוכה ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

בתוי"ט ד"ה ירדו לע"נ כהנים ולוים כו' גם ישראלים אינם אסורים אלא מעזרת כהנים ולפנים (פ"א דכלים מ"ח):

בתוי"ט ד"ה של ק"כ כו' ואני מצאתי במס' סופרים כו' ונעלם מכ"ת שכן איתא בירושלמי בפ' כל כתבי:

ג

בתוי"ט ד"ה מבלאי מכנסי הכהנים כתבו התוס' תימא כו' ולי קשה גם מצנפת. [נ"ב מרן בכ"מ פ"ח מהל' כלי המקדש דין ו' כתב וז"ל. וצריך טעם למה השמיט רבינו מצנפת ואפשר כתונת וה"ה למצנפות. א"נ משום דמצנפות דקות ביותר ולא חזו לפתילות ולכך השמיטם. מהגרמ"ש]: בתו"ח לתוי"ט ד"ה מבלאי כו'. ול"נ דאה"נ רק באבנט בא לאשמעינן דהיה של בוץ ולא של כלאים כו'. ונעלם ממנו גמ' דשבת (כ"א) דמקשה מינה להא דתני רב"ח דפתילות שא"מ בהן בשבת א"מ בהן במקדש וע"ש בפירש"י והכי הל"ל דאשמעינן דלשמחת בהש"א מותר אפי' משל צמר כדמשמע שם או דדוקא הני משום דאין ראוין למקדש אבנט משום צמר שבו ומכנסים מפני הכבוד דהיו לכסות בשר ערוה. ועי' שו"ע או"ח סי' קנ"ב סכ"א. וגם לשון התוס' תמוה במש"כ שגם היא היתה של שש דהא של צמר נמי מותר ואולי דס"ל דלפי מאי דמשני התם אהא דמקשה תו מהא דתני רב"מ בגדי כהונה כו' פתילות למקדש כו' לא דבוץ גם קושיא ראשונה ממתני' מיתרצא בהכי וכמ"ד דאבנטו כשהן של כה"ד של שש לבד ודוחק. ועוד דהא קי"ל הלכה כרבי דהיה של כלאים יותר טוב לאוקמי מתני' אליבא דהלכתא ושמחת בהש"א שאני. ועוד דסתם מתני' ביומא (ע"א ב') משמעה כרבי מדקאמר מוסיף עליו כ"ג כו' משמע דבד' הבגדים שוים. ומזה תקשה ג"כ לדעת ריב"א בתוס' לעיל בגמ' (ה') דמחלק בין מצנפותם. ועי' בש"א סי' כ"ט:

ד

במשנה והלוים בכנורות כו' בלא מספר. לכאורה גוזמא קתני. ונ"ל דכלפי ששנינו בערכין פ"ב גבי כלי שיר דקרבן אין פוחתין כו' ובאינך תני נמי דאין מוסיפין קאמר הכא בלא מספר ר"ל שלא היה להם מספר קצוב דפוחתין ומוסיפין:

ה

ברע"ב ד"ה ע"ג המזבח כו' כשחל ע"פ בשבת כו' דלא שכיחא כ"ה שיבא ע"פ בשבת. בגמ' איתא דליתא בכל שנה ושנה. והרע"ב לא דק בזה במחכ"ת דא"כ מאי פריך מע"ש שבתוך החג והתוי"ט לא הרגיש בזה והעתיק עליו תירוץ הגמ' דדחינן ליה: בתוי"ט ד"ה ובמוספין כו' ומה"ט ניחא דלא חשיב ר"ה כו'. ל"ד במחכ"ת דבלא"ה ל"ק מזה דליתא בכל שנה כדאמרי' לקמן בגמ' דלהכי לא חשיב ע"פ שחל בשבת גם מש"כ הר"ב דע"פ שחל בשבת הוו נ"ז תקיעות והוא מפי' הרמב"ם לכאורה צ"ע דהא מתני' ע"כ ר"י היא דאל"כ תקשה דליתני גם עה"פ ומאי שייר דהאי שייר ולדידיה לא הוי אלא נ"א תקיעות. ואולי לזה כיון הרע"ב באמרו זימנין דמוסיפין עד נ"ז. ור"ל אם היה כת הג' מרובה דנצרכה גם לשלש. ועוד י"ל דלפי מאי דמסיק דליתיה בכל שנה לא קתני אתיא מתני' אף לרבנן ואפ"ה לא תני עה"פ משום דזימנין דלא נצרך כלל לג' או אפי' לשנות כגון שהיה עמה מועטים (עי' לקמן תוד"ה שייר) והוה כמו דליתא בכל שנה ואכמ"ל:

ז

ברע"ב ד"ה ומקריב לאתויי קיץ המזבח כו' לוקחין ממעות המותרות משירי הלשכה כו'. והוא תמוה ועי' פירש"י ובפ"ד דשקלים: בתוי"ט ד"ה מלפניה. כתב הר"ב אם חל שמיני כו' וכן ל' רש"י וה"ה ז' דפסח כו' וב' דר"ה. אגב שיטפיה ל"ד דאפי' אם חל בשבת עצמו אינו בד"ז שיהיו כולם שוין דהא לא שנינן אלא בג' פרקים ופירש"י בג' רגלים וכ"מ מהלמוד דמאחד שעריך בשעה כו'. וא"ז אלא בג"ר שחייבין בראיה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף