רש"ש/שבת/עה/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמרא א"ר מאי טעמייהו דרבנן קסברי אין דישה אלא לגדולי קרקע. ק"ל דמכל מקום ליחייב כיון דהוה במשכן בחלזון עצמו וכמו שחייב בצידתו מהאי טעמא גופיה דמצידת תחשים אין ללמדו דהא הם נקראים גם כן גדולי קרקע לגבי חלזון, עי' תוס' לעיל (עג: ד"ה מפרק) וע"כ צ"ל כן לדעת רש"י והרמב"ם בפ"ח ה"ז דמפרק תולדה דדש וחולב אמרינן שחייב משום מפרק, וכן חובל לדעת הרמב"ם שם, ואע"ג דפסק דאין דישה אלא בגדולי קרקע[1]:
רש"י ד"ה טפי ניחא ליה. וכי מודה ר"ש במידי דלא איכפת ליה כו'. בחדושי הגרע"א ז"ל תמה עליו מלקמן (קג) ותימה דזהו קושיית התוס' רק שהוסיף פירש"י דשם:
רד"ה שוחט. בחניקה נמי סגי. נראה דאף לרי"ש (בחולין יז) דבשר נחירה לא אישתרי כלל (לבד שאפשר לומר דהיינו דוקא מאהל מועד ואילך) וא"כ יאסר לחנוק משום בל תשחית (עי' ט"ז יו"ד קיז סק"ד) מ"מ כיון דלצורך המשכן היה די בחניקה וא"כ לא היתה השחיטה משום משכן אלא מפני ד"א שהוא ב"ת:
תוס' ד"ה הצד. דרכו לפרכס כו'. עי' מהרש"א שהקשה דת"ל דבנטילת נשמה דחלזון לא ניחא ליה ותמוה דהא התוס' איירי השתא אליבא דריו"ח ולדידיה לא ס"ל הך סברא דרבא ובעיקר קושייתם דל"ל הצד. לכאורה נצרך לאשמעינן דהוה במינו ניצוד וחייב לכ"ע אף לרבנן דפטרי לק' בס"פ האורג בצד צרעין ויתושין ולהרמב"ם שהבאתי שמה פטרי אפילו בחגבים וכן אפילו לר' יהושע דפוטר בפרעוש בר"פ שמונה שרצים או דאשמעינן דסתמיה הוה לצורך משום ציבעיה וחייב אפילו לת"ק דר' יהודה וע"ד שפי' בעצמם בר"פ שמונה שרצים:
- ↑ עי' שו"ת אמרי יושר להגר"מ אריק זללה"ה (סימן ט' אות ו') שכ' וז"ל: וע"ד תמיהת רש"ש בשבת ע"ה לרבנן דפטרי בחלזון על הפציעה דאין דישה אלא בגדולי קרקע דא"כ על הצידה נמי ליפטר דנימא אין צידה אלא בגדולי קרקע וע"כ כיון דבחלזון גופיה הוי צידה מחייב א"כ ה"ה בדישה נמי נימא הכי יעוי"ש.
לענ"ד י"ל דדישה שאני כיון דהיה דישה במשכן בגדולי קרקע ממש בסממנים כמ"ש רש"ל ורע"ב במשנה פרק כ"ג, אבל צידה אפשר דל"ה רק מחלזון, דתחש לפי שעה נבראה ומאליה נזדמנה למשה וכדאיתא בירושלמי פ' כלל גדול (ה"ב) ובאלים מאדמים לא שייכא צידה דהא בהמות שברשותן הן כמ"ש בקרבן העדה שם ובירושלמי שם קאמר באמת מהאי טעמא דצידה לאו מלאכה הוא כלל דסובר דצידת חלזון לא הויא במשכן שהיה להם תכלת מוכן מכבר כמ"ש בק"ע שם. ובזה ש"ס דילן פליג דקחשיב צידה לאב מלאכה. וגם אמרינן בפירוש בשבת ע"ד שם צדו חלזון וכו' יעוי"ש. אך בזה יכול לסבור כהירושלמי דלא הויא צידה בתחשים רק בחלזון, לכך ע"כ מלאכה הוא ודוק - וראיתי באו"ז ה' שבת (סי' ע"א) דמביא הירושלמי הנ"ל ותמה דהא היה צידה בעורות אלים מאדמים, ותמהני דעורות אלים בהמות שברשותן הם ול"ש בהו צידה וגם במשנה פ' כלל גדול קחשיב צידה בצבי ולא באלים וצע"ג: אכן בעיקר הענין במה היה מלאכת צידה במשכן, הנה ברש"י שבת ע"ג. ד"ה הצד, מבואר דהיתה נוהגת בתחשים,וכ"פ הרע"ב ותויו"ט ד"ה הצד על המשנה שם, וכ"מ במאירי שם במלאכת הצד. ואילו בערוה"ש סי' שט"ז ס"א ר"ל כד' האמרי יושר הנ"ל שצדו החלזון לצורך התכלת. אמנם עי' קה"ע בירו' פ"ז ה"ב ד"ה ולית, וד"ה ואתיא. ועי' שיירי קרבן שם ד"ה מה צביעה. ובאמת בפנ"י לק' ע"ה. ד"ה הצד, הקשה לרש"י הנ"ל דלעיל כ"ח: אמר ר"מ דתחש שהיה בימי משה בריה בפ"ע היתה, ובראה הקב"ה למשה במדבר, ונמצא של"ה בה צידה כמבו' בירו' פ"ז ה"ב, ולכן כתב הפנ"י דלא ילפי' ממשכן דוקא ממלאכות שנעשו בפועל, אלא מכל המלאכות שהוצרכו לעשיית המשכן, והיתה נצרכת צידה לעור התחש אלא שנעשה להם נס. ובעיקר הענין אי ילפי' ממשכן גם ממלאכות שלא נעשו בפועל, כ"כ גם החת"ס לק' ע"ד. ד"ה שכן, וע"ע מנ"ח מוסך השבת חורש אות ו'
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |