רש"ש/פסחים/יב/ב
גמרא שעה א' ללקוט בה עצים. עמש"כ (בשבת סו) בס"ד:
שם חמישית מאכל ת"ח ששית מאכל כ"א. בשבת הגי' בהיפך והוא יותר נכון:
רש"י ד"ה שלא בשעת ביעורו. ימתין עד שעת ביעורו כו'. ק"ל הא כיון דבין שש לשבע טועין א"כ ניחוש דאותו זמן שהוא סובר דהוא שש הוא שבע ואם ימתין עוד שעה יעבור על מ"ע דתשביתו וגם על לאוי דב"י וב"י לשיטתו לעיל (ד) בד"ה בין לר"מ. וי"ל דמשום שיעבור בשוא"ת לא חשו חכמים אבל יקשה לפ"ז מדוע אסרו ליה שעה א' כדי ללקוט עצים אם לא יהיו לו עצים בשש ימתין עד ז' וילקט בו' וישרפנו בז' אפי' תאמר דלר"י לעולם בשרפה:
תוס' ד"ה ולהך. אפי' כו' ובשבע חמה במערב. ר"ל לאביי ע"כ צ"ל דבתחלת ז' חמה במערב דהא לדידיה איכא למימר דהאי דקאמר בז' היינו בתחלתה ואפ"ה בה' ובז' עדותן בטלה. אבל לרבא אינו מוכרח לומר כן דהא לדידיה א"ל דהאי דקאמר ז' היינו בסופה ולכן עדותן בטלה ולהכי פריך שפיר אליביה מתחלת ה' לא ניכול וזה דלא כמהרש"א ומהר"ם:
תוס' ד"ה אימתי. אבל במכילתא משמע כפירש"י דז"ל עד שלא תגיע שעת הביעור מצות כילויו בשרפה משהגיע שעה"ב מצות כילויו בכ"ד:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |