רש"ש/עבודה זרה/מז/א

רש"ש עבודה זרה מז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא דקא נבעי מארעיה. כצ"ל:

רש"י ד"ה אשירה. וביטלה כו' נוטל מה שהחליף כו'. תמוה דלשון ביטול משמע דמיירי בשל עובד כוכבים דמהני בה ביטול וכגון שנטעו מתחלה לכך וביטול היינו קירסום וזירוד כו' דתנן בס"פ וכ"נ שפי' התוס'. אבל מה שפרש"י נוטל מה שהחליף אין זה ביטול ואפי' בדישראל מהני דפי' נוטל כו' הוא שישרף כדפי' בעצמו לקמן. ועוד העיקר מעולם לא נאסר ולא נדחה והחליפין לעולם אסורין:

רש"י ד"ה לחצוצרות. דקי"ל בהחליל דהשיר מעכב אה"ק. שם לא נזכר מזה רק בערכין (יא) איתא דר"מ ס"ל כן וחכמים פליגי עליה וס"ל דא"מ. ולכן לישניה דקי"ל אינו מדוייק [ועמש"כ בתענית (כז) ישוב לדבריו] . וכן הר"ן כתב למ"ד עיקר שירה בכלי ושירה מעכבת קרבן לא תיבעי:

תד"ה אשירה. ומוקי לה ואפי' אשחור מעי"ט כו'. לישנא דואפי' אינו מדוייק דאדרבה זה דוקא מפני שהוא דיחוי מעיקרו. אבל אשחור ביו"ט דהוי נראה ונדחה לא. ואפשר לדחוק דר"ל דאפי' תימא דמיירי באשחור מעי"ט כדמסיק התם מכל מקום תפשוט מיניה מיהא דדיחוי דמעיקרא כי הכא כו' לא הוי דיחוי:

תד"ה היינו. שהרי נשתנה ע"י טוייה. אולי משום דבצביעה פליג ר"ש בר"פ הגוזל קמא וס"ל דלא הוה שינוי לכן מאנו בפרש"י:

תד"ה קרניה. דבשלמא ההיא דקנים כו' י"ל שהוא שופר כו'. כצ"ל בל"ו:

בא"ד וי"ל כו' והכא בחצוצרות של לוים כו' תדע כו' ואיך זה יכול להיות והכתיב כו'. ולע"ד הנ' לפמש"כ הרמב"ם בפ"ג מהל' כה"מ ה"ה בימי המועדות כולם ובר"ח היו הכהנים תוקעים בחצוצרות כו' שנאמר וביום כו'. א"כ ע"כ מאי דאיתא בסוף תמיד דבכ"י היו תוקעין ב' כהנים בחצוצרות בעת השיר וכן בפרק החליל א"פ מכ"א תקיעות במקדש כו' תשע לתמיד של שחר וכן הביא הרמב"ם בפ"ו מהל' תומו"ס. אינן אלא כמו שהלוים היו מנגנין בשאר כלי שיר. וא"כ נוכל לומר דלחצוצרות אלו כוונה הגמרא כאן. דעל פירושם ק"ק מפ"ב דערכין דלא חשיב שופרות וגם שם מ"ו א"פ מי"ב לוים כו' ע"ש בתוי"ט ולמה לא תקנו כנגד חצוצרות אילו היו בלוים. אבל דעת הרמב"ם נראה דחוק בהא דבכ"י לא היו החצוצרות חובה [וכ"מ בר"ה (כ"ט) דחצוצרות אלו היו חיוב לכהנים בכ"י מקרא דותקעתם גו'. דאיתא שם והני כהנים הואיל ואיתנהו בתקיעות דכה"ש דכתיב ותקעתם גו'] ונ"ל עיקר דמתניתין אתיא כר"נ דדריש בספרי וביום שמחתכם אלו תמידין וע"ש במפרש ז"א ונראה דזהו דעת התוס' ג"כ. אולם נ"ל עוד דלפי מאי דאמרי' בר"ה (כז) דבגבולין מקום שיש חצוצרות אין שופר ופי' הר"ן דהיינו בשעת מלחמה דכתיב והרעותם בחצוצרות משמע דכוותיה במקדש דהיינו בשעת הקרבן דכתיב נמי ותקעתם בחצוצרות היו ג"כ שופרות. א"כ יל"פ דאל שופר זה כוונה הגמרא וע"ד שפי' התוס' ההיא דקנים:

בא"ד ורי"ה מפרש כו' בשל משה דוקא קאמר כו'. ור"ל אבל מצוה דוביום שמחתכם כו' ותקעתם בחצוצרות לדורות הוא אפי' בשל קרן. ובזה נתיישב יפה המנהג שמסיימין במוסף ר"ה בסוף השופרות בפסוק זה כי נכלל ביה אף שופר והרא"ש והר"ן נדחקו בו:

תד"ה ל"צ. דאילו יוצאין כו' הא תניא (כצ"ל) כו' וא"כ כו' ואינן נאסרין. צ"ע דלכאורה זה דומה למאי דמסקינן בנדרים (מב) דאדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף