רש"י/שבת/סב/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רב נסים גאון
רש"י
מהרש"ל
מהר"ם
חי' אגדות מהרש"א
רש"ש
אילת השחר

שינון הדף בר"ת


רש"י TriangleArrow-Left.png שבת TriangleArrow-Left.png סב TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ומאי רבי מאיר. היכא אשכחן דאיירי בה רבי מאיר בלא רבנן ופליג רבי אליעזר עליה:

בד"א. דרבי אליעזר פוטר והאי פוטר היינו מותר לכתחלה כדאוקימנא:

כשיש בה בושם. פלייטון יש בההוא חומרתא העשויה כקמיע דכיון דיש בה בושם תכשיט היא לזו שריחה רע ולמשלף ואיתויי נמי לא חייש כדאמרן דגנות הוא לה:

אבל אין בה בושם. חומרתא לחודא לאו תכשיט הוא וחייבת:

זאת אומרת. הא דקתני אין בה בושם חייבת אלמא דקסבר רבי אליעזר המוציא אוכלין בשבת בכלי פחות מכשיעור דלא מיחייב על הוצאת אוכלין פחות מגרוגרת כדלקמן (דף עו:) חייב מיהא על הכלי ולא אמרינן הכלי טפל להן ולא מיחייב עליה שלא נתכוין להוציא אלא משום אוכלין ופלוגתא היא על סתם משנה השנויה בפרק המצניע (לקמן דף צג:) דקתני פטור אף על הכלי:

דהא אין בו בושם כפחות מכשיעור דמי. שהכלי קלט את הריח ושיעור הוצאת בשמים בכל שהוא וכיון שאינו כל שהוא הוי ריחה פחות מכשיעור (הוא) וקתני חייבת ולא אמרינן נעשה כלי טפל לריח שבתוכו ואריחא לא מיחייב[1] דפחות מכשיעור הוא:

ושאני הכא. ליכא למימר נעשה כלי טפל לריח[2] שאין בו שום ממש ואפילו פחות מכשיעור לא מיקרי אבל פחות מכשיעור בדבר שיש בו ממש נעשה כלי טפל לו ופטור:

ראשית שמנים. מובחר שבשמנים:

גזר. משום צער חורבן:

ואי אמרת. זה פלייטון והאי קרא בתענוג משתעי שלא היו נותנים לב לדברי הנביאים הניבאים על הפורענות ועסוקים בתענוגים:

ולטעמיך הא דכתיב. בהאי ענינא השותים במזרקי יין ורבי אמי ורבי אסי פירשו זהו קנישקנין כלי זכוכית ארוך ולו שני פיות ויין נזרק מזה לזה:

שמזרקין. על ידי אומנות כדאמר בהחליל (סוכה דף נג.) מטייל בתמני כסי:

הכי נמי דאסור. למשתי השתא בקנישקנין:

משתינין. דדייק מסרוחים[3]:

לידי עניות. דאמרינן בע"פ (פסחים דף קיא:) שרא דעניותא נביל שמיה ונביל קרי ליה ואוהב מקום מיאוס ומשתין מים לפני מטתו היינו מיאוס:

ערום. אורחא דמילתא נקט מתוך שהוא ערום אינו יוצא לחוץ להשתין דטורח הוא לו ללבוש ולצאת:

אבל לבראי לית לן בה. שהקילוח ארוך וניתז למרחוק:

משא ולא משא. שאינו רוחץ ומשפשף יפה אלא מעט מים כגון רביעית מצומצם:

על עסקי תכשיטיה. שאינו רוצה לקנות לה:

גבהו. היינו קומה זקופה:

ותלכנה נטויות גרון. שהיו הולכות עקב בצד גודל למעט בהילוכם שהיו מסתכלין בה והיא שוהה בפסיעותיה ודרך נוטין גרון לילך בנחת לפי שאינו רואה לרגליו:

ומשקרות עינים דמליין כוחלא. לשון סיקרא:

ומרמזן. את הבחורים:

סיקור. לשון הבטה[4]:

הלוך וטפוף שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה. שתראה צפה על ראש חברתה והוא נוי לה ונשואות היו לפיכך מספר בגנותן:

וטפוף. כמו על דאטפת אטפוך {{אבות פ"ב מ"ו}}:

תעכסנה. כמו וכעכס אל מוסר אויל (משלי ז כב) והוא ארס של נחש וקרי לה עכס על שם שאינו מטילו אלא על ידי כעס:

בכעוס. נחש כעוסה:

נמקים. כמו המק בשרו (זכריה יד):

צלצול. בנדי"ל נאה:

נקפים. חבורות לשון המנקף רגלו וניקף סבכי היער (ישעיה י לד):

מתקשטות. היינו שער שסורקות ומפרכסות:

מתקשטות. דומה למקשה כעין נוטריקון:

פתיגיל. נוטריקון פתח גילה אותו מקום:

כי תחת יופי. כי כל אלה יבא לך תחת יפייך:

כיבא. קיוטור"א ליחה כמו שיחנא וכיבי דקדושין דפלימו (דף פא:):

פתהן. כמו פתחיהן:

יערה. כמו ותער כדה (בראשית כד):

שנשפכו כקיתון. שופכות דם זיבה:

כיער. נתמלאו שער ונמאסות לתשמיש:

אנשי שחץ. מדברים בלשון גאוה ולעגי שפה:

סעדת. תשמיש:

פת עמילה. בעולה:

שאינה עמילה. בתולה:

פת עמילה. ברייאיא"ה בלע"ז:

גורדלי. לבן היה:




שולי הגליון


  1. ואריחא לא מיחייב חטאת (דקדוקי סופרים לפרש"י).
  2. ושאני הכא דליכא למימר נעשה כלי טפל לריח שבתוכו שאין בו ממש וכו' (דקדוקי סופרים לפרש"י).
  3. אית דדייק מסרוחין ואית דדייק משן [שט"מ] (דקדוקי סופרים לפרש"י).
  4. סיקור נמי הוא לשון הבטה [שט"מ] (דקדוקי סופרים לפרש"י).
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף