רש"י/קידושין/נט/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמ' ומאי שנא התם. בפ' האיש מקדש:
דקתני האומר לשלוחו. צא וקדש לי אשה פלונית במקום פלוני והלך וקדשה במקום אחר אינה מקודשת מאי שנא התם דנקט לשון שליחות ששלחו לשם כך והכא נקט חברו שלא שלחו לשם כך אלא אם יזדמן לו במקום פלוני דרך אצלה:
דסבר. האי משלח לא טרח האי שליח לבקשה לי במקום אחר ולא סמכה דעתיה לשוויה שליח אלא באותו מקום:
מראה מקום הוא לו. אם תמצאנה שם קדשנה לי שם ואיני מטריחך למקום אחר ומיהו אם עבד עבד:
לא יהבוה ניהליה. לא רצו ליתנה לצורך בנו:
ומקשינן איבעי ליה לאודועיה. להוציא עצמו מן מנהג רמאות:
באגא דאלימי. בקעה של בעלי זרוע היתה ולא יניחו לכל אדם לקנות קרקע אצלם:
מהפך בההיא ארעא. מחזר עליה לקנותה:
קבליה. קבל עליה סיפר דברי צעקתו לר' זירא:
לרגל. כשדורשין בהלכות הרגל היו מקבלין פני הרב:
עני המהפך בחררה. מחזר אחריה לזכות בה מן ההפקר או שיתננה לו בעל הבית:
נקרא רשע. שיורד לחיי חבירו:
לא הוה ידענא. שרב גידל מתעסק בה:
דארעא קמייתא. זו היא לי ראשונה שלקחתי מעולם:
ולא מסמנא מילתא. אינה סימן טוב שימכור אדם מקחו הראשון:
ארעא דרבנן. הפקר לתלמידים:
ואע"פ שנתאכלו המעות. בתוך ל' יום דכי בעו קידושין למיחל ליתנייהו למעות אפ"ה חיילי:
לאו למלוה דמו. דנימא המקדש במלוה אינה מקודשת:
ולאו לפקדון דמו. דנימא אם לא נשתייר בה שוה פרוטה אינה מקודשת כדאמר בהאיש מקדש (לעיל קידושין דף מז.) התקדשי לי בפקדון והלכה ומצאתו שנגנב או שנאבד אם נשתייר בו שוה פרוטה מקודשת כו':
להוצאה ניתנה. מקמי דניתחלי קידושין וכי אמר לה התקדשי לי בה לאו דידיה היא ולאו מידי יהיב לה אבל אלו לא ניתנו לה להוציאן אלא ע"מ שתתקדש בהן ולהכי כי אכלה דידה אכלה ולכי מטא זמנא מקדש:
וחזרה בה. בתוך ל' אמרה אי אפשי בהן:
ביטל אם עד שלא תרם ביטל. האומר לשלוחו צא ותרום וחזר ובטלו מלהיות שלוחו או בפניו או שלא בפניו:
דכי מעשה דמו. ואע"פ שלא חלו מיד הוי מעשה מיהא לחול אחר שלשים והא דקרי ליה דיבור משום דלאו מעשה ממש הוא:
והגיע בשליח. רבותא אשמועינן אע"פ שלא יצא אחריו לשם כך אלא שפגע בו ואמר לו הרי בטל ולא אמרינן לצעורי בעלמא קא מכוין והכי מפורשת בפ' השולח:
כל כמה דלא מטא גיטא. ליד האשה לאו מידי הוא:
יורדין לידי טומאה במחשבה. כגון גולמי כלים דאמר בהכל שוחטין (חולין דף כה.) כל שעתיד לשוף לשבץ ולגרר ואמר התם דאכתי חסרון מלאכה הוא וטהורים ואם חישב עליה שלא לשוף ושלא לשבץ הביאתו מחשבה זו לידי גמר מלאכה מכאן ולהבא:
ואין עולין מטומאתן. משקבלוה:
אלא בשינוי מעשה. שיעשה בה מעשה לקלקלם שישברם או ינקבם וכן עד שלא יקבלו טומאה אין עולין מתורת קבלת טומאה שירדו במחשבה זו אלא בשינוי מעשה עד שיתחיל לשוף לשבץ ולגרר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |