רש"י/פסחים/קיא/ב

רש"י פסחים קיא ב

האי מאן דמפני אגרדא דדיקלא:

אי מיקטל קטיל. אם נקצץ האילן נהרג האיש ואם נעקר האילן האיש מת:

ה"ג הני מילי היכא דלא מנח כרעיה עילויה כו':

האי מאן דמפני אגירדא דדיקלא אחדא ליה רוח פלגא. פלשדי"ן בלע"ז:

צרדא. כאב חצי הראש:

חמשה טולי הוו. שרוח רעה שורה תחתיהם:

טולא דכנדא. שם האילן:

טולא דפרחא. צלף קרפי"ף בלע"ז:

זרדתא. שונדכיי"ר:

טולא דארבא. ספינה:

טולא דערבתא. צל אילן ערבה:

דקשה סילויה. עצו:

דבי פרחא רוחי. כך הוא שמם:

דבי זרדתא. שדים שמן:

דבי איגרי. המצויין בגגות רשפי שמם:

ונפקא מינה. לכתוב קמיעא בשם אילן כגון אם הוזק תחת בי פרחא יכתוב לו קמיעא בשם רוחי:

למאי נפקא מינה לגזויי לה. לברוח מפניה לפי שאין לה עינים ואינה רודפתו:

גזייה. ברח מפניה:

כי אזלא נפקא אדיקלא. כשהלכה אחריו נתקלה ונפלה על עיקר אילן:

ה"ג פקעה היא וצווח דיקלא. יבש הדקל:

בר קשא. שומר העיר:

ה"ג סודרא דמר דומה כי צורבא מרבנן:

בדקנוה למר לא ידע ליה למימר ברוך. שאינו יודע לברך על הסודר ברוך עוטר ישראל:

בחשא. כף הקדירה:

והדר בכדא דכמכא. מתגלגל בתוך כד של כותח:

ומשתכח בטולא דחצבא. חצב שתיחם יהושע בו לישראל את הארץ:

דלא חצב גרמידא. שלא גדל אמה:

ארבונא. עיורון:

אדמתנא כרעיה. בעוד שרגליו לחים ממי הרחיצה:

תליא בביתא. התולה פתו באויר בתוך סל אחד:

תלא לסילתיה. לסלו ופת בתוכו:

נישוורא. פירורין:

איסרא דמזוני. מלאך הממונה לזמן מזונות:

נקוד שמיה. לשון נקידו כמו מנקד חצירו לפיכך אינו רוצה שיהו פרורים נשלכים לידרס ברגל:

איסרא דעניותא נבל שמיה. ושמא נכנס לבית שהוא רואה שאינן נוהגים מנהג נקיות בפת:

לברוקתי. כליון עינים:

מפחד. ואינו יודע למה:

דמסוכר

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף