רש"י/פסחים/קטו/ב

צריך לשקועיה בחרוסת משום קפא. ארס שבחזרת שהשרף שבחזרת יש בו ארס כדרך הבצלים:

הא לא נגע. ידו במשקה:

הא בעלמא איתמר. בשאר טיבולין שאינן קבע צריך שיטול ידיו לטיבול דכשנטל ידיו לראשון לא היה יודע שסוף שני לבוא:

דאי ס"ד הכא. גבי מרור איתמר אמאי הא משי ליה חדא זמנא בטיבול ראשון:

אסחיה לדעתיה ונגע. בבשרו:

בלע מצה. ולא לעסה יצא:

בלע מרור (לא) יצא. [אי] אפשר שלא טעם בו טעם מרור:

בלע מצה ומרור. יחד ולא אכל עדיין לא מזה ולא מזה יצא ידי מצה שאינה צריכה טעם אבל ידי מרור לא יצא הואיל ולא לעסו ואוכל מצה עמו אין לו שום טעם:

כרכן. שניהם יחד בסיב הדקל לא יצא שהרי לא היה ממש בפיו לא זה ולא זה:

ואין עוקרין את השלחן. א"צ להגביה קערה כשמתחיל הגדה אלא מלפני הגדול שבהן שעושה הסדר ואומר ההגדה:

שולי הגליון

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

תפריט ניווט