רש"י/פסחים/עב/ב

רש"י פסחים עב ב

ואחד זבחים שאינן ראויין. לפסח:

פטור. הואיל וטרוד במחשבת לבו מאז הופרשו ויודע שעליו להקריבם טועה ושוחטן לשם פסח:

על שאינן ראויין שחייב. דלאו טועה הוא:

אפילו עגל. דסד"א ליכא דטעי בה:

לא טריד בהו. אין מחשבת הקרבתן בלבו עד הנה:

האי טריד ביה. כל ימי הפרשתן בלבו ועסוק ואומר מתי אפנה ואקריבנו:

חולין לשם פסח מה לי א"ר מאיר. כלומר מה ר' מאיר אמר לנו בו:

מודה היה ר' מאיר בבעלי מומין. הואיל ולאו בני קרבן נינהו לא יכול לומר טועה הוא וחייב הכא נמי חולין לשם פסח יהא חייב הואיל ולאו בני קרבן נינהו:

הני מיחלפי. חולין בקדשים מיחלפי ויכול לומר טעיתי סבור הייתי קדשים הן משום הכי פטור:

הני לא מיחלפי. בעלי מומין בקדשים לא יכול לומר טעיתי כסבור קדשים הן משום הכי חייב:

אלמא טעמא משום טירדא. ולאו משום איחלופי וחולין לא טריד בהקרבתן:

אקילעא. לפני הבית כעין בית שער וקורין פוריי"א:

בשפוד של צלי. של קודש הראוי ואכילת קדשים מצוה דכתיב (שמות כט) ואכלו אותם אשר כופר וגו':

חייב. דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה ונותר חייבים על זדונו כרת ושגגתו חטאת דכתיב (ויקרא יט) ואוכליו עונו ישא:

אשתו נדה בעל חייב. כדמוקי לה לקמיה בסמוך לווסתה ובמעוברת דלאו מצוה היא ולקמיה מפרש ואזיל אם חלוק הוא על ריש לקיש או מוסיף על דבריו:

כל שכן בההוא. נותר:

דמחייב. דאין שם לחלוחית מצוה אבל הכא אע"ג דמעוברת מיהו מצות שמחת אשתו איכא:

בשפוד. ליכא למאן נישייליה:

ור' יוחנן מאי שנא יבמתו. דפטור ואע"ג דהוה ליה לשיולי:

דקא עביד. מצות יבום בביאה ראשונה קאמר:

אשתו. מצות פריה ורביה:

עונה. לפי מה שהוא חמר או גמל או טייל או תלמיד כדמפרש בכתובות (דף סא:):

לשמח את אשתו. אפילו שלא בשעת עונתה אם רואה שמתאוית לו:

ומשני בסמוך לווסתה. דמוזהרין ישראל לפרוש מנשותיהן סמוך לזמן ווסת נדותיהן כדאמרינן בשבועות (דף יח:) והזהרתם את בני ישראל והדוה בנדתה מכאן אזהרה לבני ישראל שיהו פורשין מנשותיהן כו':

אי הכי יבמתו נמי. סמוך לווסתה לא רמיא מצוה עליה:

בזיז מינה. בוש ממנה לשואלה אם סמוך לווסתה הוא:

ור' יוחנן. דאמר פטור כמאן:

ברשות. של מצוה שהיה טרוד בה:

דזמנה בהול. שקבוע לה היום וטרוד באם לא עכשיו אימתי הולך אצל בקי ללמדו:

דזבחים. דפטור במתני' בשוחט לשם פסח משום דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה:

זמנו. של פסח בהול הוא היום למהר פן יעבור זמנו:

בן גרושה. כהן חלל זר גמור הוא דכתיב בכהן הנושא גרושה (ויקרא כא) לא יחלל זרעו שמחללו מדין כהונה:

קרן וחומש. שהרי אכלה שוגג:

ור' יהושע פוטר. שטעה בדבר מצוה:

דאיקרי עבודה. אכילתה כדלקמן:

ועבודה. של חלל בשוגג רחמנא אכשרה דתנן כו':

ברך ה' חילו. בכהנים כתיב ישימו קטורה באפך וגו' וסמיך ליה ברך ה' חילו חללים שבו:

אמש. בערב:

עבודת

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף