רש"י/פסחים/ל/א
אמר רבא הלכתא כו'. ש"מ דפסק רבא הלכתא דכל איסורין שבתורה במינן במשהו ולא שני לן בין חמץ לשאר איסורי אלא בהא מילתא דגזר שלא במינן אטו מינן שמעינן מינה חלב שנפל לקדירה אוסר במשהו וכן הלכה והא דקי"ל כל איסורין שבתורה בששים בשלא במינן הוא:
שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר. אפילו בנותן טעם:
אבל ע"י תערובת לא. ואפי' שהייה בעיניה ועבר עליה לא קניס למיסר תערובת דיליה:
ואזדא רבא. דאמר הלכה כר' שמעון לטעמיה דאמר נמי בעלמא חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר אף באכילה הואיל וליכא למיקנס ביה מידי ואי רבי יהודה חמץ סתמא קאמר ואפילו דנכרי:
בני חילא. נכרים אע"פ שאופיהו יום זה שעבר והוא פסח:
אמר רב קדירות בפסח ישברו. רב לטעמיה דאמר חמץ אף לאחר זמנו אסור בהנאה כר' יהודה ואית ליה במשהו וקסבר נותן טעם לפגם אסור ולית הלכתא כוותיה מתרי טעמי חדא דאוקי רבא הלכתא דתערובת לאחר זמנו מותר כר"ש והאי פחות מתערובת הוא ועוד דקי"ל נותן טעם לפגם מותר וזה משעברו עליו ימי הפסח הופג טעמו בדופני הכלי:
וליעבד בהו שלא במינו. דהא מודי רב לעיל דחמץ שלא בזמנו שלא במינו במשהו מותר והאי משהו חשיב להו:
כנדי. קדרות לאחר הפסח:
אשוו זבינייכו. אל תעלו דמיהן יותר משוויי':
כר"ש. דמותרות הקדרות הישנות לאחר הפסח:
כר"ש. דמותרות הקדרות הישנות לאחר הפסח:
דטחו ביה טיחיא. שומן נתנו בו בקרקעיתו ונותן טעם בלחם:
לעולם. אפילו חזר והוסק:
אפילו במילחא. להכי נקט אפילו במילחא שאין דרך לאכול פת בלא מלח או ליפתן: