רש"י/עירובין/מ/א
אלא מחוץ לתחום קאתא. ובו ביום:
והא אשכחיה רב ששת כו'. ואי בו ביום אמאי משייל ליה אי קדושה אחת או ב' קדושות:
דקא מפשי. נכרים ואייתי אמר הני ודאי אדעתא דישראל מפשי ואייתו ואסר להו:
בני גננא. קושרי כילות לחתנים ונותנים שם הדס:
לפי שאינן בני תורה. ואתו לזלזולי ביום טוב שני:
כיון דחלוקין במוספין. שמקריבין מוספי ראש חדש ומוספי ראש השנה כדכתיב (במדבר כט) מלבד עולת החדש:
אמרינן. בתפלה נמי את יום ראש החדש הזה ואת יום הזכרון הזה:
זכרון אחד. את יום הזכרון הזה דרחמנא קרייה זכרון דכתיב זכרון תרועה [ובר"ח נמי כתיב והיו לכפ לזכרון]:
מאי לאו. לא הודו אלהזכיר קאי דלא הודו לו להזכיר של ר"ח בראש השנה:
להתנות. אם היום אם למחר אלא סתמא לימא וכן יום המחרת:
בראשי חדשים של כל השנה. שהוא ספק אם עיברוה בית דין:
לזלזולי. אי מחזקינן ליה ספק אתו לזלזולי בשני אבל כי אמרינן סתמא מחזקינן להו בקדושה אחת:
אבל בשאר חדשים. דשרו במלאכה וליכא למיחש לזלזולי אימא מודו ליה:
מתפלל עשר. שלש ראשונות וג' אחרונות ושל שבת בפני עצמה הרי שבע וקדושת היום וכולל עמה מלכיות הרי שמונה וזכרונות ושופרות:
ובית הלל אומרים מתפלל תשע. דכולל שבת ויום טוב בברכה אחת וחותם מקדש השבת וישראל ויום הזכרון:
ואם איתא. דמזכיר של ראש חדש לבית שמאי דבעי לכל חד ברכה בפני עצמה י"א מבעי ליה: