רש"י/עירובין/כ/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
תוספות רי"ד
מהדורה תליתאה ורביעאה

רשב"א
ריטב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
בית מאיר
קרן אורה
רש"ש
שפת אמת

שינון הדף בר"ת


רש"י TriangleArrow-Left.png עירובין TriangleArrow-Left.png כ TriangleArrow-Left.png א

אמר ליה מותר. דהא ליכא דיורין בין הפסין דליסרו עלייהו דליהוי מוציא מרשותו לרשות חבירו:

שתים מאי. שתים זו אצל זו ומחיצה ביניהן ושתיהן ראשן בין הפסין:

אסור. לטלטל מתוכן לבין הפסין כדמפרש טעמא רב הונא:

ואפילו עירבו. דרך הפתח שבמחיצה שביניהן דהשתא חדא נינהו ולא אסרן אהדדי אסורות לטלטל מתוכן לבין הפסין גזירה שמא יאמרו עירוב מועיל בין הפסין לשתף חצירות יחד שהרואה אותן מטלטלין מתוכן לבין הפסין לא ידע דיש פתח ביניהן וסבר האי דלא אסרן אהדדי בתוך בין הפסין כשאר שתי חצירות הפתוחות למבוי אחד שאסור להוציא למבוי אלא א"כ נשתתפו ה"נ משום דנתנו עירובן בין הפסין לשתף כשיתוף שאר מבוי ואתו למשרי נמי להכניס ולהוציא מבין הפסין לחצירות כי ליכא פתח ביניהן ויהבי עירוב באחת החצירות דרך בין הפסין וההוא ודאי לא מהני דכי תקינו רבנן שיתופי מבואות במבוי סתום תקון ואורכו יותר על רחבו וזה מפולש לארבעה צדדין:

עירבו מותרין. דכיון דעירבו דרך פתח שביניהן וחד רשותא הוא דלא אסרן אהדדי להך גזירה לא חיישינן:

דהדרן וערבן. שנפרצה ביניהן פירצה גדולה בסופה שגלוי לכל שרשות אחת היא:

יבשו מים בשבת מהו. לטלטל בין הפסין מי אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה או דילמא כיון דהיתר פסין אינו אלא משום מים והרי יבשו ואסור ואכל פסי ביראות קאי:

כלום נעשית מחיצה. כלומר כלום הותרה מחיצה כזו אלא משום מים:

יבשו מים בשבת. וחזרו ובאו גשמים בו ביום מאי מי אמרינן חזרו פסין להיתרן הראשון לטלטל בתוכן:

מיניה דמר. רבה שהיה רבו:

ובאו מים בשבת לא קמבעיא לי. דמותר דהא קיימא לן כל מחיצה הנעשית בשבת שמה מחיצה:

לא שנו. דשמה מחיצה:

אלא לזרוק. שהזורק מרשות הרבים לתוכה חייב דמדאורייתא ודאי מחיצה היא:

אבל לטלטל אסור. דרבנן גזור עליה:

אמזיד איתמר. וקנסא קנסוה אבל שוגג מותר והא דנעשית מאליה כל שכן דמותר:

הזורק. מרשות הרבים לבין הפסין של ביראות:

חייב. חטאת דרשות היחיד מעלייתא הוא:

אי לאו מחיצה. מדאורייתא היא לשוויה מיהא רשות היחיד לזריקה:

היכי שרו רבנן למלאות. ולהוציא מרה"י לרה"ר משום דוחק:

כעין פסי ביראות. ואין שם בור:

מפסקתן. שאין שם דרך אלא בין הפסין יסלקנה לצדדין דאתי דריסת רבים ומבטלי מחיצות:

כאן הודיעוך. חכמים כמה גדול כחן של מחיצות דלא מיבטלי משום בקיעת רבים:

מותר להקריב כו'. פרישנא לה לכולה מתני' בריש פירקין:

אלא א"כ הכניס ראשו ורובו. דחיישי' שמא ימשך גופו למקום רגליו ויוציא הכלי עמו:




שולי הגליון


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף