רש"י/עירובין/כז/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א קרן אורה רש"ש |
לא נצרכה. הא דמתני ר' יצחק מים ומלח המעורבין ניקחין אלא כשנתן לתוכן שמן:
בהבלעה. בשביל המים והמלח קנה השמן ביוקר והבליע בו דמיהן וכי האי גוונא שרי רבי יצחק:
והתניא. בניחותא:
בבקר. הואיל וכתיב בכל אשר תאוה נפשך למה לי למיכתב בבקר ובצאן וביין ובשכר אלא לדרשות בבקר ללמדך שלוקחים בקר אגב עורו ויצא העור לחולין ואין צריך למוכרו ולחזור ולאכלו בירושלים:
אגב גיזותיה. אע"ג דאיכא תרתי עור וגיזה דנפקי לחולין:
אגב קנקן. חבית של חרס שהיין שמור בתוכו ויצא הקנקן לחולין:
תמד. שנותנים מים בחרצנים ולכשהחמיץ שנגמרה תסיסתו הוי כיין אלמא מדקתני בבקר אגב עורו אלמא בהבלעה שרי ואע"ג דעור באנפי נפשיה לא חזי דמידי דמאכל בעינן כדכתיב ואכלת:
מאן דמתרגם בקר. דליצטריך למיכתביה אליבא דבן בג בג כו':
עורו. המחובר לבשר ואינו יכול להפשיטו מחיים:
אבל גיזה. יכול לגוזזה מחיים והוה אמינא דליתסר דלא גופא דפירא הוא:
קיוהא. כמו תקהינה שיניו (ירמיה לא) כלומר לאו פירא ממש הוא אלא מים בעלמא שנכנס בהן קיוהא של חרצנים איגרו"ס בלעז:
ואי כתב שכר הוה אמינא. הבלעה לעולם אסירא והאי שכר לאו תמד הוא דנילף מיניה דיהיב דמים של מים בהבלעה אלא האי שכר דבילה קעילית היא מאותו מקום דמשכרא כדאמרינן בכריתות (דף יג:) אכל דבילה קעילית ונכנס למקדש חייב:
דאם כן. דצאן לאו למישרי גיזות הוא דאתא אלא עור לא הוה כתיב קרא צאן אלא בקר דלית ליה גיזות:
במאי קא מיפלגי רבי יהודה ורבי אליעזר. דאמרי תרוייהו דגים ניקחין ובציר הוא דפליגי:
והני תנאי דלקמן. דדרשי פרי מפרי וגידולי קרקע וולד ולדות הארץ ותרוייהו ממעטי דגים וכ"ש ציר:
ה"ג לר"א מיעט ציר ולרבי יהודה מיעט מים ומלח. דלאו ציר:
ה"ג דתניא ונתתה הכסף וגו':
פרי מפרי. עגל נולד מאמו וכן שה וענבים מחרצנים שזורעין החרצנים:
וגידולי קרקע. שכולן ניזונין וגדילין מן הקרקע:
ולד ולדות הארץ. שנבראו מן הארץ במעשה בראשית:
דגים. גידולי קרקע נינהו קסבר שהדגים ניזונין מן הקרקע: