רש"י/עירובין/יא/א
< עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
דיוני הלומדים על מפרשי הדף רש"י תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א קרן אורה |
אתנייה צריך למעט. אפילו יש לו צורת פתח:
מדברי רבינו. רב דאמר צורת פתח לא מהניא:
שרובה פתחים. בארבע דפנותיה:
אינה ניתרת בצורת פתח. ואפילו פתחים קטנים מעשר כי היכי דלא מהניא צורת פתח לשוויה יותר מעשר פתחא לא מהני נמי לפרוץ מרובה על העומד בפתחים קטנים:
מה ליותר מעשר. דין הוא שלא יועיל צורת פתח בו. שכן חמור איסורו שלא הותר בשום מקום בשבת ואפילו בפסי ביראות ואליבא דרבי מאיר דאמר בפ' שני (לקמן יז:) וביניהן כמלא שתי רבקות של ג' ג' בקר דהיינו עשר אמות דכל פרה אמה ושני שלישי אמה:
תאמר בפרוץ מרובה על העומד. בפרצות של עשר או פחות שהרי הותר בפסי ביראות ואפילו לרבי מאיר דמחמיר בהו ואסר ביותר מעשר מיהו פרוץ מרובה מודי דשרי וכ"ש לר' יהודה דמכשיר בי"ג אמה ושליש:
לימא מסייע ליה. למ"ד לא מהניא צורת הפתח בעומד פחות מן הפרוץ:
שרובן ס"ד. כיון דרובן פתחים וחלונות הוה ליה פרוץ מרובה והיכי מצי תו למיתני ובלבד שיהא עומד מרובה:
אלא שריבה בהן. שעשה בהן הרבה פתחים וחלונות סביב סביב מותר ובלבד שיהא בין פתח לפתח יותר מכדי פתח אלמא עומד מרובה על הפרוץ בעינן ואע"ג דאיכא צורת פתח בכולהו:
פיתחי שימאי. פתחין שוממין ל"א פתחים מקולקלין שמחוסרין תיקון כמו זקן אשמאי[1] חסר מתורה:
שיקפי. מזוזות שנחלצו אבניהם מכאן ומכאן אבן יוצאת ואבן נכנסת ואין זו צורת פתח:
תיקרה. שאין כלום בנין למעלה מן הפתח אלא כל הכותל חלוק כפתח עד ראשו כזה וצורת פתח שאמרו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן:
סבר לה להא דרב. דלא מהני צורת פתח ליותר מעשר במבוי:
בית חרוותן. שם מקום:
ומתח זמורה על גביהן. מזה לזה כעין צורת פתח:
לענין כלאים. שאם יש גפנים בתוך הקונדסין מותר לזרוע סמוך להן חוץ למחיצה כדתנן[2] היה גדר בינתים זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן:
לענין שבת. לטלטל בתוכו:
מן הצד. שמתח הזמורה מזה לזה באמצעיתו ולא על ראשיהן:
לא עשה כלום. ולענין שבת[3] אמאי התירו לו:
בשבת לא. הא בעשר לכולי עלמא פתחא הוא:
ובדרב חסדא פליגי. ריש לקיש לית ליה דרב חסדא ור' יוחנן אית ליה דרב חסדא וקסבר כי אמר רב חסדא לשבת אבל לכלאים אפילו מן הצד הוי צורת פתח דשבת חמור מכלאים:
- ↑ [קידושין לב:]. גליון ש"ס וילנא
- ↑ בב"ב כו.]. גליון ש"ס וילנא
- ↑ כ"ה גם בד"ש (פס) וכ"י מינכן. בכ"י פריס ואוקספורד ולענין כלאים, וכ"ה בגליון. בכ"י נ"י "ולענין כלאים (סומן למחיקה) שבת אמאי היאך התירו לו", ובכ"י וטיקן "ולענין שבת היאך לא התירו לו", ועה"ג מוגה ולענין כלאים. ונ' מזה שעיקר הגירסא כלפנינו והוגה מחמת הקושי במקצת מקורות. אבל באמת כוונת רש"י להקשות דוקא משבת, דבכלאים י"ל דמן הצד שפיר דמי (ובאמת בכ"י גניזה בגמ' הגי' אלימא מן הצד בהא לימא ריש לקיש אפילו בשבת והאמר רב חסדא וכו').