רש"י/סנהדרין/צו/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף יד רמ"ה מהרש"ל רש"ש |
אשני נפשך. שנה עצמך כדי שלא יכירוך:
ואגזייך אנא. אני אגלחך:
קשייתא. גרעיני תמרים:
טחון. אלו גרעינין וניתן לך מספרים והיינו דכתיב בתער השכירה על שם שטרח נתנו לו תער לגלח ואיזהו שכר נתנו לו בעברי נהר דברים שדרכן לעשות על ידי נהר דהיינו טחינת ריחים:
וגם הזקן תספה. דלא כתיב גלוח אלא אראש אבל אזקן כתיב תספה לשון כלוי על ידי אור שכלתה לגמרי:
גרירתיה לארמאה ושפר באפיה. אם אתה מחרך את הארמאי והוטב בעיניו הבער לו אש בזקנו ולא שבעת חוכא מיניה:
בית נסרך אלהיו. לשון נסר שהשתחוה לנסר ועשאו אלוה:
היינו דכתיב ויהי הוא משתחוה. משמע מפני שמשתחוה לשם הכוהו:
ויחלק עליהם. איידי דאיירי במלאכים איירי נמי בהאי קרא דכתיב ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' וגו' נקט ויחלק עליהם לילה וגו':
מלאך שנזדמן לאברהם לילה שמו. והוא סייעו:
מעשה לילה. שנלחמו בשבילו כוכבי לילה כמו שעשו בשביל ברק:
טבא מליה דר' יצחק נפחא מדבר נפחא. ר' יוחנן דמקרי בר נפחא בכולא הש"ס כמו (ב"מ דף פה:) מאן עייל בר נפחא נראה למורי דאביו של ר' יוחנן הוי נפחא ולהכי מיקרי בר נפחא ואית דמפרשי בר נפחא על שם יופיו:
הזהרו בזקן. אע"פ ששכח תלמודו הואיל ומחמת אונסו הוא:
הזהרו בורידין כר' יהודה. דאמר בשחיטת חולין (דף כז.) עד שישחוט את הורידין של עוף הואיל וצולהו כולו כאחד אינו חותכו ומולחו כבשר חיה ובהמה:
הזהרו בבני עמי הארץ. שנעשו תלמידי חכמים לעשות להם כבוד שמהם תצא תורה לישראל שהרי יצאו שמעיה ואבטליון מבני בניו של סנחריב ומבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק כדלקמן ואע"ג דאמר רבי יהודה הכי הזהרו בבני עמי הארץ:
כי הא מילתא. דלקמן מודעינן להו כי היכי דחזינן לקמן דלא זכה נבוכדנצר לאותו כבוד אלא מפני זכות ד' פסיעות כדאמרינן לקמן ה"נ אמרי' לבני עמי הארץ דלא זכו לאותו כבוד אלא מחמת זכות מעט שהיה באביהם מ"ר.
ואית דאמרי דרבי זירא אדלעיל קאי אבני סנחריב אע"ג דשלח רבי יהודה הזהרו בבני ע"ה לכבדן שמהם תצא תורה כי היכי דנפקו מסנחריב כי הא מילתא מודיעים להו לבני ע"ה דהא דמוקרין להו לאו משום אביהם אלא משום תורה שבהם שלא תזוח דעתם עליהם ויאמרו אבותיהם צדיקים היו:
מדוע דרך רשעים צלחה. מפני מה הצליח נבוכדנצר וכבש ירושלים:
אהדרו ליה. לירמיה:
בצעי מים. מרש"קו בלעז:
ד' פסיעות. מפורש לקמן:
על אחת כמה וכמה. שיהו כל אדם יכולין לתמוה על מתן שכר גדול שישתלם עליהם:
לנביאים. אברהם יצחק ויעקב:
נשבר לבי בקרבי. כלומר תמהתי על מתן שכרן:
שתי שעות. כדי שלא יהא פנאי לספדו ולקברו:
אתפח. נתרפא:
אהדרינהו הקב"ה. להנך שעות לחזקיהו דאותו היום שנתרפא חזקיה היה של כ"ב שעות:
רהט בתריה. דשליח:
לא היה להם תקנה. שהיה שכרו מרובה והיה לו רשות לאבד שאריתנו:
הוה כתיב שמיה ושמיה דאבוה. כדי שיתכבד אביו לכך נקרא שם אביו עליו שנקרא מרודך בלאדן דאי לא כתיב אלא מרודך בן בלאדן לא הוי מיתקרי עליה שמיה דאבוה דהכי כתבי כולהו אינשי פלוני בן פלוני להכי כתיב מרודך בלאדן:
בחדש החמישי בעשור לחדש בא נבוזראדן רב טבחים עמד לפני מלך בבל בירושלם. אלמא נבוכדנצר סליק לירושלם: