רש"י/סנהדרין/פו/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א ערוך לנר רש"ש |
תני תנא. להך מתני' דקתני מכר לאביו חייב:
סתם ספרא. תורת כהנים:
סתם ספרי. ספר וידבר ומשנה תורה והאי סתמא דכי ימצא איש במשנה תורה הוא:
אליבא דרבי עקיבא. ממה שלמדו מר' עקיבא אמרום:
של בית פלוני. לא רצה להזכיר שמם שחשובין היו ובזה לא היו נוהגין כדת שהיו הרבה דרין בבית אחד אנשים ונשים והיו מצויין תמיד עם נשי חביריהן ולא שמתייחדין:
ונמצא. קרא יתירא הוא דאי ללמד שימצא בעדים מכי ימצא נפקא:
כמצויין בידן דמו. התלמידים מצויין תמיד בבית הרב ואם גנב הרב אחד מתלמידיו ומכרו אינו נהרג:
אין לעבדים בושת. המבייש את העבד לא חייבתו תורה לתת דמי בשתו:
וכי ינצו אנשים יחדיו והכה איש וגו'. מהתם נפקא לן חיוב בשת דכתיב וקצותה את כפה ממון אתה אומר ממון או אינו אלא ממש נאמר כאן לא תחוס עינך ונאמר להלן בעדים זוממין (דברים יט) לא תחוס עינך מה להלן ממון אף כאן ממון:
עבד שאין לו אחוה. ואפי' עם אחיו בני אביו דכתיב (בראשית כב) עם החמור עם הדומה לחמור אינו אלא כבהמה:
אחיו הוא במצות. בכל מצות שהאשה חייבת בהן עבד חייב בהן דגמר לה לה מאשה:
והכא. במתני' בגונב נפש דכתיב מאחיו:
היכי דריש. רבי יהודה לחייב על מי שחציו עבד:
מאחיו למעוטי עבדים. דהא לרבי יהודה אין לו אחוה:
מבני. יתירא דריש ליה דהוה ליה למכתב מאחיו בני ישראל:
מלא תגנוב. האמור בעשרת הדברות דבגונב נפשות מתוקם לקמן בשמעתין:
דבר הלמד מעניינו. אם אי אתה יודע במה הכתוב מדבר צא ולמד מפרשה שכתוב בה ולפי הפרשה הוא נכתב אצלה וכאן במה כל הענין מדבר בנפשות לא תרצח ולא תנאף כל אלה חייבי מיתות ב"ד אף לא תגנוב בגניבה שיש בה מיתת ב"ד:
לא תגנובו. בפרשת קדושים תהיו:
משלש עשרה מדות. זו היא אחת מהן שיהא הדבר מעניינו למד:
במה הכתוב מדבר. הענין של מטה ושל מעלה מזו:
בממון. לא תעשוק את רעך (ויקרא יט):
עידי גניבה ועידי מכירה. שני כיתי עדים אחת העידה שגנב את הנפש ואחת העידה שמכר אין נהרגין כדמפרש טעמא ואזיל וכיון דאינהו לא מקטלי איהו נמי אם לא הוזמו לא מקטיל דהוי' לה עדות שאי אתה יכול להזימה ולא משכחת לה דמקטיל אלא בכת אחת שמעידין על הגניבה ועל המכירה:
פלוגתא דר"ע ורבנן. בבבא בתרא בחזקת הבתים על פי שנים עדים יקום דבר ולא חצי דבר והאי חצי דבר הוא אצל כל כת וכת דאי לאו עידי גניבה אינו נהרג משום עידי מכירה שיכול לומר עבדי מכרתי ואי לאו מכירה נמי לא מיחייב אגניבה:
בעדים האחרונים של בן סורר ומורה. דתנן לעיל (דף עא.) מתרין בו בפני ג' ומלקין אותו חזר וקלקל נדון בעשרים ושלשה מתרין בו אביו ואמו בפני הדיינין וכשבאין עדים ראשונים ומעידין עליו שאכל תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין מגניבה מלקין אותו כדכתיב ויסרו אותו דהיינו מלקות חזר וקלקל נדון בכ"ג למיתה ומודה חזקיה בהנך אחרונים שהעידו שחזר וקלקל שהוזמו שנהרגין ולא אמרינן שחצי דבר הוא דאי לאו סהדותא דקמאי לא מקטיל בסהדותא דהני אלא אמרינן הואיל ויש עונש על פי ראשונים שזה לקה על ידה תו לא שייכא ההוא סהדותא קמייתא בהני בתרייתא והני בתראי כוליה דבר קא עבדי: