רש"י/סנהדרין/לד/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י יד רמ"ה מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א קרן אורה ערוך לנר רש"ש |
כל הנוגע. אפי' פסולין:
יקדש. ולא ירד:
שומע אני. בין שנראה בין שלא נראה כגון שאור ודבש ואיל וצבי וחולין:
ת"ל כבשים. דסמיך ליה וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה וגו':
עולה. בההוא קרא נמי כתיב:
ותרוייהו. קא ממעטי פסולין שלא נראו מעולם:
לרבות את הזורק. דם קדשים בחוץ שהוא בכרת ומתרבי מדם שפך ובפרשת שחוטי חוץ כתיב:
או זבח. גבי מעלה בחוץ כתיב:
שחט וזרק. בהעלם אחד לרבי ישמעאל אינו חייב אלא חטאת אחת דמייתי ליה לזורק מכרת דכתיב בשוחט וכיון דחד כרת וחד לאו אתרוייהו אין חילוק חטאת ביניהם כי עבדינהו בהעלם אחת:
ולרבי עקיבא. דיליף זורק מכרת דכתיב גבי מעלה הוו להו שוחט וזורק שני כריתות וחייב שתים:
אף לר' עקיבא אינו חייב אלא אחת. דאע"ג דאיכא שתי כריתות הואיל ואין בהן אלא אזהרה אחת אין חילוק חטאת ביניהם דאילו במעלה כתיבא אזהרה באפי נפשה (דברים יב) השמר לך פן תעלה עולותיך ואילו שוחט וזורק אין בהם אזהרה אלא מהיקש דאיתקש למעלה דכתיב שם תעלה עולותיך ושם תעשה איתקש שאר עשיות להעלאה ומהכא נפקא לשוחט וזורק (זבחים דף קז.):
ביום הנחילו. משפט נחלות דהיינו דיני ממונות ביום:
לילה לגמר דין. דכתיב ושפטו ועיקר משפט היינו גמר דין:
ריבים. אפי' גמר דין משמע:
לאיתויי סומא באחת מעיניו. ורבי מאיר היא דמקיש ריבים לנגעים:
סתמא אחריתא אשכח. דמכשר סומין:
בלילה. דומיא דסומא:
סתמא דרבים עדיף. דההיא רבי מאיר היא וכיון דבדוכתא אחריתי הדר רבי וסתם כרבנן עבדינא כוותיה:
משום דקתני לה. להא דדנין בלילה גבי הלכתא דדינא הכא בסנהדרין (דף לב.) תניא רבי גבי דיני ממונות שמע מינה עיקר היא למילף מינה דאילו ההיא דכל הכשר במסכת נדה (דף מט:) תניא רבי אגב גררא דתניא התם כי הני מילי טובא בפ' בא סימן הלכך לאו אליבא דהלכתא סתם אלא משום דמצריך ותני הנך דדמו אהדדי כגון כל שחייב בראשית הגז חייב במתנות ויש שחייב במתנות ואין חייב בראשית הגז ודכוותיה טובא:
לאיתויי יום המעונן. אע"ג דלראיית נגעים לא חזו לשפוט חזי:
שחרית ובין הערבים. אין כח אור החמה קיים:
מפני שכהה נראית עזה. ומטמאינן ליה שלא כדין:
ולא בצהרים. שאור החמה חזק ומבלבל את העינים ואתי לטהר את הטמא:
מאי עביד ליה. הא נפקא ליה מהיקשא:
ואי אתה מפיל כו'. מפרש לה ואזיל:
דילמא דיני נחלות קאמרת. דביום הויא צואת מת דין פסוק ואין צריך עוד לדיינין ובלילה לא הוי דין פסוק וצריך דיינין ואלו ששמעו צואת המת יעידו בפניהם:
לחוקת משפט. בפרשת נחלות דאיש כי ימות וגו' כתיבא:
אורעה. נסתיימה:
להיות דין. דמשמע הפלת נחלות דין קצוב הוא בשעת המיתה הכל כמו שאמר המת ואין הדבר צריך דיינין אלא כל אחד מיורשיו יחזקוהו שומעי הצוואה בשלו:
רצו כותבין. בלשון עדות והיורשים יבאו לב"ד וב"ד יעשו כפי הצוואה:
רצו עושין דין. השומעין רשאין ושליטין להיות מחזיקין כל אחד בשלו הכל כמו ששמעו:
שנים אין עושין דין. דמתחילתו לא נראו להיות לדיינין:
אבל בלילה. שאינו ראוי לדון כותבין ואין עושין דין אפילו למחר שמתחלתן לא נראו לישב לשם דין: