רש"י/סנהדרין/כו/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות יד רמ"ה מהרש"ל חי' אגדות מהרש"א בית מאיר קרן אורה ערוך לנר רש"ש |
משרייתך היכא. שכתבת לנו שבנא וסיעתו השלימו:
הדרו בי. חזרו ממה שהבטיחוני:
בעל הנאה. כמשמעו וי"א משכב זכור:
סוכנת. מחממתו וחבירו ובוקע עצים יסכן בם (קהלת י):
(ואומר) כי השתות יהרסון וגו'. בתריה דכי הנה הרשעים ידרכון קשת כתיב:
צדיק מה פעל. הקב"ה מה שכר שהוא משלם ולקמן מפרש מאי משמע שתות לשון סיעת צדיקים:
אילו בית המקדש חרב. ע"י סנחריב בעצתו של שבנא צדיק מה פעל איה נפלאותיו של הקב"ה:
אילו מחשבות של שבנא הרשע אין נהרסות. והכי משמע קרא כי השתות יהרסון מחשבותיו של אותו רשע הכתוב למעלה כי הנה הרשעים ידרכון קשת ולשון שתות מחשבות שהוא משית בקירות לבו יהרסון ראויות הן ליהרס שאם לא כן צדיק מה פעל מה פעלו של חזקיהו והיכא שכרו כי השתות לשון ולא שת לבו גם לזאת (שמות ז):
אבן היתה שם. תחת הארון:
ושתייה היא נקראת. שממנה נשתת עולם שנאמר (תהלים נ) דיבר ויקרא ארץ ואומר מציון מכלל יופי וגו' במסכת יומא (דף נד:) אומר עולם מציון נברא:
תושיה. על שם שהעולם משותת על התורה ולומדיה נקראת תושיה:
מפני השטן. שהוא מקטרג ואמר תסתפק לעליונים ולא ימסרו הלוחות ביד משה:
דברים של תוהו. דיבור וקרייה בעלמא וכל דיבור אין בו גשישה ממש כתוהו הזה ואעפ"כ עולם משותת עליהם ונוטריקון הוא תי"ו תוהו שייה משותת:
מחשבה. דאגת הלב על מזונותיו של אדם:
מועלת. מהניא לשכח למודו:
מפר מחשבות ערומים. נותן להם מזונות ומבטל מחשבות מלבם שלא היו מניחין אותן לעשות תושיה ל"א מחשבה שאדם מחשב כך וכך אעשה כך וכך תעלה בידי מועלת להשבית הדבר שאין מחשבתו מתקיימת אפילו לדבר תורה כגון האומר עד יום פלוני אסיים כך וכך מסכתות בגירסא:
מפר מחשבות ערומים. שאין מחשבותיו עולה בידו ואפילו לתושיה:
הכרזה בב"ד. ואינן נפסלין לעדות עד שיכריזו בב"ד להודיע פסולן:
לא בעי הכרזה. שעבירה שלו מפורסמת לכל:
דבסתמא מכרזינן עליה. אע"פ שלא באו עדים שהכניס עדרו לשדה אחר:
גזלן דרבנן. הנך דמתני':
גזלן דאורייתא. החוטף ממש כגון בניהו בן יהוידע דכתיב (שמואל ב כג) ויגזול את החנית מיד המצרי הכי מפרש במרובה (ב"ק דף עט:):
אוכלי דבר אחר. מקבלי צדקה מן הנכרים דהוי חילול השם מחמת ממון והוה ליה כרשע דחמס:
כשר לעדות. דבעינן רשע דחמס כדכתיב (שמות כג) אל תשת וגו' עד חמס:
עני מרי. ענני אדוני:
ארבעין בכתפיה. חייב מלקות הוא אע"פ שאין שם התראה דאמר מר (קדושין דף פא.) מלקין על לא טובה השמועה שנאמר אל בני כי לא טובה השמועה:
וכשר. בתמיה:
לאפוקה. לומר מת בעלה או גירשה דניחא ליה לשוויה פנויה דתיהוי שכיחא ליה:
לעיולה. לומר פלוני קידשה:
הא עדיפא ליה. דתיהוי אסורה עליה ולא תיהוי שכיחא ליה:
דכתיב מים גנובים ימתקו. ושקורי משקר:
ניסן. זמן קציר תשרי זמן בציר ואסיף:
לא שמיה גנב. כדמפרש ואזיל:
באריסא. דטרח בה ומורה היתירא ליטול דבר מועט יותר על חלקו מפני טרחו:
ודבר שנגמרה מלאכתו. דמשויה נפשיה כפועל ומורי בה היתירא וסבר לא קפיד:
איכר. לאו היינו אריס ואינו חולק בפירות:
קיבורא דאהיני. כמין אשכול יש תמרים הרבה בענף אחד:
קבוראי. קוברי מתים:
ופסלינהו לעדות. דמשום שכר ממון עוברים על דת והוו להו כרשע דחמס:
והא משמתינן להו. על הראשונה וחוזרין ועוברין ושונין בעבירה:
סברי. האי דשמתינן משום כפרה הוא על שעברנו ולא משום דנהדר בן אלא מותר לחלל יום טוב בשביל המצוה ונשב בנידוי משום כפרה: