רש"י/סנהדרין/ז/א
מצוה למימר להו. ברישא אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו דפתחינן להו בפשרה:
היינו ת"ק. דאמר נגמר הדין אי אתה רשאי לבצוע הא מקודם גמר דין רשאי לבצוע וה"נ רשות הוא:
איכא בינייהו מצוה. להזכיר פשרה לת"ק ליכא מצוה:
איכא בינייהו משתשמע דבריהם. לת"ק אפילו שמע דבריהם רשאי לבצוע עד שיגמר הדין ויאמר זה זכאי וזה חייב לר"ש בן מנסיא משתשמע את דבריהם וידעת להיכן נוטה אע"ג דלא נגמר אין רשאי לבצוע:
מקרא זה. ובוצע ברך:
אלא כנגד מעשה העגל. שעשה אהרן פשרה בינו לבין עצמו והורה היתר לעצמו לעשות להם את העגל:
ויבן מזבח. הבין מהזבוח לפניו שהרגו את חור על שלא עשה להם:
אהרן. כהן ונביא היה:
ולא הויא להו תקנתא. דהא סופן לעשות כן בזכריה בן יהוידע ויחרב בית המקדש על כך:
והני תנאי. דלית להו משתשמע דבריהם אי אתה רשאי לבצוע:
האי פוטר. מים מאי דרשי ביה:
תחילת דינו. לעתיד לבא:
על דברי תורה. שלא עסק בתורה:
פוטר מים. שפוטר התורה מעליו הוא ראשית מדונו תורה נמשלה למים דכתיב (ישעיה נה) הוי כל צמא לכו למים:
לצינורא דבידקא. כשהנהר גדל פעמים שהוא יוצא לשדות שעל אגפיו כעין ניגרים וצינורות קטנים ואם אינו סותמו מיד הולך ומרחיב ושוב אינו יכול לסותמו והיינו דקאמר קרא פוטר מים ראשית מדון כלומר ראשית מדון ומריבה דומה לפוטר מים פוטר פותח כמו פטר רחם (שמות יג):
לגודא דגמלא. דפין של גשר בתחילה כשדורסין עליהם מנענעות וסוף מתחזקות ונקבעות במקומן והכי נמי כשאדם מרבה בקטטה מתחזקת ובאה ולא מקרא נפקא:
טוביה דשמע ואדיש. אשריו ששומע חרפתו ושותק ומרגיל בכך ואדיש כמו דדש דש (גיטין דף נו:):
חלפוה בישתיה מאה. הלכו להם בשתיקתו מאה רעות שהיו באות עליו על ידי התגר:
פוטר מים. המתחיל (מדון) ופותח בקטטה הוא תחילת מאה דיני:
מדון. נוטריקון מאה דני ל"א מדון בגימטריא מאה:
אתרי תלת גנבא לא מיקטיל. כלומר אם עובר אדם עבירה פעמים ושלש ולא באה עליו פורענות אל יתמה דאתרי תלת גנבא לא מיקטיל וסופו ללקות באחרונה:
שב בירי לשלמנא. שבע בורות כרויות לרגלי איש שלום ומכולם ינצל:
וחד בירא לעביד ביש. לעושה רשעה:
יפול. בתקלה ראשונה הבאה לו:
דמבי דינא שלקוה גלימי'. מי שנטלו ב"ד טליתו לפורעה לאחר:
ליזמר וליזל. הואיל ודין אמת דנו לא הפסיד כלום אלא גזילה הוציאו מידו:
כל העם הזה. ביתרו כתיב ומשמע לא שנא זכאי ולא שנא חייב כולן במשמע:
היא ניימא ודיקולא שפיל. כשהאשה מנמנמת הסל שעל ראשה שהיא נותנת בו פילכה ומלאכת ידיה בו שפיל כלומר מתוך שהיא עצילה אין מלאכתה ניכרת וכולן משלות הן:
אדייה לגזיזיה וקם. הרים אגרופו עלי ועמד לנגדי:
רחימתין הוה עזיזא. כשאהבתינו היתה עזה ביני לאשתי:
אפותיא דספסירא שכיבן. על רוחב הסייף היינו שוכבים שנינו:
לא סגי לן. לא די לנו:
הרי כאן עשרה. גובה מן הקרקע הרי שהקב"ה משרה שכינתו בעשרה טפחים סמוך לקרקע ועוד באורך הכפורת באמתה וחצי:
ולבסוף. בבהמ"ק היה גבוה שלשים אמה ואורכו ששים וכשחטאו נאמר להם איזה בית אשר תבנו לי שתוכל שכינתי להיות מצומצמת בתוכו:
עתה אקום. אסתלק משער ב"ד: