רש"י/נדה/מג/ב

רש"י נדה מג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

וירדה וטבלה. לשם יהודית אם תמצי לומר בזבה נעקרו מימי רגליה וירדה וטבלה אזלינן בתר עקירה ה"מ בישראל דטומאתו מדאורייתא:

לח מטמא. דהחתים משמע לח שהיבש אינו חותם פי האמה דנפיל:

רר. משמע לח כמו (שמוא"ל א כא) ויורד רירו:

בזובו חדא. זאת תהיה טומאתו בזובו חדא רר תרי את זובו תלת לקרבן:

או החתים. לח:

מזובו טומאתו היא. מקצת זובו אית ביה טומאת זיבה:

שתים וקראו טמא. כי יהיה זב מבשרו חדא זובו טמא תרי טמא:

שלש וקראו טמא. זאת תהיה טומאתו בזובו חדא רר בשרו את זובו תרי או החתים בשרו מזובו תלת טומאתו היא:

על הזוב. שהטיפה עצמה טמאה:

לנוגע בכעדשה. דמנגיעה דשרץ נפקא לן נגיעה דש"ז לקמן מאו איש אשר יגע וגו':

אין לו חלוקת טומאה. דשרץ קטן מטמא כגדול אבל קטן פחות מבן ט' אין לו קרי:

שום שרץ קתני. אין לך שרץ מטמא במשהו אבל ש"ז יש מטמא במשהו כגון לרואה:

דכוליה במקום כעדשה קאי. כלומר מתוך חשיבותיה שהוא אבר הוי חשוב במקום כעדשה:

תדע דמשום חשיבותא דאבר הוא דהא אילו חסר פורתא . מן האבר דהוי בציר מכעדשה מי מטמא:

עכבר דים. אינו מטמא כדתניא בהעור והרוטב (חולין דף קכו:) דעל הארץ כתיב:

כתנאי. נוגע אי במשהו אי בכעדשה:

ת"ל או איש. קס"ד מאו איש אשר יגע בכל שרץ אשר יטמא ילפי':

ושמעי' בעלמא תנאי דפליגי בכמה דוכתי בדון מינה ומינה ובדון מינה ואוקי באתרא הילכך הנהו תנאי על כרחך פליגי בנוגע בקרי למ"ד דון מינה ומינה דון ש"ז משרץ דהא מקרא דשרץ ילפינן לה דמה שרץ מטמא בנגיעה אף ש"ז בנגיעה ומינה מה שרץ בכעדשה כו':

ואוקי באתרא. הנח ש"ז במקומה כדאשכחן בראיה דבמשהו:

דילמא מאו איש אשר תצא ממנו כו' ילפינן לה. ואפי' למ"ד דון מינה ומינה הוה במשהו דהא נגיעה מראיה יליף ודכ"ע דון מינה ומינה הוה דהכא ליכא פלוגתא דאוקי באתרא דהא מיניה וביה יליף:

איכא דתני כרב פפא. מאו איש אשר יגע בכל שרץ:

מתני' וזוקק ליבום. אם נולד יום אחד קודם מיתת אחיו אבל נולד לאחר מיתת אחיו אינו זוקק דכתיב (דברים כ״ה:ה׳) כי ישבו אחים יחדו:

ופוטר מן היבום. אם נולד לאחר מיתת אביו וחיה שעה אחת ומת אבל כל זמן שמעוברת אינו מתירה לינשא:

ומאכיל בתרומה. בת ישראל שניסת לכהן ומת ונולד לה בן לאחר מיתתו אוכלת בשבילו בתרומה בו ביום שנולד כדכתיב (ויקרא כ״ב:י״א) ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו ודרשינן יאכילו את אמם אבל הניחה מעוברת אינה אוכלת בשבילו עד שיולד:

ופוסל (את) [מן] התרומה. קס"ד כגון בת כהן שניסת לישראל ומת והניח בן יום אחד פסלה מתרומת בית אביה כל ימי חייו דכתיב (ויקרא כ״ב:י״ג) וזרע אין לה ושבה אל בית אביה והא יש לה זרע ובגמרא פריך אפילו עובר נמי פוסל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף