רש"י/כתובות/נד/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף הפלאה חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
כיון דלית לה כתובה. לאם לית לה מזוני דבת דהא תנאי כתובה הוא
בת ארוסה. הבא על ארוסתו וילדה לו ומת ולו בנים יש לה מזונות מנכסיו או לא
כיון דאית לה כתובה. כגון שכתב לה מן האירוסין אי נמי רבנן תקון נמי לארוסה
או דלמא כיון דלא תקון רבנן. למכתב עד שעת נשואין תנאי כתובה נמי מקמי הכי לא חייל
בת אנוסה. אנס את הנערה ונשאה אחרי כן כדכתיב ולו תהיה לאשה וילדה לו בת ומת יש לה מזונות מן האחין או לא
יש לה כתובה. מנכסיו
מנה. אם מת ואע"ג שכבר נתן כסף קנסה לאביה
יצא כסף קנסה בכתובתה. ואין לה כתובה
מאי. מזונות הבת שהן תנאי כתובה פקעי בהכי או לא מי אמרינן כיון דלית לה כו'
או דלמא כתובה היינו טעמא. דלא תקון לה רבנן משום דכל כתובת אשה משום שלא תהא קלה בעיניו להוציאה תקנוה
והא לא מצי מפיק. כדכתיב לא יוכל לשלחה כתובה דמשום אפוקי הוא דלא תקון דליכא למיחש לית לה אבל שאר תנאי כתובה דלאו משום שלא תהא קלה איתקון אית לה
בביתי ולא בביקתי. אם יש לו בית כופין את היורשין לתת לה מדור לפי כבודה ואין יכולין לומר לה לכי לבית אביך ואנו זנין אותך שם אבל אין לו בית אלא ביקתא בעלמא צריף צר וקטן ולשון ביקתא בי עקתא (שבת דף עז:) יכולין לומר לכי מאצלנו דאת תהא יתבא בביתי כתב לך ולא בביקתי
אבל מזוני אית לה. בבית אביה מנכסיו ולא אמרינן כיון דלא קרינן בה ואת תהא יתבא בביתי לא קרינן בה ומתזנא מנכסי ורב יוסף בביתי יתירא דריש דתקון למכתב בביתי תרי זימני ואת תהא יתבא בביתי כל ימי מיגר ארמלותיך בביתי
[ונתפייסה. תו לא קרינן בה מיגר אלמנותיך]
הא לא נתפייסה יש לה. בתמיה ואפילו אין העכבה מחמת כבוד בעלה אלא שלא היה תובעה הגון לה
כיחלה ופירכסה. גליא דעתה דלא מחמת כבוד בעלה מעכבת לינשא
הא לא נתפייסה יש לה. בתמיה ואפילו אין העכבה מחמת כבוד בעלה אלא שלא היה תובעה הגון לה
עשתה כתובתה אפותיקי. קרקע המיוחדת לכתובתה עשתה אפותיקי לבעל חוב שלה
הני אין. לפי שהן גיבוי כתובה אבל תביעה לא
פרוודהא. כרכים הסמוכים לה
מחוזא. מפרוודי בבל
דסגי קבא דנהרדעא. כל מקום שמודדין תבואה במדת קב נהרדעא
שמין מה שעליה. כשמגבין לה בית דין כתובתה שמין בגדיה בפרעון כתובה
בלקיט. שכיר שגר בבית בעל הבית ולקח לו בעל הבית בגדים כשיוצא ממנו שם אותן בגדים בשכרו לשמואל ורב אמר אין שמין
וכן בלקיט. לרב שמין ולשמואל אין שמין
ומנח בה. רב סימנא במילתיה
יתמא וארמלתא שלח ופוק. הפשט בגדיהן וצא
יתמא. לקיט
דתנן במתניתין. בהך דערכין
אחד המקדיש נכסיו כו' ואחד המעריך עצמו. והגזבר בא למשכנו על ערכו הקצוב בפרשה אין לו לגזבר לא בכסות אשתו כו'
לשמן. בגדים שצבע לשם אשתו ולשם בניו ואע"פ שלא לבשום עדיין אלמא בגדיה שלה כשמואל
לכאורה כשמואל ריהטא. פתאום מרוצת משמעות המשנה כשמואל אבל כי מעיינת בה לא מסייעא לשמואל דהא קמיה קיימא ואינה יוצאה מביתו ואדעתא דהכי מקני לה שיהו שלה כל זמן שהיא תחתיו
ההוא דאמר להו. צואת שכיב מרע
נדוניא לברת. קצובים היו תכשיטי הבנות כך וכך לבושים
פורנא ליתמי. הריוח ליתומים ולא אמרינן ניתיב לה דמי הנדוניא כיום הצוואה
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |