רש"י/כריתות/כו/ב

רש"י כריתות כו ב

נשיא עשוי להשתנות. דאי עבר מנשיאותו כשאר יחיד הוי:

מצות מצות ילפי מהדדי. יחיד ונשיא וצבור דבכולהו כתיב מצות וילפי כולהו בהך גזירה שוה מהדדי במסכת הוריות (דף ח:) לדבר שחייבין על זדונו כרת וחייבין על שגגתו חטאת הילכך להא מילתא נמי לילפו מהדדי:

לאו על הדין חטא קאתי. כלומר לא על הדין לחודיה קאתי:

אם משנמלקה נודע לה. שלא ילדה:

שאינה משתמרת. כיון דעל הספק באה ולא לאכילה הוה קיימא לא שמרוה יפה ונפסלה בהסח הדעת שמא נטמאה:

אי מעיקרא. קודם מליקה חיה הוות ובעלי חיין אינן מקבלין טומאה:

ובדין הוא דמותרת בהנאה. דחולין גמורין היא ומשום חולין בעזרה נמי ליכא למימר דלא אסרה תורה אלא שחיטה אבל מליקה לא אבל רבנן גזרו דאסור בהנאה שמא יאמרו נהנין מחטאת העוף ספק:

וכי איתמר דרב אהא איתמר. דתנן בפרק דם שחיטה (לעיל כב:) האשה שהביאה כו' ועלה קאי רב ואמר אם משנמלקה נודע לה כן שילדה ודאי מזה ומוצה כמשפט חטאת העוף כדכתיב (ויקרא ה) והזה מדם החטאת על קיר המזבח והנשאר בדם ימצה וגו'. הזאה שאוחז בראש העוף ומעלה ומוריד והדם ניתז. מיצוי שמקריב ומקיף בית מליקתו לקיר המזבח וסוחט:

אסורה באכילה. שמא יאמרו חטאת העוף הבאה על הספק נאכלת:

ואסורה בהנאה. כשאר חטאת העוף ספק שאסור באכילה שמא חולין היא ונבלה היא ובהנאה נמי אסורה דשמא קדש היא וקדש שאינו נאכל אסור בהנאה אחרת שהרי לכלבים לא יאכילנו:

שעל הספק כו'. הילכך כמי שלא נודע דמי:

מתני' שתי סלעים. זהו דין אשם דכתיב בערכך כסף שקלים בשקל הקדש לאשם:

והשני ירעה. לפי שנקח ממעות אשם לשם אשם:

לקח בהן שני אילים לחולין. לאכילה ומעל במעות ויצאו לחולין ויש עליו לשלם אשם של עשרה זוז לקרן וחומש של אשם ראשון ואשם בשתי סלעים לאשם מעילות אם היה אחד מהן יפה שתי סלעים ואחד מהן עשרה זוז היפה שתי סלעים יקרב לאשם מעילות והשני היפה עשרה זוז יקרב למעילתו מפרש בגמ' יקרב בשביל אשם ראשון והרי נפטר מקרן וחומש והשתא קרי למעילתו גזילו:

אחד לאשם ואחד לחולין. מעל בסלע אם היה של אשם יפה שתי סלעים יקרב לשמו הראשון שהרי לשמו נלקח וממעות שהופרשו לו:

והשני. שהוא חולין יקרב למעילתו לאשם מעילתו והשתא קרי לאיל האשם של אשם מעילות מעילתו:

ויביא עמה סלע וחומשה. קרן שמעל בו ויפלו לנדבה שהרי ממותר אשם הראשון בא:

יביא סלע וחומשו. מביתו שמה ששיבח אשם בשתי סלעים שבח הקדש הוא:

גמ' אילימא איל אשם. של אשם מעילות:

למימרא דחומש בהדי איל אשם מייתי ליה. אם הביא אשם שהוא שוה על ב' סלעים כדי חומש הקרן נפטר מן החומש והכתיב כו':

ועוד מדקתני סיפא. היכא דמעל בסלע והשני יקרב למעילתו דע"כ האי למעילתו איל לאשם מעילות הוא דהא קתני ויביא עמה סלע וחומש לקרן וחומש:

אלמא חומש בהדי קרן מייתי ליה. והאי דהדר ומקשי ממתני' דלא תימא קרא אישתעי בדנהנה מקדשי בדק הבית או מהקדש עולה הילכך חומשו כי מייתי ליה בהדי איל אשם לא נפיק דחומש כי קרן בעי מהוי אבל האי דקרן גופיה אשם הוה כי מייתי חומש בהדי אשם של מעילה שפיר דמי. תא שמע מסיפא:

אלא מאי למעילה דרישא גזילו. הוא האשם הראשון דאיתהני האי מהקדש דידיה בשתי סלעים שהפרישו לשמן וילקח בהן שני אילים לחולין דיפה שתי סלעים מקריב ליה לאיל מעילות והוא לאשמו דקתני במתני' והיפה עשרה זוז יהיב ליה למאי דאיתהני מהקדש כלומר יקריבנו לאשמו הראשון ויהיו תשלומין לקרן וחומש שמעל בהן והיינו לאשמו דקתני מתני':

אימא סיפא כו'. על כרחיך לאשמו דסיפא הוא אשם ראשון שהרי איל זה לשמו נלקח ולמעילתו הוא אשם מעילות ולא לתשלומי הקרן דהא קתני יביא סלע וחומשו לתשלומי קרן וחומש:

רישא

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף