רש"י/חגיגה/כב/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות תוספות רי"ד חי' הלכות מהרש"א רש"ש |
לעצמו טהרנו. הוא יאכלם שהרי החברים בדלין מהן וממגען ובלאו הכי מאכלו טמא:
טהרת לך ולו. שמא תשאלנו ותשמש בו:
אשה לשה בעריבה. בעלייה זו:
כלום משגיח עליך. לפיכך טהרו לו ב"ש אוכלין ומשקין וכלי חרס שאין להן טהרה אלא שבירתן ואם. באת לאוסרן עליו לא ישמע לך אבל בכלי שטף ישמע לך ויטבילנו:
מטבילין להו. שמא הטבילם כלי בתוך כלי:
ואטבילה לא מהימני. דאמר השואל ממנו צריך להטביל:
בגופו. מהימן:
והתניא. בניחותא:
לא הוכשרו. לא נראו לטומאה:
חבר שבא להזות. ואמר ראוי לקבל הזאה ראשונה שכבר עברו ג' ימים לטומאתו שהיום יום ג':
מתוך חומר שהחמרת עליו בתחילה. כשבא לפניך להזאותיו ולא האמנתו הקלת עליו בסופו להאמינו על הטבילה לפי שהוא נזהר בטבילתו שלא יצטרך לו עוד:
כלי שנטמאו אחוריו. כלי עץ או של מתכת קאמר שמטמאין מגבן:
במשקין. דטומאה דרבנן היא דמדאורייתא אין אוכל ומשקה מטמא כלי שאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה וגזרו חכמים שיהו משקין מטמאין כלי לפי שיש משקה שהוא אב הטומאה ומטמא כלי מן התורה כגון רוקו של זב ומימי רגליו הלכך הואיל וטומאה זו מדברי סופרים אחוריו טמאין ושאר תשמישין שבו טהורים דעבדו רבנן היכר להודיע שטומאה זו מדבריהם ולא ישרפו עליה תרומה וקדשים כך היא מפורשת במסכת נדה פ"ק:
אוגנו. שפתו הכפולה לצד חוץ וראוי לתשמיש:
אזנו. כגון אוזן החבית:
וידיו. כלי שיש לו בית יד כגון מחבת:
נטמא תוכו. אפי' בטומאה דרבנן כולו טמא:
שצובטו. שאוחז בו ומושיטו לאחרים:
ויצבט לה קלי. תרגום ואושיט לה:
נקיי הדעת. אסתניסים:
צובעין. מטבילין אוכלין בחרדל או בחומץ שחוקקין בשולי הקערה בית קיבול לעצמו וגובה לו סביב ונותנין שם חומץ וחרדל:
אין להן אחורים. אין חילוק להם של אחורים ותוך אלא משנטמא אחד מהן הכל טמא בין לקדשי המקדש בין לקדשי הגבול:
תרומה. הנאכלת בכל גבול א"י:
דלמא. האי קדשי גבול חולין שנעשו על טהרת קודש קאמרת וע"י משנתך זו הוזכרתי דבר ששמעתי מרבה בר אבוה רביה דרב נחמן: