רש"י/חגיגה/טז/א

מאי דרש. מהיכן הבין מקום השכינה שנזהר שלא הציץ שם א"נ שלא טעה כמו שטעה אחר:

דוגמא. דבר היכר העומד לדוגמא להראותו לומר כזה עשה לי ואין זה אלא דבר הניכר אף כאן מקומו ניכר:

ומה למטה. והרי אמר ומתחת זרועות עולם (דברים לג) ואם שאל מי סבלן לא חס על כבוד קונו לייטי עלה במערבא לא גרסינן לה:

כאלו דוחק רגלי השכינה. אומר בלבו אין השכינה כאן וכתיב והארץ הדום רגלי:

למקום שאין מכירין אותו. אין דעתו גסה עליו ושמא יקל כח יצרו וגם אם יחטא אין אדם נותן לב לפי שאינו חשוב בעיניהם וכן בלבוש שחורים:

דמצי כייף ליה ליצריה. ובוטח על שהוא נחבא בסתר כאילו דוחק הרגלים:

היכא דלא מצי כייף ליה ליצריה. טוב לו בצינעא מפרהסיא:

ומברכין את העם בשם המפורש. שהשכינה שורה על קשרי אצבעותיהם:

אל תאמינו ברע. האומר לך חטא:

ואל תבטחו באלוף. לומר שימחול:

וכפיס. חתיכת עץ כמו כפיסין בבבא בתרא (דף ב.):

אתם עדי. הוא מעיד בעצמו בכל עונות שאוכיח בפניו:

מתני' יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך. בי"ט וזו היא מחלוקת ראשונה שהיתה בחכמי ישראל:

יהושע בן פרחיה. כולן דור אחר דור:

יצא מנחם. בגמרא מפרש להיכן יצא:

נכנס שמאי. להיות אב ב"ד תחתיו:

שולי הגליון

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

תפריט ניווט