רש"י/בראשית/יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ בראשית יא

א

שפה אחת. לשון הקדש:

ודברים אחדים. באו בעצה אחת ואמרו לא כל הימנו שיבר לו את העליונים, נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה. דבר אחר על יחידו של עולם. דבר אחר ודברים אחדים, אמרו אחת לאלף ותרנ"ו שנים הרקיע מתמוטט כשם שעשה בימי המבול, באו ונעשה לו סמיכות (ב"ר):

ב

בנסעם מקדם. שהיו יושבים שם, כדכתיב למעלה ויהי מושבם וגו' הר הקדם ונסעו משם לתור להם מקום להחזיק את כלם ולא מצאו אלא שנער:

ג

איש אל רעהו. אמה לאמה, מצרים לכוש, וכוש לפוט ופוט לכנען:

הבה. הזמינו עצמכם. כל הבה לשון הזמנה הוא, שמכינים עצמן ומתחברים למלאכה או לעצה או למשא. הבה הזמינו, אפר"לייר בלע"ז:

לבנים. שאין אבנים בבבל, שהיא בקעה:

ונשרפה לשרפה. כך עושין הלבנים שקורין טוויל"ש בל', שורפים אותן בכבשן:

לחמר. לטוח הקיר:

ד

פן נפוץ. שלא יביא עלינו שום מכה להפיצנו מכאן:

ה

וירד ה' לראות. לא הצרך לכך, אלא בא ללמד לדינים שלא ירשיעו הנדון עד שיראו ויבינו, מדרש רבי תנחומא:

בני האדם. אלא בני מי, שמא בני חמורים וגמלים, אלא בני אדם הראשון שכפה את הטובה ואמר האשה אשר נתת עמדי, אף אלו כפו בטובה למרד במי שהשפיעם טובה, ומלטם מן המבול:

ו

הן עם אחד. כל טובה זו יש עמהן, שעם אחד הם, ושפה אחת לכלן ודבר זה החלו לעשות:

החלם. כמו אמרם, עשותם, להתחיל הם לעשות:

לא יבצר מהם וגו' לעשות. בתמיה. יבצר לשון מניעה, כתרגומו. ודומה לו יבצר רוח נגידים (תה' ע"ו):

ז

הבה נרדה. בבית דינו נמלך מענותנותו יתרה:

הבה. מדה כנגד מדה, הם אמרו הבה נבנה, והוא כנגדם מדד ואמר הבה נרדה:

ונבלה. ונבלבל. נו"ן משמש בלשון רבים, וה"א אחרונה יתרה, כה"א של נרדה:

לא ישמעו. זה שואל לבנה וזה מביא טיט, וזה עומד עליו ופוצע את מחו:

ח

ויפץ ה' אתם משם. בעולם הזה. מה שאמרו פן נפוץ, נתקים עליהם, הוא שאמר שלמה מגורת רשע היא תבואנו (משלי י'):

ט

ומשם הפיצם. למד שאין להם חלק לעולם הבא. וכי איזו קשה, של דור המבול או של דור הפלגה, אלו לא פשטו יד בעקר ואלו פשטו יד בעקר להלחם בו, ואלו נשטפו ואלו לא נאבדו מן העולם, אלא שדור המבול היו גזלנים והיתה מריבה ביניהם, לכך נאבדו. ואלו היו נוהגים אהבה ורעות ביניהם, שנ' שפה אחת ודברים אחדים, למדת ששנאוי המחלקת וגדול השלום:

י

שם בן מאת שנה. כשהוליד את ארפכשד שנתים אחר המבול:

כח

על פני תרח אביו. בחיי אביו. ומדרש אגדה אומר שעל ידי אביו מת. שקבל תרח על אברם בנו לפני נמרוד על שכתת את צלמיו, והשליכו לכבשן האש, והרן יושב ואומר בלבו אם אברם נוצח אני משלו, ואם נמרוד נוצח אני משלו. וכשנצל אברם, אמרו לו להרן משל מי אתה, אמר להם הרן משל אברם אני, השליכוהו לכבשן האש ונשרף, וזהו אור כשדים (ב"ר). ומנחם פרש אור, בקעה. וכן בארים כבדו ה' (ישעיה כ"ד), וכן מאורת צפעוני (שם י"א) כל חר ובקע עמק קרוי אור:

כט

יסכה. זו שרה, על שם שסוכה ברוח הקדש ושהכל סוכין ביפיה. ועוד יסכה לשון נסיכות, כמו שרה לשון שררה:

לא

ויצאו אתם. ויצאו תרח ואברם עם לוט ושרי:

לב

וימת תרח בחרן. לאחר שיצא אברם מחרן ובא לארץ כנען, והיה שם יותר מששים שנה. שהרי כתוב ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן ותרח בן שבעים שנה כשנולד אברם, הרי קמ"ה לתרח. כשיצא אברם מחרן עדין נשארו משנותיו הרבה, ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברם, שלא יהא הדבר מפרסם לכל ויאמרו לא קים אברם את כבוד אביו, שהניחו זקן והלך לו, לפיכך קראו הכתוב מת, שהרשעים אף בחייהם קרויים מתים, והצדיקים אף במיתתן קרויים חיים, שנאמר ובניהו בן יהוידע בן איש חי (שמואל ב' כ"ג):

(בחרן הנו"ן הפוכה לומר לך, עד אברם חרון אף של מקום):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.