רש"י/במדבר/ה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רלב"ג - ביאור המילות


אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

רש"יTriangleArrow-Left.png במדבר TriangleArrow-Left.png ה

ב[עריכה]

צו את בני ישראל וגו'. פרשה זו נאמרה ביום שהוקם המשכן, ושמונה פרשיות נאמרו בו ביום, כדאיתא במסכת גטין בפרק הנזקין (גיטין דף ס'):

וישלחו מן המחנה. שלש מחנות היו שם בשעת חניתן, תוך הקלעים היא מחנה שכינה, חנית הלוים סביב כמו שמפרש בפרשת במדבר סיני, היא מחנה לויה, ומשם ועד סוף מחנה הדגלים לכל ארבע הרוחות היא מחנה ישראל. הצרוע נשתלח חוץ לכלן, הזב מתר במחנה ישראל ומשלח מן השתים, וטמא לנפש מתר אף בשל לויה, ואינו משלח אלא משל שכינה, וכל זה דרשו רבותינו מן המקראות במס' פסחים (דף ס"ז):

טמא לנפש. דמסאב לטמי נפשא דאנשא, אומר אני שהוא לשון עצמות אדם בלשון ארמי. והרבה יש בב"ר, אדריאנוס שחיק טמיא, שחיק עצמות:

ו[עריכה]

למעל מעל בה'. הרי חזר וכתב כאן פרשת גוזל ונשבע על שקר, היא האמורה בפרשת ויקרא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו וגו', ונשנית כאן בשביל שני דברים שנתחדשו בה, האחד שכתב והתודו, למד שאינו חיב חמש ואשם ע"פ עדים עד שיודה בדבר, והשני על גזל הגר שהוא נתון לכהנים (עי' ספרי):

ז[עריכה]

את אשמו בראשו. הוא הקרן שנשבע עליו (ב"ק ק"י):

לאשר אשם לו. למי שנתחיב לו (כתובות י"ט):

ח[עריכה]

ואם אין לאיש גאל. שמת התובע שהשביעו ואין לו יורשים:

להשיב האשם אליו. כשנמלך זה להתודות על עונו. ואמרו רבותינו וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלים, או בן, או אח, או שאר בשר הקרוב ממשפחת אביו למעלה עד יעקב אלא זה הגר שמת ואין לו יורשים (סנהדרין ס"ח):

האשם המושב. זה הקרן והחמש (בבא קמא ק"י):

לה' לכהן. קנאו השם ונתנו לכהן שבאותו משמר (ספרי):

מלבד איל הכפרים. האמור בויקרא שהוא צריך להביא:

ט[עריכה]

וכל תרומה וגו'. אמר ר' ישמעאל וכי תרומה מקריבין לכהן והלא הוא המחזר אחריה לבית הגרנות, ומה ת"ל אשר יקריבו לכהן אלו הבכורים, שנאמר בהם (שמות כג), תביא בית ה' אלהיך, ואיני יודע מה יעשה בהם, ת"ל לכהן לו יהיה, בא הכתוב ולמד על הבכורים שיהיו נתנין לכהן (ספרי)[1]:

י[עריכה]

ואיש את קדשיו לו יהיו. לפי שנאמרו מתנות כהנה ולויה, יכול יבואו ויטלום בזרוע, ת"ל ואיש את קדשיו לו יהיו, מגיד שטובת הנאתן לבעלים, ועוד מדרשים הרבה דרשו בו בספרי. ומ"א ואיש את קדשיו לו יהיו, מי שמעכב מעשרותיו ואינו נותנן, לו יהיו המעשרות, סוף שאין שדהו אלא אחד מעשרה שהיתה למודה לעשות (תנחומא ראה):

איש אשר יתן לכהן. מתנות הראויות לו:

לו יהיה. ממון הרבה (ברכות סג.):

יב[עריכה]

איש איש כי תשטה אשתו. מה כתוב למעלה מן הענין ואיש את קדשיו לו יהיו, אם אתה מעכב מתנות הכהן, חייך שתצטרך לבא אצלו להביא לו את הסוטה:

איש איש. ללמדך שמועלת בשתים, באיש מלחמה שלמעלה, ואישה מלמטה:

כי תשטה אשתו. שנו רבותינו אין המנאפין נואפין עד שתכנס בהן רוח שטות, דכתיב כי תשטה וכתוב בו נאף אשה חסר לב (משלי ו'). ופשוטו של מקרא: כי תשטה , תט מדרכי צניעות ותחשד בעיניו, כמו שטה מעליו ועבר (שם ד'), אל ישט אל דרכיה לבך (שם ז'):

ומעלה בו מעל. ומהו המעל ושכב איש אתה :

יג[עריכה]

ושכב איש. פרט לקטן ומי שאינו איש (ספרי):

אתה שכבת זרע. שכיבתה פוסלת אותה, ואין שכיבת אחותה פוסלת אותה (כמעשה בשתי אחיות שהיו דומות זו לזו):

ונעלם מעיני אישה. פרט לסומא, הא אם היה רואה ומעמעם אין המים בודקין אותה (ספרי):

ונסתרה. שעור שתראה לטמאת ביאה:

ועד אין בה. הא אם יש בה אפלו עד אחד שאמר נטמאת לא היתה שותה (סוטה ד'):

ועד אין בה. בטמאה, אבל יש עדים לסתירה (שם ב'):

נתפשה. נאנסה, כמו ותפשה ושכב עמה (דברים כב):

יד[עריכה]

ועבר עליו. קדם לסתירה:

רוח קנאה וקנה. פרשו רבותינו לשון התראה, שמתרה בה, אל תסתרי עם איש פלוני:

והוא נטמאה או עבר עליו וגו'. כלומר הוא התרה בה, ועברה על התראתו, ואין ידוע אם נטמאה אם לאו:

טו[עריכה]

קמח. שלא יהא מסלת:

שערים. ולא חטים, היא עשתה מעשה בהמה וקרבנה מאכל בהמה (סוטה י"ד):

לא יצק עליו שמן. שלא יהא קרבנה מהדר, שהשמן קרוי אור, והיא עשתה בחשך:

ולא יתן עליו לבנה. שהאמהות נקראו לבונה, שנאמר ואל גבעת הלבונה (שה"ש ד'), והיא פרשה מדרכיהן:

כי מנחת קנאת הוא. הקמח הזה, קמח לשון זכר:

מנחת קנאת. מעוררת עליה שתי קנאות, קנאת המקום וקנאת הבעל (ספרי):

יז[עריכה]

מים קדשים. שקדשו בכיור, לפי שנעשה מנחשת מראות הצובאות, וזו פרשה מדרכיהן, שהיו נבעלות לבעליהן במצרים תחת התפוח וזו קלקלה לאחר, תבדק בו:

בכלי חרש. היא השקת את הנואף יין משבח בכוסות משבחים, לפיכך תשתה מים המרים במקדה בזויה של חרס (סוטה ט'):

יח[עריכה]

והעמיד הכהן וגו'. והלא כבר נאמר והעמדה לפני ה'" אלא מסיעין היו אותה ממקום למקום כדי ליגעה ותטרף דעתה ותודה (סוטה ח'):

ופרע. סותר את קליעת שערה, כדי לבזותה, מכאן לבנות ישראל שגלוי הראש גנאי להן (כתובות ע"ב):

לפני ה'. בשער נקנור, הוא שער העזרה המזרחי, דרך כל הנכנסים (סוטה ז'):

ונתן על כפיה. ליגעה, אולי תטרף דעתה ותודה, ולא ימחה שם המיחד על המים (שם י"ד):

המרים. על שם סופן, שהם מרים לה (שם כ'):

המאררים. המחסרים אותה מן העולם, לשון סלון ממאיר (יחזקאל כ"ח), ולא יתכן לפרש מים ארורים, שהרי קדושים הן, ולא ארורים כתב הכתוב, אלא מאררים את אחרים, ואף אנקלוס לא תרגם ליטיא אלא מלטטיא, שמראות קללה בגופה של זו:

יט[עריכה]

והשביע אתה וגו'. ומה היא השבועה אם לא שכב הנקי, הא אם שכב, חנקי, שמכלל לאו אתה שומע הן, אלא שמצוה לפתח בדיני נפשות תחלה לזכות (שם י"ז. שבועות ל"ו. סנהדרין ל"ג):

כ[עריכה]

ואת כי שטית. כי משמש בלשון אם:

כא[עריכה]

בשבעת האלה. שבועה של קללה:

יתן ה' אותך לאלה. שיהיו הכל מקללין ביך, יבואך כדרך שבא לפלונית:

ולשבעה. שיהיו הכל נשבעין ביך, אם לא יארע לי כדרך שארע לפלונית, וכן הוא אומר והנחתם שמכם לשבועה לבחירי (ישעיהו ס"ה), שהצדיקים נשבעים בפרענותן של רשעים, וכן לענין הברכה, ונברכו וגו' (בראשית יב), בך יברך ישראל לאמר (שם מ"ח):

את ירכך. בקללה הקדים ירך לבטן, לפי שבה התחילה בעברה תחלה (סוטה ח'):

צבה. כתרגומו, נפוחה:

כב[עריכה]

לצבות בטן. כמו להצבות בטן, זהו שמוש פתח שהלמ"ד נקודה בו. וכן לנחתם הדרך (שמות יג), לראתכם בדרך אשר תלכו בה (דברים א), וכן לנפל ירך, להנפיל ירך, שהמים מצבים את הבטן ומפילים את הירך:

לצבות בטן ולנפל ירך. בטנו וירכו של בועל, או אינו אלא נבעלת, כשהוא אומר את ירכך נפלת ואת בטנך צבה הרי של נבעלת אמור (סוטה כ"ח):

אמן אמן. קבלת שבועה, אמן על האלה אמן על השבועה, אמן אם מאיש זה אמן אם מאיש אחר, אמן שלא סטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה (שם י"ח):

כד[עריכה]

והשקה את האשה. אין זה סדר המעשה, שהרי בתחלה מקריב מנחתה, אלא הכתוב מבשרך שכשישקנה יבאו בה למרים. לפי שנאמר בטן וירך, מנין לשאר כל הגוף ת"ל ובאו בה , בכלה, א"כ מה ת"ל בטן וירך לפי שהן התחילו בעברה תחלה לפיכך התחיל מהם הפרענות (ספרי):

למרים. להיות לה רעים ומרים:

כה[עריכה]

והניף. מוליך ומביא מעלה ומוריד, ואף היא מניפה עמו, שידה למעלה מידו של כהן:

והקריב אתה. זו היא הגשתה בקרן דרומית מערבית של מזבח קדם קמיצה, כשאר מנחות (סוטה י"ד):

כו[עריכה]

אזכרתה. הוא הקמץ, שע"י הקטרתו המנחה באה לזכרון לגבוה (ספרי):

כז[עריכה]

והשקה את המים. לרבות, שאם אמרה איני שותה לאחר שנמחקה מגלה, מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה, אלא א"כ אמרה טמאה אני (ספרי. סוטה כ'):

וצבתה בטנה וגו'. אע"פ שבקללה הזכיר ירך תחלה, המים אין בודקין אלא כדרך כניסתן בה (שם ט'):

והיתה האשה לאלה. כמו שפרשתי, שיהא הכל אלין בה:

בקרב עמה. הפרש יש בין אדם המתנול במקום שנכר, לאדם המתנול במקום שאינו נכר:

כח[עריכה]

ואם לא נטמא האשה. בסתירה זו:

וטהרה הוא. ממקום אחר:

ונקתה. ממים המאררים, ולא עוד אלא ונזרעה זרע , אם היתה יולדת בצער תלד ברוח, אם היתה יולדת שחרים, מעתה יולדת לבנים:

ל[עריכה]

או איש. כמו או נודע (שמות כא), כלומר אם איש קנאי הוא, לכך והעמיד את האשה.

לא[עריכה]

ונקה האיש מעון. אם בדקוה המים, אל ידאג לומר חבתי במיתתה, נקי הוא מן הענש. ד"א: משישקנה תהא אצלו בהתר, ונקה מעון, שהסוטה אסורה לבעלה (ספרי):



שולי הגליון


  1. בנחל קדומים להחיד"א תמה, דהלא מקרא מלא דיבר הכתוב בפרשת קרח (להלן יח יג) בכורי כל אשר בארצם... לך יהיה.
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף