רש"י/בבא בתרא/כב/א
ומודה רב הונא בריה דרב יהושע. אע"ג דאמר בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב מלהביא כאן ולמכור מודה הוא ברוכלין מוכרי בשמים המחזירין בעיירות להביא בשמים לנשים להתקשט בהן דלא מצו לעכב עלייהו רוכלי העיר:
לאהדורי. לחזר ולסבב במבואות העיר ובבתים על כל הרוצה לקנות ואחרי כן ישוב לעירו:
ואי צורבא מרבנן הוא. דטריד בגירסא ולא אורחיה לאהדורי אפי' לאקבועי נמי:
דלא כהלכתא. אלא לפנים משורת הדין:
דיקולאי. מוכרי סלים ויש אומרים מוכרי יורות:
ולעלמא ליזבנן. יומא דשוקא הוה והרבה באין ממקום אחר לקנות מן השוק לפיכך אין בני העיר מעכבין גם על המוכרים להביא אומנותם ולמכור לנקבצים לשוק:
עמוראי. מוכרי צמר:
אית לן אשראי במתא. מכרנו באמנה וצריכים אנו לשהות כאן עד שנגבה חובות שלנו ואם אין אנו מוכרין סחורותינו במה נתפרנס:
עד דעקריתו. שתעקרו חובותיכם מן הלוקחים מכם באשראי:
נקיט ליה שוקא. הכרז שלא ימכור איש בעיר גרוגרות אלא הוא:
תהי ליה בקנקניה. הריח לו בקנקנו אם יין הוא אם חומץ כלומר בדקהו בהלכות אם תלמיד חכם הוא אם לאו. ריח היין כשמריחין אותו אם טוב הוא קרי תהי כדאמרינן בת תיהא במסכת ע"ז (דף סו:) וכן בכתובות (דף קה.) קרנא הוה תהי באמברא דחמרא:
כפיפה מצרית. סל נצרים של ערבה:
מהו. מי חשוב כמעוכל והוה ליה ככלי גללים ואין מקבל טומאה עוד:
א"ל. רב דימי לרב אדא:
מר ניהו רבא. אתה הוא רבא לפי ששמע על רבא שהוא גדול העיר וסבור שהוא זה:
טפח ליה בסנדליה. הכהו על סנדלו במקל דרך שחוק כשם שמכין למי שאינו חשוב:
דלא שהייה. שלא נמנע מלהפרע:
לאוניתא. אונאת בושתו:
דמלכא דאדום. אע"פ שהוא אדומי:
על שרפו. מחמת בזיון:
דאמר להו לרבנן אדמגרמיתו גרמי בי אביי. שהיה רגיל לומר לתלמידים עד שאתם הולכים אצל אביי לגרם עצמות כלומר ללמוד שלא לשובע:
תו אכלו כו'. בואו ולמדו הלכות צהובות ומרווחות אצל רבא:
שמעיה דרבא. שלוחו לקנות בשר:
ריש כלה. דורש ברבים בשבתות:
דלא הוו בסיומא. יש אומרים שלא היו בעצה כשנעשה רב נחמן ריש כלה ויש אומרים דלא הוו בסיומא דפירקא דרבא דדריש בשבת הרגל הלכות האמורות בפרק אחרון של בכורות:
שמעתתא דמעשר בהמה. בפרק אחרון דבכורות ורבא אמרינהו בסופא דפירקא:
אתו רבנן. תלמידי הישיבה הבאים לשמוע:
נטרנא ערסיה דרב אדא. אני מצפה כאן שיביאו את מטת רב אדא שמת:
מתני' לא יסמוך לכותל חבירו כותל אחר אלא אם כן כו'. מפרש בגמ':
והחלונות. מי שהיו לו חלונות פתוחים לחצר חבירו והוחזק בדבר זה שלש שנים ובא בעל החצר לבנות שם כותל צריך לשער ד' אמות:
בין מלמעלן. אם בא להגביה יגביה כותלו ד' אמות מן החלונות:
בין מלמטן. אם בא לבנותו נמוך צריך להשפילו מן החלונות ד' אמות וטעמא מפרש בגמ':
בין מכנגדן. צריך להרחיקו מהן ד' אמות:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |